ביהדות רואים את הסתיו כעונה בה עושים חשבון נפש: בין אדם למקום, בין אדם לחברו.
ובנוסף, מבצעים את טקס ה"תשליך".
בפילוסופיה הסינית, יש מרכיבים דומים מאוד לכך.
עונת הסתיו היא הזמן בו כל יהודי עושה חשבון נפש על מעשיו בשנה שחלפה, ובנוסף מבצע את טקס ה"תשליך".
ניתןלראות קוים מקבילים לכך בפילוסופיה הסינית:
על פי הפילוסופיה הסינית, לכל עונה בשנה יש את הייחודיות שלה. את הייחודיות הם קבעו על פי התבוננות רבת שנים בטבע. בסתיו מזג האויר נעשה קריר, השמיים מעט קודרים ולעיתים יורד גשם. האנשים מתכנסים יותר בביתם, ואוגרים מזון שיידרש להם לעונת החורף הקרה.
העצים משליכים מהם את העלים מהשנה שעברה, מפני שאין להם תורך בהם יותר. הם שומרים את האנרגיה שלהם לעונת החורף, שלאחריה יצטרכו אנרגיה רבה כדי להצמיח עלים חדשים ורעננים.
וכמו בטבע, כך האדם: שוקל בינו לבין עצמו מה הוא צריך? מה חשוב לו? ומאילו דברים הוא יכול-או צריך להיפטר?
מבחינה מעשית ניתן לראות זאת בסידור בית והשלכת חפצים שאין להם דורש יותר, או אדם המחליט לסיים מערכת יחסים שכבתה בה האהבה, או אולי אדם המחפש תשובות לשאלות כמו מה אני צריך בחיי? ומה יש לי בחיי שמפריע לי, מתיש אותי ועליי להשליך אותו, כדי שאוכל להתקדם הלאה?
על פי הפילוסופיה הסינית, חשבונות נפש אלה קשורים לעונת הסתיו.
ואתם- איזה חשבון נפש עשיתם עם עצמכם? האם אתם מסופקים ממה שהשנה שחלפה נתנה לכם? אולי אתם רוצים להשליך משהו ממנה, כדי שיהיה לכם מקום- פיזי או ריגשי להכיל חוויות חדשות, אנשים חדשים וכל מה
שתחפצו.
שיאצו ועיסוי זהב-שמרית ספקטור