"הילד והאיש"

"הילד והאיש

אחד הדברים המשמעותיים שבחרתי לטפח לאורך השנים היה לעשות "שטויות", במובן המצחיק של המילה. ראיתי דברים רבים בחיים שלי כבר מילדות רכה מאוד, זמן רב לפני שידעתי להסביר ולכתוב. לא כולם היו נעימים וחלקם צילקו ועיצבו את מי שאני היום. בחרתי בשם שלי שמהותו היא שמחה, אך לא תמיד היה לי קל לבטא שמחה זו בחיי. לכל אחד מוצפן בשמו הקוד הנשמתי המכיל את הידע לביצוע משימתו כאן על כוכב הבחירה החופשית. זהו נושא מהותי וחשוב בפני עצמו וראוי לכתוב עליו מאמר ממוקד. אבל לא לשם כך התכנסנו כאן הפעם.
אפשר לחצות את מסע החיים בכמה דרכים, חלקן יגרמו לכם לתחושת אומללות וקורבנות, וחלקן יגרמו לכם לשמוח מהדברים הפשוטים ביותר. אני גא לומר שהייתי ועודני ילד שובב, לא מזיק, "קונדסון". כמובן שרוב המורים בבית הספר לא הסכימו עם ההגדרות הנ"ל, אבל איזה צחוקים היו... אפשר בקלות לכבות ילד שכמוני אם צועקים עליו וסותמים לו את הפה, אבל אני לא הייתי ילד רגיל ואם היה לי משהו להגיד הייתי אומר אותו. אם הייתי קולט שאותו מורה אינו מאוזן ומנסה להפעיל עלי איזו דרמה מחייו, איך לומר... הלך עליו...
כשבאים לאנשים ממקום של ילד, הלבבות נפתחים בדרך כלל. יש את אלה שלא משנה כמה תאהב אותם לבם יישאר סגור. לא בגלל שאין בהם אהבה, אלא כי הם עדיין אינם מוכנים לשחרר את הדרמה של הקורבן. ילד יכול להגיד את האמת הכי גדולה מבלי לחשוש איך זה יתקבל, אם בכלל. הוא יכול להגיד לך שאתה הבן של "רחב" (זו מהתנ"ך) מבלי שתכעס עליו וזה אפילו יצחיק אותך. קסם, נכון? בשלב כלשהוא בדרך אנו שוכחים את הפשטות הבסיסית הזו.
אחר הצהריים יצאתי לטיול היומי שלי בפארק ואחרי היתכווננות ומיקוד עשיתי דרכי לכיוון ביתי. ליד הבית שלי יש כר דשא רחב. היו שם שלושה ילדים עם כדורגל. הם ראו אותי ואמרו לי: "ירון, בא לך לשחק איתנו?", ועוד לפני שהספקתי להגיד משהו הם אמרו "בבקשה, בוא נשחק." אמרתי "בסדר" ולא ידעתי למה הכנסתי את עצמי. הילדים קפצו כמובן על המציאה והסבירו לי איך המשחק הולך להיות, "אז ככה, שלושתנו נגדך, משחקים עד עשר"
(גולים ,לא השעה). אמרתי "בסדר, הולך". כמובן שהם התחילו. בתחילת המשחק עוד הובלתי, אבל אז הם הפעילו טורבו ואני הפעלתי בלון חמצן (חשבתי שאני בכושר). מה שהם עשו לי... קרעו לי את הצורה... כולה בני שבע, מה אני אגיד לכם, אני מנסה לתפוס מה קורה כאן והם מכל כיוון בועטים כדורים. אחרי שניים או שלושה בלוני חמצן הזמנתי אמבולנס... טוב שהמשחק נמשך עד עשר, אחרת מישהו אחר היה כותב את המילים הללו.
לתומי חשבתי שסדנת הכושר נגמרה, אבל להם היה כבר רעיון אחר בקנה. "עכשיו ירון, אתה צריך להבקיע לנו גולים מהצד השני של המגרש." אלוהים יודע למה אמרתי בסדר, כנראה הייתי שיכור מהחמצן, או שזה היה גז צחוק. באמת שהשתדלתי, אבל שום דבר, בקושי הגעתי לשער. אחרי כמה ניסיונות כאלה הם הבינו שמהכדורגל הזה נשארה רק רגל וגם היא כבר בקבר. ניצלתי את הרחמנות שלהם וכשהגיע למקום ילד נוסף קראתי לו ואמרתי "רוצה לשחק כדורגל?". הוא קפץ על המציאה ואני אמרתי להם "הנה יש לכם מחליף" ונעלמתי. מאחרי שמעתי אותם צועקים "ירון, היה כיף לשחק איתך, תבוא גם מחר." סיננתי לעצמי "בטח, תחכו לי, אני אפגוש אתכם באותה שעה מחר בעוד חמש שנים."
בשארית כוחותיי הגעתי הביתה, מרגיש שרירים שלא ידעתי בכלל שיש לי. הקטע הכי מגניב בכל הסיפור הזה הוא שהתפוצצתי מצחוק. מזמן לא הרגשתי כל כך טוב ופשוט. רועי,יובל ויואבי, ילדים מצחיקים ואהובים שלי. ה"סוד" הוא באותו מקום ראשוני של לידה מחדש, כל יום, כל שעה, כל דקה וכל שנייה של תמימות וזכות טהורה של אותו ילד פנימי שכל-כך רוצה לשחק, לצחוק, לגלות דברים חדשים, פעור עיניים מכל תגלית.
אותו ילד נולד בכל יום מחדש, כשיום ההולדת המצוין בלוח השנה משמש תזכורת ללידה זו. ה"ילד" אינו צריך להוכיח ולהסביר למה הוא עושה או מרגיש דבר זה או אחר. הוא פשוט חי את הרגע, חופשי לחלוטין מכל הגבלה אשלייתית. חבקו את הילד שבכם, סלחו לו, סלחו לעצמכם ובמחילה זו יתאחדו כל החלקים שבכם בקבלה ואהבה אמיתיים. אותם חלקי "שלם" שצמאים לאהבה, לאחדות ולחיבור עם השלם, הם אלה שיהוו את האישור
המיוחל מבפנים לחוות גן עדן עלי אדמות. הילדים האלה ... פשוט... לאהוב אותם... איך אפשר אחרת?!!!
ועד לפעם הבאה שניפגש היו טובים לעצמכם ולסובבים אתכם.
בהכרת תודה, ירון


אמן ומתקשר ציורים אנרגטיים,
מיפגשים אישיים לתיקשור ייעוץ ואימון אישי,
סדנאות להיתפתחות רוחנית ותודעתית
באמצעות ציור וכתיבה אינטואיטיביים.
crystalgiant@walla.com
050-7202067