על כעס

מה מקבלים הילדים אצלנו?(גילאים- 6-7)

כול הורה שפוגש אותי אומר שדבר ראשון הוא רוצה שהילד יהיה אסרטיבי ולא יפחד.
הוא רוצה שהילד ילמד לעמוד על שלו אם צריך,שלא ידרכו עליו.
זה בערך הזמן שהילד נכנס לבית ספר יסודי ,פוגש חברה חדשה שהרוב הילדים גדולים ממנו וההורה רוצה שהילד יוכל להסתדר.

אז איך עובדים עם זה?

קודם כול בוא לא נשכח שהילד לומד לעבוד בקבוצה בפעם הראשונה.
במסגרת זו הילד יתחכך עם ילדים אחרים,בגדלים שונים ועם אופי שונה,חלקם יהיו הישגים וצריך יהיה לעזור לו לא להתייאש ולהמשיך לעבוד על מנת לראות תוצאות בהמשך.

מבחינת ידע לחימתי ,לא ניתן ללמד הבנה קרבית בגיל זה.מה שכן,ניתן לתת לו כלים בסיסיים ולגרום לו לעשות כמה שיותר חזרות על התנועות הבסיסיות(אגרופים ובעיטות בעיקר) על מנת שיפתח גם בטחון בטכניקה וגם על מנת לא לסבך אותו בטכניקות מורכבות.

חשוב לדעת שלילד עד גיל 10 אין כמעט יכולת להבין כיצד להפעיל תרגילי הגנה עצמית.הוא יכול רק להגיב עם תנועות פשוטות ולא מורכבות.

אז איך בכול זאת גורמים לו להתקדם,איך עושים שלא יפחד?

התשובה פשוטה:
קרבות והרבה.

ברוב החוגים לאומנויות לחימה המורים לא נותנים לתלמידים לעשות קרבות בגיל צעיר,אני חושב אחרת.מתוך הקרבות ורק מתוך הקרבות יבוא הניסיון וגם האומץ.
ילד שעושה תנועות באוויר(דהיינו קאטה או תבנית בעברית) ,לא מקבל אומץ אלה רק כישורי לחימה.וההבדל הוא עצום.

ברגע האמת כאשר הילד מתעמת עם דבר מה שמפחיד אותו הוא שוכח את כול מה שהוא למד כי הפחד מעוור אותנו.מקפיא אותנו.אנו שוכחים את כול מה שלמדנו.
הדרך היחידה להתגבר על זה היא לצלוח דרך מקום הפחד שוב ושוב עד אשר הגוף יתרגל להתמודדות עם הפחד ולא יכנס לחרדה מקפיאה.

כמובן שהקרבות נעשים מאוד בזהירות ובהדרגתיות תחת השגחה מאוד צמודה.

לגילאי 8-11

לילדים בגיל הזה יכולת הקואורדינטיבית גבוהה יותר מזו של הגיל הרך.
הם בעלי יכולת ריכוז גבוהה יותר ושאפתנות חזקה יותר.
עדיין חסרה היכולת להבין כיצד תנועה הופכת ללחימה על כן,
אנו עובדים יותר על כיוון של התעמתות עם הפחד מהקרבות,שיפור הטכניקה לרמה טובה יותר,על מנת שכאשר יעברו לקב' הנוער יהיו בעלי יכולת להבין, לנתח ולהפיק מסקנות על מנת לשפר את אומנותם.


כלים נוספים

מעבר לכך הילדים יעסקו מעט בהאבקות קרקע דבר שנותן ביטחון במקרה שמישהו כבד נופל עליך או משתלט עליך,אימון זה מונע פאניקה שאנשים נתקפים במקרה של מגע קרוב.

כמו כן על מנת לשפר את הביטחון הכללי בגוף הילדים יעסקו בתרגילי אקרובטיקה קלה ,דבר המשפר את היכולות המוטוריות באופן כללי.

ארועים

3 פעמים בשנה יתקיים מבחן אשר מודד את יכולותיהם ואת יכולת זיכרון התנועות שלהם.

פעם בשנה ביולי,תתקיים קייטנה או תחרות של קרבות ותבניות.

