STRESS & FITNESS

כל גירוי קיצוני עלול להוות גורם ללחץ: חום כבד בקיץ, קור עז בחורף, שהייה במקום סואן והומה אדם, או בידוד מוחלט במקום סגור וקטן. כל מה שנתפס בעינינו כאיום, אמיתי או מדומה, משמש גורם לחץ. אנשים שונים מגיבים באופן שונה למצבי לחץ. גם התגובה של אדם מסוים למצב לחץ מסוים משתנה בזמנים שונים: בוקר לעומת ערב, יום חול לעומת יום שבת ועוד.

כיום אנו מודעים יותר מאשר בעבר למצבי הלחץ הפסיכולוגיים. אנו מבינים שמצבי לחץ משפיעים על הגוף ועל תפקודו. התגובות ללחץ מערבות מספר רב של מנגנונים פיסיולוגיים וכמעט את כל מערכות הגוף. מערכת העצבים חשה בלחצים, מעבדת את המידע ובוחרת תגובה מתאימה. המידע מועבר ישירות באמצעות מערכת העצבים או באמצעות המערכת האנדוקרינית (הורמונלית) ומשפיע על תפקודן של רוב המערכות האחרות. תחושה של לחץ היא מצב נורמלי. לחץ מתון מהווה לעיתים גורם הנעה (מוטיבציה) והישג משמעותי ביותר, אולם מצבי לחץ חריפים מאוד, או ממושכים מאוד, או שניהם כאחת, עלולים לגרום למחלות שונות, הפוגעות בתפקודו התקין של הגוף, פגיעה שברוב המקרים אינה הפיכה. מצבי לחץ מזיקים למערכת הלב ולכלי הדם (גורמים ליתר לחץ דם והתקפי לב) למערכת העיכול (כיבים עיכוליים, תסמונת המעי העצבני) למערכת הנשימה (קצרת) למערכת השרירים (עוויתות, כאבים, תשישות)למפרקים (דלקת מפרקים ראומטית) לעור (פסוריאזיס) למערכת הרבייה (אימפוטנציה אצל הגבר, פגיעה בסדירות המחזור החודשי אצל האישה) ואולי החמור מכל - פגיעה במערכת החיסון (ירידה בחסינות וביכולת להלחם במחלות).

רובנו מודעים לתועלת הפיסיולוגית הנובעת מפעילות גופנית מבוקרת וסדירה. לצערנו, רק כשליש מהציבור אכן פעיל גופנית בצורה מבוקרת וסדירה. מעטים בלבד מקדישים זמנם לאימון גופני במטרה מוצהרת ומרכזית להפחית לחצים ולשחרר מתחים.

למעשה, גם את הפעילות הגופנית מפענח גופנו כ"מצב חירום". במצב חירום שכזה מופיע שוב מערך השינויים הפיזיולוגיים הנקרא "מלחמה או מנוסה" (Fight or Flight). הגוף מגייס אנרגיה (בעיקר פחמימות או שומנים) ממאגרי החירום, ובמקביל מגביר את פעילותה של מערכת הלב וכלי הדם, המערכת האמורה להוביל אנרגיה זו אל תאי הגוף. במקביל, באופן ייחודי למצב לחץ הנובע מפעילות גופנית, משחררת בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) חומרים משככי כאבים טבעיים (אופיאטים אנדוגניים). הורמונים אלה, יוצרים את מה שמכונה "Exercise High", תחושה נעימה של אופוריה, ריחוף ורגיעה נפשית. שחרור הורמונלי זה, הגבוה עד פי חמישה מהשחרור בזמן מנוחה, אופייני לכל העוסקים בפעילות גופנית קצבית ומתמשכת כריצה, שחיה, רכיבה על אופניים ומחול אירובי. עוד נמצא כי האופיאטים האנדוגנים העלו את סף הכאב, שיפרו את בקרת התאבון והפחיתו את רמות המתח, הכעס והחרדה. השפעתם היא כה חזקה וממכרת, עד שאדם המפסיק את פעילותו הגופנית הקבועה, עובר תהליך של "גמילה" המלווה בכאבי ראש, סחרחורות ותחושות של מתח ושל עצבנות.
לפעילות הגופנית השפעות מרגיעות נוספות על ההשפעה הפיזיולוגית - הורמונלית. הפחתת המתח אצל העוסקים בפעילות גופנית נובעת מכך שפרק הזמן שבו אנו רצים או שוחים, או משתתפים בשיעור אירובי, מהווה לגבינו "פסק זמן" - דקות ושעות שבהן אנחנו מסיחים את הדעת מגורמי הלחץ התוקפים אותנו בחיי היומיום.

פעילות גופנית מניפולטיבית הדורשת קשר ותאום קואורדינטיבי בין עבודת הגפיים לבין העיניים, משפיעה לטובה על מצבי חרדה. פעילות גופנית המבוצעת בקבוצה גורמת להידוק הקשרים החברתיים בין המשתתפים. מסגרת חברתית תומכת שכזו תורמת תרומה משמעותית וחשובה לבריאות הנפשית של החבר בקבוצה. מומלץ גם לבחור בפעילות גופנית שאנחנו אוהבים ונהנים ממנה. ולוא דווקא בכזאת שאותה "כולם עושים". ברוב המקרים כדאי לוותר על פעילות גופנית המכניסה אותנו למערכת לחצים נוספת, עקב אופייה התחרותי. רצוי שהפעילות תעשה מתוך הנאה, רגיעה וכיף ולא תוך מתח, התמודדות והפסד.

אז שיהיה בהצלחה!!!

אלינור למפל