השקט שבתוך הסערה: חינוך, קשב, ריכוז ו-WU WEI

כולנו מתקשים לעתים לשבת בשקט, להתרכז, להקדיש תשומת לב או לשלוט על התפרצות רגעית של כעס. זה קורה לכולנו, אך יש כאלה שהקשיים האלה מופיעים אצלם במינון הפוגע פגיעה משמעותית במעגלים השונים של החיים – בית, עבודה, לימודים, חברה ועוד.
המדריך הסטטיסטי והאבחוני של הפרעות נפשיות שמוציא ארגון הפסיכיאטריה האמריקאי (DSM 4 ) מגדיר ADHD כהפרעה על רקע נוירולוגי: כשל תפקודי של מערכת העצבים. ההפרעה התורשתית הזו, המושפעת גם מעישון וצריכת אלכוהול במהלך ההיריון, מפגיעות ראש, גידולים ולידה מוקדמת, מופיעה אצל 4–12% מאוכלוסיית הילדים בגיל בית הספר, שכיחה בקרב בנים פי ארבעה מאשר בקרב בנות, ומהלכה כרוני, כלומר, משתנה בהתאם לסביבה ולהתפתחות (ההיפראקטיביות מקבלת גוונים אחרים, אך אינה פוחתת בצורה דרמטית).
הסובלים מ-ADHD מועדים גם להופעתן של תחלואות נלוות לצד לקות הקשב, ובהן לקות למידה, הפרעות התנהגות, דיכאון עמוק, התמכרויות לסמים ולחומרים משכרים.

על פי הגדרות ארגון הפסיכיאטריה האמריקאי (ב-DSM4 ), קיימים שלושה טיפוסי ADHD :
1. ADHD/I – לקות המתבטאת בחוסר קשב (30–35%). ילד אסטרונאוט, בוהה. זו ההפרעה האופיינית בקרב בנות. היא אינה כרוכה בהיפראקטיביות, אבל כרוכה לעתים באימפולסיביות. לרוב, פחות שמים לב אל הלוקים בהפרעה מטיפוס זה, והם מאובחנים רק בגיל מאוחר.
2. ADHD/H – היפראקטיביות ואימפולסיביות ללא בעיות קשב (5–10%). אין הרבה עדויות לטיפוס זה, והטענה היא כי טיפוס כזה קיים עד גיל הכניסה לבית הספר (שלפניו קשה לבדוק הפרעת קשב). בסביבות גיל שבע, טיפוס זה עובר להתנהג טיפוס 3.
3. ADHD/COM – קומבינציה של לקות קשב והיפראקטיביות ואימפולסיביות (60%). האבחון מהיר יחסית, וכבר בגיל צעיר (כיתות א'-ב'). מבין שלושת הטיפוסים, אלה המשתייכים לטיפוס 3 מגיבים הכי טוב לטיפול תרופתי.

עם או בלי היפראקטיביות, ADHD היא לקות שהבסיס לה יכול להיות בכל אחת מארבע מערכות הקשב:
1. מערכת קשב מתמשך, המשפיעה על טווח הקשב (בין שבע לעשר דקות). המערכת הזו מאופיינת במשימות מונוטוניות ומשעממות, ללא אפשרויות תגובה או אקטיבציה. ילד עם קושי במערכת הקשב המתמשך יתקשה להקשיב להרצאה לאורך זמן, לקרוא מאמר ארוך וכדומה.
2. מערכת קשב סלקטיבי, המשפיעה על מידת ההסחה שגורמים גירויים סביבתיים. לילד בעל לקות במערכת הקשב הסלקטיבי אין שליטה בגירויים, ומידת ההתערבות בטיפול בהקשר זה נמוכה מאוד. הטיפול הוא בעיקר בסביבה, לא בילד. הקושי המרכזי בליקוי במערכת הקשב הזו הוא ההתמודדות והתסכול של הילד עם עצמו. ילד עם קושי במערכת זו יתקשה לנהל שיחת טלפון בסביבה שאחרים מדברים בה, יתקשה לשבת בשיעור כאשר בחוץ מתחיל לרדת ברד או כאשר אחד מחבריו מתופף בעפרונו על השולחן, לדוגמה.
3. מערכת הכוונת/הפניית קשב, שהיא מערכת חזותית בעיקרה, ונוגעת לפעולות של סריקה, ניתוק ומעבר למקום חדש. ילדים בעלי לקות במערכת זו מגלים קושי בהעתקה או בקריאה, במעבר ממילה למילה, במעבר בין השורות. ילד עם קושי במערכת קשב זו יתקשה בקריאת טקסט קצר עם שורות צפופות, ויתקה גם במעבר בין פעילויות ובשיעורים המתנהלים לאחר מבחן קשה, למשל.
4. מערכת בקרה ושליטה בקשב אחראית לכינון פעולה מודעת ומכוונת. ליקוי במערכת זו יתבטא בחוסר גמישות לנוכח שינויים, חוסר גמישות מחשבתית ואי-למידה מטעויות העבר. ילד עם קושי במערכת קשב זו יתקשה בסידור התיק לבית הספר, בארגון החומר לקראת מבחן, בהשלמת מטלות וכדומה.



