בראש ובראשונה

אחד ממקורות הסבל שלנו נמצא במחשבות שלנו.
ומה אנחנו רוצים סך הכל?
להוריד את רמת הסבל שלנו?
אז מה מקור הסבל? מהיכן מגיע?
מכאב? לא. כאב זה לגיטימי. אנחנו אנשים רגישים. רגישות היא תכונה נהדרת. כואב לי לראות דבר זה או אחר. כואב לי לראות סבל בעולם. כואב לי שעזבת אותי.
מעצב? לא. עצב זה טבעי. עצוב לי כשאני לא עושה את מה שבא לי לעשות. עצוב לי לפעמים סתם ככה.
כעס? מה פתאום. לכל אחד יש כעס. לא הייתי מוותרת על הכעס שלי. מותר לי לשחרר כעס בחופשיות ולהגיד למי שפוגע בי שיפסיק לעשות את זה.
אולי מקור הסבל הוא במחשבה שלי על מה שאני חווה. ואינני מדברת על המחשבות החיוביות, המפרגנות. זה כייף. אני מסתכלת על הביקורת שלי על מה שאני עושה. אחר כך אני מבקרת את עצמי על זה שביקרתי את עצמי ואני נכנסת למעגל של סבל.

המבקר הפנימי
אם יש לי מבקר פנימי בראש שכל הזמן שופט אותי ומקשה עליי לעשות את מה שבא לי ולא נותן לי להתבטא. אז אני סובלת. אם יש לי מבקר פנימי כזה בראש שלי שכשאני רוצה לבכות הוא לא תמיד נותן לי כי הוא חושש שאחרים יחשבו שאני בכיינית. שכשאני רוצה לרקוד הוא לא תמיד מאפשר לי חופשיות כדי שאחרים לא יצחקו ובכלל הוא אומר לי: "תסתכלי על האנשים האלה שזזים לצליל מוסיקה. שבי ואני אראה לך על ריקודים. בשביל מה שתרקדי את?"
שכשאני רוצה להגיד משהו הוא משכנע אותי לא להגיד כלום כי הוא פוחד ממה שיגידו עליי ואולי יגידו שאני טיפשה. שכשאני רוצה ללכת לים עם בגד ים הוא אומר לי ששמנתי החודש או שאולי לא כדאי להראות את הבשר שלי בפומבי. אז אני סובלת.
אז אם הראש שלי הוא כזה, הוא מקור סבל עבורי.
כן, ראש כזה לא מאפשר לי פשוט להיות. להיות.
להיות זה אושר.
להיות זה להיות המראה שמשקפת כל מה שמגיע מולה בכל רגע. בלי לשפוט, בלי לבקר. בלי להתלונן.

תראו, הראש איננו אוייב שלנו.
אפשר ורצוי לנהל שיח עם הראש.
הראש עושה מה שלימדו אותו בבית, בבית הספר, בחברה. בואו נשנה גישה-
ראש יקר, אם לא מתאים לך המצב. תעשה שינוי. אל תהיה קורבן. אל תקבל את המצב כי ככה זה בחיים. אל תיתן לנסיבות חייך לנהל אותך. נהל אתה את החיים שלך איך שמתאים לך. תהיה המאסטר של חייך. אתה לא חייב להיות ביקורתי. אתה יכול להיות מפרגן.
התדמית שלך כאילו אתה גיבור גדול ויודע הכל לא ממש מהנה.
דווקא רכות, אהבה, תשומת לב לרגשות יעשו עבודה הרבה יותר טובה בפנים.
זה לא נעים לשמוע קול כזה שאומר מה לא בסדר כל הזמן מבפנים.
ואת בטוחה שזו את שמדברת. לא. זו לא את. זה הראש שלך. והראש שלך איפה הוא? בתוכך. ואת, מי את שבתוכך הוא נמצא? שמתוכך הוא מדבר? תתעוררי ותתחילי לדבר את במקומו. כי את, מה יש לך להגיד על עצמך? שאת נהדרת. שאת מוצלחת. שהכל בסדר.
אז מקור הסבל הוא במחשבות שלנו. במחשבות השליליות שלנו. כי הראש הוא יודע לחשוב גם חיובי. הוא פשוט רגיל ככה.

האם אפשר בלי מחשבות?
להתרוקן ממחשבות. האם זה אפשרי? אמר דיקארט: "אני חושב משמע אני קיים."
האמנם?
כן. התרגלנו שזה מה שמעיד על קיומנו.
מחשבות ישנן שם כל הזמן.
מחשבות ישנן. מה שמביא לי את הסבל אולי זה ההיקשרות שלי למחשבות שלי , האמונה שלי שהמחשבות הן מקוריות שלי ואיזה חכמה אני שיש לי מחשבות כאלה ויותר מזה, שהן נכונות. והרעיון שהראש שלי עוזר לי בזמן שהוא כלל וכלל לא מתכוון לעשות את זה. הוא מתכוון לשעבד אותי. כל זה בגלל פחדנותו. כל זה כי הוא פוחד שאם לא ידבר, לא יהיה קיים ולא נצטרך אותו. ניפטר ממנו.

הדרך החוצה מהסבל
תחילת הדרך החוצה מהסבל יכולה להיות בשיחה עם הראש. הראש בעצם בתפקיד הטייקר (energy taker) ואני משתמשת במלה טייקר באנגלית ורושמת אותה שונה- take care . בואו נדאג לראש. בואו ניתן לו אהבה. הוא פוחד. נגיד לו כמה אנחנו רוצים אותו בלי שישפוט. בלי שיבקר ויראה תמיד מה לא בסדר. מתן אהבה, הבטחה לא לעזוב אותו לעולם. שיהיה רגוע. הוא לא צריך לחשוב כדי להיות קיים. הוא יכול להיות. כשיהיה לו מה להגיד, אני מבטיחה להקשיב. להקשיב ולקחת ולאמץ מה שמתאים לי.
אם אני כואבת. אם אני צוחקת. אם אני רוקדת. תן לי לחוות. אל תשפוט. אל תבקר. צפה. תצטרף. תיהנה.

החיים הם פשוט, החיים
החיים יכולים להיות פשוטים.
למה לסבך?
פשוט זה כל הקסם.
פשוט, אומר: להיות. להיות נוכחים בכל רגע ולהכיל כל דבר כאילו זו פעם ראשונה. ואכן זו פעם ראשונה שזה מגיע כי הרגע הזה מעולם לא היה ולעולם לא יחזור.