מדיטציה- מינזרי היערות בתאילנד

המינזר הראשון אליו הגעתי היה סואנמוק SUAN MOKKH בדרום תאילנד.
הגעתי לתאילנד אחרי שהייה של 3 חודשים בקוריאה ויפן.
המשמעת והישיבה הממושכת מול הקיר במינזרים שם חינכו אותי לסבלנות ולשקט בישיבה ישרת גב באולמות הסגורים והנוחים.
במינזרי היערות הכל שונה.
מזג האוויר חם, לח ואת האולמות הסגורים מחליפים אולמות פתוחים לרווחה בנוף עצי היער.
הרעיון קסום ובאמת הישיבה הראשונה מיוחדת במינה. עד שמתחילים היצורים המעופפים להגיע.
זימזום ראשון ליד האוזן. ישיבה במודעות מול אורח ראשון שמגיע להפריע. אחרי מספר מועט של דקות כבר התרחק קול הזימזום ונעלם. יכולתי אז להמשיך למדוט בשלווה אלא שלא עבר זמן רב עד שהגיעו משפחתו וחבריו של אותו זמזם להצטרף לחגיגה מול הפנים שלא זזות לנוכחותם. יכולתי רק לדמיין בנפשי איך הם מתפלאים מזה שאני לא זזה ומזמינים עוד ועוד חברים להצטרף ולהשפיע על תנוחתי. ואני- לא זזה. פרט לחיות שעלה על שפתיי לנוכח המחשבה.
האמת היא שדווקא למשמע זימזומם הייתי רגועה. כשהזימזום נעצר הייתי בבעייה. כי כשהזימזום נעצר היה לי זה סימן שהם נחתו על גופי ושיערתי שבעוד רגע ארגיש את המחט נינעצת ואת הגירוד שאחרי. הראש היה אז מספר לי סיפור כמה מסוכנים היתושים בתאילנד וכמה מחלות הם נושאים ומנסה לשכנע אותי להזיז את הפנים או לפחות להרים יד כדי לסלק את היתושים.
היתושים היו האורחים הפיסיים הראשונים שהגיעו בישיבות המדיטציה שלי במינזרי היערות. אורחים פיסיים שהביאו אורחים מנטליים ראשונים- הפחדים והדאגות שלי.
השיעורים שהנזירים כאן העבירו לנו הם בעיקר על כך שאין מושג כזה שנקרא- אני. מושג שאנחנו כל כך נהנים להיקשר אליו ולהדביק לו את האגו.
ההמלצה היא לשבת למדיטציה. ההוראות למדיטציה הן להתרכז בנשימה. בכל פעם שהמיינד ישתעמם, הוא ינדוד לנושאים אחרים. עלינו להחזיר אותו לנשימה.
"מה זאת אומרת שאין אני", שאלתי את המורה. "ואם אין אני, מי מחזיר את המיינד לכאן ועכשיו?" המשכתי להתעקש.
"אנחנו זו רק מאין דלת או שער. החיים זה מה שקורה , מה שיש. השאר זו המצאה ומשחק של המיינד. לנו נשאר רק להיות כאן ולעשות את הדבר הנכון." ענה לי המורה.
את התשובות יש לכל אחד מאיתנו בפנים. שם המקום לחפש ולמצוא.
ימים ארוכים של מדיטציה.
קשוחים במינזרי היערות. מקפידים על מדיטציה בהליכה, מדיטציה בישיבה ומעט מאוד אוכל.
כשרוב הערב מתדפק על דלתי אורח נוסף, אורח הרעב, אני שומרת על המודעות בשאיפה ובנשיפה בזמן המדיטציה כמו גם בזמן השיעורים.
בכל רגע להיות במה שאני עושה.
לזכור שיש חיים ליהנות מהם, לתת, לשמוח, לנשום במקביל להגשמת חלומות. זה בסדר. הכל בסדר.
הרבה מילים היו בתשובה של המורה לשאלתי השנייה אבל המסר היה- המיינד בעצמו. הוא זה שמחזיר את מודעות לנשימה, לכאן ועכשיו.
"עלינו לפתח את המיינד שלנו". זה המסר העיקרי. "לשם כך לעשות הכל יותר בתשומת לב כל רגע".
תרגל מה שאתה רוצה להיות
ואז לא יהיה יותר משהו שתרצה
ואז לא יהיה מי שירצה
ואז...הכל בסדר.
פשוט זה כל הקסם
יהודית
דהרמה- מרכז זן גולן
נאות גולן