יותר מכל ילד אחר, ילדים עם ADHD זקוקים לחינוך עם גבולות ברורים. הם צריכים לדעת כיצד עליהם לתפקד. העולם עבורם הוא מקום של שחור ולבן, ולא פעם הם מרגישים שהם חיים בכאוס.
כדי להתגבר על כך בהקשרים לימודיים, הם זקוקים לגירויים עזים משתנים, שמערבים מגוון חושים.

בגיל ההתבגרות מתקשים ילדים עם ADHD לא פעם להתמודד עם תהליכים אופייניים לגיל המבלבל הזה, ובהם תהליכי אינדיוידואליזציה וספרציה (עצמאות, שחרור מן התלות בהורים), גיבוש זהות מינית ואישית, התמודדות עם קבוצת השווים, מציאת מקום חברתי ועוד.
נוסף לכך, ילדים אלה נמצאים בקבוצת סיכון סטטיסטית להפרעות חרדה ודיכאון, כמו גם להפרעות אובססיביות-קומפולסיביות.

NVLD : לקות הלמידה הלא מילולית
מקורה של ה-ADHD הוא בהמיספרה הימנית של המוח – זו הקשורה לכל ההיבטים שאינם לשוניים. לכן, ADHD יכולה להיות מלווה גם הלקות הלמידה הלא מילולית – NVLD (Non Verbal Learning Disabillity ).
לקות זו קשורה להיבטים סביבתיים, התמצאות במרחב, זיהוי פנים, תקשורת חברתית, ג'סטות, תקשורת לא מילולית, קשיים בדימוי גוף, מצבי רוח, בעיה בוויסות רגשות ותופעות פרוזודיה (הפרעות בגוון הדיבור, באינטונציה, ובטון הדיבור).
ליקוי בהמיספרה הימנית יכול לבוא לידי ביטוי בקושי להתמצא במבנה בית הספר, קושי בארגון, בתפיסת כיוונים ובהבנת סיטואציות חברתיות.
ילד שאינו מבין מתי הוא מהווה מושא ללעג, לדוגמה, יתקשה ברכישת קודים חברתיים, דבר שיפגע קשות ביכולתו לרכוש חברים.
אף שבעבר נטו לחשוב כי ADHD משפיע על התחום האקדמי בלבד, מחקרים מצביעים על כך שהיא משפיעה על כל תחומי החיים: במעגל הבית ספרי מול מטלות אקדמאיות, במעגל הביתי מול המשפחה, במעגל החברתי מול קבוצת השווים, וכן במעגל האישי-פנימי מול פרשנות של רגשות ושל מחשבות.
יש לטפל בה, אם כן, במסגרת הוליסטית.

ADHD ואומנויות לחימה
מחקרים רבים הצביעו על היתרונות הרבים בשימוש באומנויות הלחימה ככלי טיפולי לילדים בכלל (Marscke, 1986 ) ולילדים הסובלים מהפרעות בקשב וריכוז בפרט (ריף, 2008). מחקרים אלו מצביעים על מספר תחומים בהם יכול האימון באומנויות הלחימה לסייע.

