מהותו של ריקוד

ריקוד הינו דרך לביטוי - שפה אוניברסאלית, אשר מגשרת ומקשרת בין עולמות שונים.
התנועה היא דרך החיים – ללא תנועה אין חיים , אין שמחה, אין יצירתיות.

על מנת שאדם יחיה בשמחה ובשלמות עם עצמו וסביבתו, התנועה חייבת להיות חלק מצורת ההזנה שהוא נותן לעצמו. ממש כשם שהמזון מזין את הגוף, התנועה מזינה את הנפש. הצורך של הגוף בתנועה ושל הנפש בביטוי באים על סיפוקם בהזנה זו.
כאשר אדם חובר למעגל של תנועה וריקוד, נוצרת אפשרות לתקשורת מחברת , ללא מילים, המאפשרת כמו בקסם לחוות שייכות ותחושת "אחד" עם הנוכחים.

צפייה בילדים מגלה לנו שהריקוד מהווה חלק מהווייתם היומיומית.
די בכך שנשמיע להם מוזיקה והם ינועו בחופשיות ובספונטניות ואף ירכיבו ברגע מופע כוריאוגרפי נהדר. אך גם ללא מוזיקה, ילד אשר בריא בגופו ובנפשו, יביע את שימחתו בריקוד, קפיצות, גלגולים ותנועה אקטיבית שבאה מהלב.
היות והילד חי ב"כאן ועכשיו" – בהווה, הוא מתנהג באופן ספונטני וטבעי, ללא המחשבה על מה יגידו? ואיך הוא נראה? וזהו אכן החופש האמיתי שאליו מתגעגעים "המבוגרים".

אנשים רבים שומרים את התענוג של חווית הריקודים לאירועים המתרחשים מדי פעם , כמו חתונות, בר מצוות וכו'... למרות ההנאה הצרופה, השחרור והשמחה, הם אינם יוצרים לעצמם המשכיות לחוויות התנועה שגופם כה צמא להן.

אדם המחליט להחזיר את הריקוד לחייו מאפשר לעצמו ריפוי והתפתחות בכל המימדים, על ידי הזכרות מחדש בחופש הגדול של להיות בתנועה במרחב ובחוויות הריקוד בימי ילדותו.