מחול כחלק מהחיים ובהנאה

מי לא חולמת בתור ילדה להפוך יום אחד לרקדנית?

לעוף לשמיים בטוטו ורוד , לרחף באצילות וגמישות על פני המישור...

לא אחת אני שומעת מאנשים בוגרים על החלומות האלה שנמוגו או התנפצו מול חוויות לא פשוטות של תחרותיות, התמודדות עם דימוי הגוף, כאבים והמלחמה המתמדת מול עצמך עם התחושות שאת לא מספיק טובה.

לא כך מוכרחים להיות הדברים:

הריקוד הוא מן הטבע, הוא אמור לשחרר בנו תחושות של הנאה וביטוי עצמי, הוא אמור ללוות את כל החיים ולא להפוך לשיעבוד.

הפיכת המחול למקצוע היא בחירה לא פשוטה שבה הגוף הופך להיות הכלי לעבודה וזה לא תמיד קל ..

הרקדן רוצה וצריך להיות במיטבו וגם לצופים יש ציפייה לקבל את הטוב ביותר.

יש אנשים שיכולים ונהנים להיות חלק ממערך הלחצים ואורח החיים,של להיות רקדן מקצועי, וללא ספק הם חווים שיאים מדהימים ומרגשים,

אך מה עם הנאה מהמחול והריקוד כחלק מהחיים - בלי המחויבות הבימתית?

לאחר שנים בתוך עולם המחול אני מגלה את האפשרות להתמקד בעבודה בסטודיו ובהנאה ממנה.

להתפתח עם התלמידים בתוך אווירה של עשייה ולימוד יצירתיים במקביל לרכישת כלים גופניים.

הדגש צריך להיות על התפתחות והנאה, ולא מרוץ "להצליח" במישורים חיצוניים וטכניים בלבד.

ילדות קטנות בנות 5 לא מגיעות אליי כדי שאאמן אותן לבולשוי, אלא לגעת ולהכיר את המחול באופן מהנה, תרבותי, להנות מהיכולת של הגוף לרקוד ולהתבטא.

קבוצות הנשים בסטודיו שלי מרגשות אותי במיוחד. רובן אמהות צעירות בעלות נפש יצירתית. אנו מחזקות יחד את הגוף , היציבה והגמישות ואז מתמסרות לאימפרובזציה בנושאים שונים. המטרה היא להרגיש את הריקוד נובע מבפנים- פורץ החוצה ומשחרר רגשות וגוף!

בנוסף אני מאמנת ומנחה רקדנים יוצרים אשר רוצים לחוות ולהפתח בתהליך ליצירה בימתית (כוריאוגרפיה),

אם למטרה מקצועית או במסגרת לימודים.

.

להצליח עבורי זה להנות,

מכל רגע בדרך

:)

שלכם,

צפירה