1. הדימוי העצמי
ילדים הסובלים מ-ADHD סובלים כאמור מחוויית עצמי קשה, שהיא תוצר של התמודדות יומיומית עם כישלון, חוסר הבנה וכעס. שיפור הביטחון העצמי והעלאת הדימוי העצמי הם אולי התרומה המשמעותית ביותר של אומנויות הלחימה לילדים אלה.
סך היתרונות שיוצגו להלן יוביל לשיפור מתמיד בחוויות העצמי של הילדים: העיסוק באומנויות הלחימה מאפשר להם לחוות חוויות הצלחה, תחושת מסוגלות, שליטה ואפילו כוח. התהליך החיצוני של חיזוק הגוף וחישולו יוצר תהליך של "מהחוצה פנימה". ילדים אלה חווים את העולם כמאיים וכאוטי, והחוויה של הפנמת כלים להגנה עצמית תורמת תרומה משמעותית לביטחון והדימוי העצמי.

2. תזונה ופעילות גופנית
ילדים רבים הסובלים מ-ADHD נוטים לאורח חיים תזונתי לקוי: אכילה לא מסודרת, ותזונה שכוללת בעיקר מאכלים מתוקים ואוכל מהיר. תזונה לא מאוזנת מקצינה במקרים רבים את המוטיב ההיפר-אקטיבי בהתנהגותם. העיסוק בפעילות גופנית מחדד את חשיבות התזונה והמודעות להשפעותיה, ומוביל את הילדים לנהל אורח חיים בריא יותר.

3. קואורדינציה ומודעות הגוף
ילדי ADHD רבים סובלים מבעיות קואורדינציה שונות במוטוריקה עדינה או גסה, תנועת גופם נראית "מפוזרת" וחסרת מרכז, הליכתם גמלונית לעתים, ובמקרים רבים העיסוק בפעילות גופנית נתפס בעיניהם כחושפני, מאיים וכרוך בבושה. כמה מהם לא מודעים די הצורך לגבולות גופם ("איפה אני מתחיל" ו"איפה אני נגמר").
אימון איטי ומדוד באומנות לחימה, עם בניית סרגל מאמצים מובנה ונכון, עשויה לשפר באופן קיצוני את הקואורדינציה, את המודעות לגבולות הגוף ואת היכולות המוטוריות שלהם. בטווח הזמן הקצר עד הבינוני ילמדו הילדים למצוא איזון פיזי נכון, תנועות גופם ייראו אסופות יותר, מטלות הדורשות קואורדינציה יירכשו מהר יותר ושפת הגוף תשתנה. התגובה של הסביבה הקרובה לשינויים האלה תהיה על פי רוב מהירה יחסית, ותוביל כמובן לשיפור בחוויות העצמי.

4. שינויים בדפוסי התנהגות
אימפולסיביות וקשיים בוויסות ההתנהגותי, כאמור, הן בעיות שכיחות בקרב ילדים הסובלים מ-ADHD . אימון בעל כללים ברורים וידועים, גם אם נוקשים, מסייע מאוד לילדים אלה ללמוד לשלוט בדחפים התנהגותיים – ובפשטות, "להתאפק". לאורך זמן, ולו בגלל היעדר ברירה אחרת ("המאמן אמר וזהו!"), ישפר כל ילד את היכולת לא להתפרץ כשמישהו אחר מדבר, לא ללכת כשצריך להישאר, לא לשבת כשצריך לקום, לעקוב אחר הוראות ועוד ועוד. העובדה שאימון באומנות לחימה מציע לצד ההתמודדות שפע של חוויות הצלחה תגביר את הרצון של הילד לפעול לפי החוקים – ומאמציו לעשות זאת יתרבו בהתאם. מה שיתחיל כגבול חיצוני יהפוך עם הזמן לגבול פנימי, גבול שהופנם, וככזה יהיה ניתן להעבירו גם לשדות חברתיים אחרים כמו הבית, בית הספר, חיי החברה ועוד.
נוסף לכך, האימון באומנויות הלחימה דורש התמודדות מתמדת עם האגו – התמודדות שתבהיר כי השותף לאימון הוא מכשיר לשיפור הדדי ולא יריב. משום כך, ילדים אלו ילמדו במהלך האימון לשלוט בכעס, ולהבין שגם אם הם ממש רוצים, אסור להם לפגוע בבן זוגם – תחילה בגלל האיסור החיצוני ובהמשך מתוך הבנה אמיתית. הצורך להתגבר על הכעס ולשלוט בו יכריח את הילדים לפתח מנגנון של "דיבור פנימי", זה שלעתים כל כך חסר להם.