לסיכום תכלית העבודה היא לא ללמד את הילד טכניקה מורכבת אלה לתת לו מעט כלים עם הרבה חזרות ,קצת משחקים על מנת שלא ישתעמם,(כושר הריכוז של הילדים מחזיק עד 20 דקות מקסימום) והרבה הרבה תרגילי זוגות.


משברים שבדרך והיכולת להתגבר עליהם:

משבר 1:
בשנה הראשונה הכול מרגש,הילדים נכנסים לעולם לא ידוע,חדש ומאתגר.
אז היכול של הילד להתמיד ולהצליח היא גבוהה.
גם אם הילד לא מתאמן בבית על החומר הנלמד בשיעור הוא יעבור לפחות שני מבחנים בהצלחה כי כמות החומר שהוא צריך לזכור היא נמוכה.

הפתרון
לאחר השנה הראשונה הילד יתחיל לחזור על החומר,על מנת לשפר אותו,לחזק את עוצמת המכה והריכוז.בשלב הזה הילדים מתחילים להשתעמם ורוצים לעזוב כי זה כבר לא מרגש כמו בהתחלה.פה חשובה תמיכת ההורים על מנת לגרום לילד להתאמן בבית.הילד צריך ללמוד שישנה שיגרת אימונים ושעל מנת להיות טוב במשהו הוא חייב לעשות חזרות אינסופיות על מנת להשתפר.

משבר שני:

אחרי 3 שנים יתחיל משבר נוסף שבו נראה שהכול מוכר וידוע וזה בדיוק השלב שהילד הולך לעבור קפיצה בהבנה.
לאחר 3 הבסיס יחסית טוב ומאפשר התחלה של לימוד חדש: איך משתמשים בקונג פו בתור לחימה.
הכלים שהילדים רוכשים בשנים הראשונות הם קלים לתפעול ולהבנה.אך אינם מייצגים את הרמות הגבוהות אליהן ניתן להגיע.
אחרי 3 שנים יש מספיק בסיס תנועתי על מנת ללמוד את ייחודיות הלימוד בבית ספרנו ותכלית הקונג פו.

הפתרון:
שוב חשוב שהורים יעודדו את הילד להמשיך ולהתגבר על שגרת האימונים על מנת שיוכל להגיע לרמה גבוהה ומעניינת יותר.

משבר שלישי:
זהו אחד הקשים לפתרון,הפחד מהקרבות.
אף אחד לא אוהב להיפגע,גם לא הילד שלכם.
הקרבות נותנים ניסיון.הניסיון נותן ביטחון.
הביטחון נותן אומץ.

כפי שחז"ל אמרו: אין חכם כבעל ניסיון. חשוב חושב חשוב לעודד את הילד לא להפסיק את הלימודים בגלל הפחד מהקרבות.
לעודד אותו למצוא פתרונות בתוך עצמו על מנת להתמודד.זה השיעור החשוב ביותר שניתן ללמוד.

ילדים חסרי שליט ילמדו לשלוט בכעסיהם. ילדים שמפחדים ילמדו שהשד לא נורא כול כך וילמדו לסמוך על עצמם.

הקרבות הם שיעור בענווה.שיעור קשה לגאוותנים .
בקרבות הילד ניתקל בחומה שאותה אי אפשר לעקוף,חייבים לעבור דרכה.חומת הפחד ,התסכול וחוסר ההצלחה.

ילדיכם גדלים לעולם של שפע,הכול בא להם מהר.ללא מאמץ.הם לא רגילים להתעמת עם קשיים וחוסר הצלחה.על מנת לנצח או יותר נכון ל להפסיד הם יצטרכו ללמוד להתמודד עם קשיים,ולבחון מדוע המהלכים שהם עושים אינם מצליחים.

זה שיעור חשוב בבניה של דברים לאט ובהדרגתיות.כול דבר איתן בחיים נבנה לאט וביסודיות.
גם אומץ וביטחון עצמי אמיתי.כזה שמבוסס ל עובדות ולא על אגו מנופח יבנה לאט. אל תעודדו אותם לא להתאמץ,לוותר מתי שקשה.תלמדו אותם להתמודד.הם יהיו אסירי תודה שיגדלו ולו גם באותו רגע הם יתבכיינו לכם על חוסר הנעימות שבהתמדה.