פרידה- מאבק בין חיים ומוות

"פרידות זה למען האמת הנושא של כולם, אך יש רגעים בחיים שבהם החוויה מועצמת בגלל הנסיבות. חוויית הפרידה המתחדשת תמיד לוקחת אותנו לזכרון הקדום המודחק והלא מודע של הלידה, ההיפרדות מהרחם המוגן והחם. המקום שבו הזינו אותנו, עטפו אותנו באהבה, היינו חלק ממישהו אחר.

ואז, פתאום, באופן טבעי, רצינו להמשיך הלאה כי על אף הקסם שיש במקום הזה, הוא טומן בחובו גם סכנה - סכנת התנוונות, ורקבון.
אך כדי להגיע למרחב חדש, קודם צריך לעבור במעבר צר - דוחק, הרוצה לסגור עלינו מכל הצדדים ולהעלימנו, המאבק במקום הזה, לאוויר, למרחב חדש, הכרחי. זה המקום בו אנו נלחמים בפחדים שלנו, בקליפה העבה הסוגרת עלינו, אנו אומרים "לא" לכוח הרוצה למשוך אותנו חזרה אחורה, זה המקום הכי קרוב למוות, וזה המקום בו אנו מתחילים להשתמש בידינו וברגלינו, המקום בו מתחילה התנועה הגולמית, הריפלקס, התנועה הטומנת בה כלים חדשים.

נפלנו פתאום למקום שהוא רחב, ענק, הרבה יותר ממה שהכרנו, המרחב הזה מאיים, אין לנו את הכלים להתמודד איתו, להתקיים בתוכו. המרחב הזה מאיים עוד יותר על הקיום שלנו. במעבר הצר - כמה צר ודוחק שהוא היה - לפחות הרגשנו את גבולותינו, את גופינו, את כוחותינו, היינו קיימים.

במרחב אין תחושה של גבולות, ועל כן הקיום בתוכו מוטל בספק.
מצד שני - יש בו הזדמנות לוותר על הגבולות המוכרים לגוף ולנסות דברים חדשים.
גם במרחב הזה, יש מישהו איתנו, אבל הוא רחוק יותר, הוא לא עוטף ומגן, הוא לא תמיד קרוב כשקשה לנו.
אבל הוא שם. הוא מתבונן בנו, לומדים, עושים את צעדנו הראשונים לבד, נופלים, כואבים, בוכים.
המרחב הענק הזה, המקום הלא מוכר הזה, עד כדי אימה, המקום הזה מאלץ אותנו להפטר מהרגלינו הקודמים והבטוחים אך טומן בחובו את האפשרות להתמתח, לגדול ולחוש בגבולות חדשים, גדולים יותר, מרחב חדש שאליו אפשר לגדול.