5. המימד הערכי
אומנויות הלחימה מדגישות ערכים של כבוד הדדי, שותפות, כבוד לסמכות ולידע, הכרת תודה וקשר בין אדם לאדם. ערכים אלה, המוטבעים עמוק כל כך בוו-ווי, מביאים להפנמה ערכית משמעותית לאורך זמן ומאפשרות את צמיחתו של המתאמן כאדם ערכי.

6. פורקן פיזי, רגיעה ונשימות
לעתים נראה שמלאי האנרגיה של ילדים בעלי ADHD הוא "בור בלי תחתית". פעילויות גופניות מאומצות מעמידות עבור הילדים מקום מוגן לפורקן אנרגיות, ואימון אינטנסיבי בהשגחת מבוגר מאפשר להם להתעייף ולהירגע. לימוד נכון של נשימות וטכניקות רגיעה שניתן לשלב באימון יעזרו לילד במצבים מתוחים וברגעי כעס ומשבר.

7. קשב וריכוז
האימון באומנויות הלחימה דורש קשב וריכוז בכמה מעגלים.
הוא דורש קשב וריכוז למתרחש בתוך הגוף. קשב להנחיות והוראות המאמן. קשב וריכוז כלפי בן הזוג לאימונים, הן כדי לשמור על ביטחונו והן כדי לייצר טכניקה יעילה ונכונה.
ילדים הסובלים מבעיות בתחום זה ילמדו כיצד להאריך את טווח הקשב והריכוז. הם ילמדו להתמקד, לסנן רעשי רקע ולהיות מוסחים פחות.

8. למידה
תהליכי למידה אינם מתרחשים אך ורק בכיתה. האימון באומנויות הלחימה ישפר את יכולתם של הילדים להבין רצף (של תנועות, לדוגמה) ותהליכים של סיבה ותוצאה (מה קורה כש...). בוו-ווי במיוחד, התהליך המקדים מבחני חגורה והשיעורים התיאורטיים יחייבו שכלול ופיתוח של יכולות למידה פורמליות ושל קריאת טקסט. כמו כן, ניתן לשלב באימון עבודה על כתיבה במסגרת רפלקציה אישית על האימון, דבר שיעזור להם הן בתחום מיומנויות הלמידה, הן בתחום ה"דיבור הפנימי", וכמובן – בהתפתחותם כלוחמים.

