נשים מתחברות לבטן

כנערות אנחנו גדלות לתוך חברה שמעודדת נשיות וכבר מגיל צעיר מתחנכות 'להכניס את הבטן' כדי להיראות יותר רזות. אנו מוקפות בנשים ואמהות ש'עושות דיאטה' - מרזות ומשמינות ועסוקות בקלוריות ובמשקל שלהן ומנסות בעצמנו כל מיני דיאטות שלעיתים מזיקות לנו. כאשר אנו מקבלות ווסת ולעיתים מסתירות/ נבוכות/ מתביישות בזה. בביה"ס או בטיולים אנו הרבה פעמים מתאפקות לא ללכת לשירותים במשך יום שלם.
ואנחנו בטח שלא מפליצות בציבור.

כל חוויה רגשית שאנו עוברות קשורה לבטן, וכך עובר עוד חודש ועוד שנה והבטן שלנו נהיית יותר ויותר מוחזקת ושמורה, ובאופן פרדוקסלי כאילו מתרחקת מאיתנו - 'זה לא נוגע לי', 'אני לא נעלבת', 'קשה לי לתת אמון', 'איך השמנתי', 'כל הגברים רוצים רק דבר אחד' ועוד משפטים רבים שאנו מכירות, הקשורים לאופן בו אנו חוות סיטואציות בחיינו וכמה אנו מחוברות (או לא) לגופנו...

"ההתעלמות שלנו מהבטן מקבלת פעמים רבות ביטוי בהזנה לא נכונה של הגוף". אומרת דנית דאי, תזונאית טבעית ורכזת תחום התזונה במכללת ספלטר, “הבטן שלנו מתמלאה בגזים ונפיחות, כאבים שונים ומשונים, אולם אנו מתעקשות להמשיך ולהכניס אליה מזונות, אשר ברור לנו כי אינם מיטיבים איתה. חלק מהלמידה שלנו להתייחס מחדש אל בטננו, תהיה להבין מחדש אילו מזונות עושים עמה חסד”.

חוויה מופלאה הזכורה לי משני ההריונות שלי, היא התחושה שפתאום הבטן הפכה למרכז המתבלט של הגוף – אני גאה בה, מדגישה אותה בלבוש שלי, מחכה שתגדל, מרשה לאנשים ללטף אותה – גיליתי את העוצמה של להיות כל הזמן בקשב עם הבטן, להרגיש אותה באופן חדש, להתרגש ממנה.

הגוף שלנו אוצר בתוכו זכרונות, שלפעמים אנו כלל לא שמים אליהם לב, וכך יכול לקרות, שניגש לעבודה על הבטן ופתאום יעלה זכרון מהעבר. כאשר אני מתחילה לגעת באזור הבטן, נשים רבות אומרות שהן בדרך כלל 'לא מרשות לאף אחד לגעת שם' - אני בעצם מלמדת אותן קודם כל להסכים להרגיש את האיזור, לבדוק יחד מה יש שם, מהי תחושת האי-נוחות (ואפילו האיום) אשר אורבים בבטן, ממה הן נמנעות? על מה הן שומרות, ממה הן מתביישות, ומה המחיר שמשלמות עבור זה... לחלק מהנשים אכן לא נוח עם המגע באיזור ואחרות מופתעות מההנאה שטמונה שם. בכל מקרה זוהי עבודה עוצמתית ונוגעת.

לדברי יערה מוזס, רקדנית בלהקת המחול 'מריה קונג' ומורה לשפת התנועה גאגא, "כילדות בלרינות, מלמדים אותנו דבר ראשון להחזיק את הבטן", הנסיון שלה בעולם המחול הוביל אותה למסקנות אחרות – "יותר ויותר אני מבינה שהבטן היא כמו תחנה מרכזית, האיזור המקשר בין החלק התחתון של הגוף לעליון. זהו מקום שצריך להיות אקטיבי במובן של וויתור, ולא מאמץ, כדי לפנות מקום לתנועה לעבור שם. אומרים לנו להכניס את הבטן כדי שתתמוך בגב, אך זה צריך להיות כתוצאה מהתארגנות של כל הגוף ולא מאמץ מקומי."

בכל רגע בחיים שלנו קורים המון דברים וזה נפלא, אך מתוך חוסר תשומת לב לגופנו אנו עלולות לגרום לעצמנו נזקים אליהם נשים לב רק עם בוא הסימפטומים, למשל:

סטודנטיות אשר נמצאות בלחץ של לימודים ושעות עבודה מטורפות, דייטינג וחיי חברה תוססים, לא אוכלות בצורה שטובה להן, וסובלות משלל בעיות, כגון: עצירות, פצעי-בגרות, טחורים, מעי רגיז, כאבי בטן, לחץ ועוד.

נשים צעירות בתוך מרוץ החיים רוצות להספיק, להגשים, להתקדם ביחד עם הריון, לידה, חזרה לעבודה ולילות ללא שינה ולא מוצאות זמן לעצמן בתוך המערבולת הזו... מה קורה לנו בבטן בזמנים אלו? האם עיכלנו את חווית הלידה? האם הגוף שלנו חזר לעצמו? מה מצב האנרגיה שלנו?

נשים רבות, המחזיקות בית, קריירה ומשפחה ורגילות לתת מעצמן לכולם (לעיתים על חשבון עצמן), סובלות מבריחת שתן, אלרגיות, עצירות, כאבי גב תחתון, יובש בנרתיק ועוד.

בראיה הוליסטית, הבטן מקבילה ליסוד המים, ומכילה את האיברים 'הרטובים' – מערכת העיכול – קיבה, מעיים וכו', את מערכת סינון הרעלים שלנו – כבד, טחול, חלק משלפוחית השתן וכן חלק מאיברי הרביה – רחם, שחלות, ובמישור אחר, הבטן מכילה את כל העולם הרגשי שלנו – כעס, תיסכול, פחד, קנאה, רכות, יכולת הכלה (של אחרים), אמפטיה, מסתורין ועוד... לכן, אם מישהי סובלת מכאבי בטן, דלקות חוזרות בדרכי השתן, 'מחזור' קשה, עצירות ועוד סימפטומים הקשורים לאיזור – אני משתמשת בכלי של אבחון דרך כפות הרגליים ושפת-גוף, כדי לחפש את הקשר לרמה הרגשית-נפשית, ולהגדיר ממש איך אותה אשה מייצרת את הסימפטומים הללו על מנת ללמד אותה להפסיק אותם.

תירגול המשלב עבודת-גוף, תשומת לב לבטן, נשימה ותנועה גם הוא אפקטיבי מאד – מלמד את האשה להתחבר אל גופה ממקום של הנאה, אנרגיה ותזוזה, ויכול להשפיע על הרבה סימפטומים פיזיים וכן על מצבי רוח, חוסר אנרגיה, חוסר חשק ועוד.