וו-ווי, חינוך וצמיחה – בנימה אישית
הגעתי ל"בית של תמר" לפני כמעט 11 שנה. "הבית של תמר" הוא בית ספר שש-שנתי (לתלמידי כיתות ז'–י"ב), שתלמידיו הם ילדים ונערים בעלי אינטליגנציה ממוצעת ומעלה הסובלים מלקויות למידה והפרעות קשב וריכוז. התחלתי את דרכי שם כמורה להיסטוריה, בדרך חינכתי, ריכזתי מקצוע, ולאחר שהייתי סגן מנהל ורכז חטיבה עליונה, הגעתי להיות מנהל "הבית של תמר" בסניף משמר השרון.
כבר מתחילת הדרך היה ברור לי שמצאתי דרך.
לפני ארבע שנים וחצי, לאחר חיפוש של שנים ארוכות בתחנות שונות בעולם אומנויות הלחימה, הגעתי לוו-ווי.
מתחילת הדרך היה ברור לי שמצאתי דרך.
הדרך היא אותה דרך.
כמתאמן, גיליתי בעצמי אדם המצוי בתהליך של לחימה בשדים המלווים אותו, רווי צמא לשקט פנימי, התמודדות ומסוגלות. כמורה, גיליתי ילדים והורים הצמאים לאותו דבר בדיוק.
בעיני, מסעו של האדם הוא מסע להשלמה עם מי שהוא, תוך חתירה מתמדת לשיפור עצמי. בכל יום אני פוגש ילדים והורים הנאבקים לקבל, לאהוב את עצמם ואת ילדם למרות הקשיים – והם רבים. ראיתי הורים ברגעים הקשים ביותר. מיואשים, מתביישים, אכולי רגשות אשם, כועסים, צועקים ומאשימים, אך בעיקר רוצים להרגיש ראויים. ראיתי ואני רואה ילדים הצמאים לחוות ולו פעם אחת השתקפות שתגרום להם להתגאות במי שהם. ילדים הצמאים למקום מכיל ואוהב, אך כזה שיודע גם לדרוש, לא לוותר ולחתור למיצוי הכוחות העצומים הטמונים בכל אחד ואחד מהם. ראיתי את עצמי בוו-ווי.
הווי-ווי כשיטה – בדיוק שבה, בעומק, בהקפדה על הפרטים, בשימת הדגש על המימד הערכי, ברצינות היא מנחילה ומחייבת –מתחברת בדיוק לכל הדברים שאני מאמין בהם כאדם, כמחנך וכמישהו שנפגש יומיום עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים. לא אכחיש: אין דבר קשה יותר מאשר להפסיק באמצע סטים של מה-בו ולהרגיש את הוויתור. אין בושה עצמית גדולה יותר, לכאורה, מלהזיל דמעות של תסכול במבחן חגורה, אין רצון גדול יותר מאשר הרצון לזכות בהערכתה של הסביבה, וכבר שכחתי על מי בדיוק אני מדבר, עלי או עליהם. לו-סי איתי, שאני חייב לו הרבה בתהליך שאני עובר, אמר לי פעם שיכולת ההתמודדות שלי כלוחם תיבחן ברגע הראשון לאחר שאפסיק כי "לא יכולתי יותר". כישלון הוא חלק מהחיים. השאלה שאדם צריך לשאול היא מה מידת יכולתו להיבנות ממנו, לצמוח.


ילדי ה-ADHD יודעים ומכירים היטב טעמו של כישלון מה הוא. ובוו-ווי יש משהו שיודע לתת את הכלים להתמודדות עם הכישלון הזה בדיוק. התמודדות שתאפשר לא להיכשל בפעם הבאה.
תופעה מוכרת בבית הספר מכונה "הכנת הכישלון מראש": ילד שבע כשלונות, שכבר איבד כל ביטחון ביכולותיו, יעשה לפעמים הכל כדי לא לטעום שוב את הטעם המר. בבואו להתמודד עם קושי, הוא ישקיע את רוב האנרגיה בהתמודדות עם הפחד מכישלון, ויישאר נטול כוחות להתמודדות עם המטלה עצמה.


הפחד מכישלון מסרס, מחליש ומאיים הרבה יותר מהכישלון עצמו. לא אשכח את האימון שבו תפסתי שעולם הרגש שלי עסוק במה יהיה הסט הבא. מה אם הוא יהיה כזה שלא אוכל לעמוד בו? מה אם אכשל לעיני כולם וכל הציפיות יתנפצו על מזבח חוסר היכולת?
ברגע הזה הפכתי לאיש חינוך. הבנתי מה עובר על הילדים, ויכולתי להיות אדם יותר טוב – כזה המבין מאיפה הם באים, ויודע שאפשר להתמודד. הבנתי שדרכי כאיש חינוך היא דרכי כלוחם, דרכי כמדריך, דרכי כאדם.
מאז הספקתי לאמן כמה ילדים הסובלים מהקשיים שתיארתי. השתמשתי ואני עדיין משתמש בכלים שקיבלתי בוו-ווי. שימוש בעקרונות השיטה ככלי חינוכי-טיפולי הביא את כל הילדים ללא יוצא מן הכלל לדבר אחד, ראשוני – חיוך וחוויית הצלחה.
מכאן, השמים הם הגבול.
תודה לאסף שור על עזרתו בכתיבת המאמר ותובנותיו.
דוג'ה שאין לו מילים לג'ו-סי אייל קורן
ללו-סי איתי שור
ללו-סי חיים הלל
לטל אסא
על מה?
על "זה".

ניר רווה

מקורות:
1. ד"ר ורדה שרוני, הרצאות.
2. גלית קדושני-שווצרמן, הרצאות.
3. איריס מנור ושמואל טיאנו, "לחיות עם הפרעת קשב וריכוז ADHD ".
4. ד"ר ראסל א' בארקלי, "לשלוט ב-ADHD ".