הקשר הזוגי בין האדם לבין יצירתו

אנו מנהלים מערכת יחסים עם היצירה שלנו, וגם ההפך הוא נכון – כל מערכת יחסים היא למעשה יצירה שלנו, כולל בן הזוג שבחרנו, גם הוא למעשה סוג של יצירה שלנו, ובזאת אתחיל.


איך מייצרים את הפרטנר שלנו?
פשוט מייצרים אותו. כשמערכת יחסים מתחילה אנו יוצרים בעיני רוחנו את דמותו של הבן זוג שלנו ומגיבים לכל התנהגויותיו בהתאם ליצירה שיצרנו ממנו, כי כך אנו יודעים ליצור זוגיות. קשה עד כמעט בלתי אפשרי לראות את בן/בת הזוג באורח "אובייקטיבי". אנחנו רואים את היצירה שיצרנו בתוך התודעה שלנו ומנהלים עמה דיאלוג ולזה אנחנו קוראים – "קשר זוגי". מה שקשה לראות הוא את מינון ההמצאה שיש לנו בקשר ועד כמה בן הזוג שלנו מתנהג כמו ש"החלטנו" בשבילו, וגם הוא, עצמו, לא שם לב שהוא משתף פעולה עם היצירה הזו.

כללי היצירה הבריאה תקפים כאן היטב ויקבעו למעשה את האפשרות שהפעולה הבלתי נמנעת הזאת, של "המצאת" בן הזוג שלנו לא תהפוך לחוויה הרסנית וכואבת. מרכיבי יצירה בריאה נכתבו במסרים קודמים ואתמצת אותם:

מיעוט בביקורת עצמית ככל הניתן: ליצירה יש כוח מרפא כשאין בה ביקורת עצמית, ככל הניתן. מכיוון שבן הזוג שלנו הוא יצירה שלנו, לא כדאי שנבקר את עצמנו יתר על המידה על שבחרנו בו. כמו כן גם ביקורת כלפיו היא למעשה ביקורת ביצירה שלנו, וכדאי להמעיט בה, למרות שלעתים, במקרים מסוימים, היא יכולה להיות בלתי נמנעת. בכל מקרה ראוי להתייחס אל בן מהזוג כאל יצירה אישית, בבואה שלנו עצמנו, וככזה להמעיט בביקורת כלפיו. במרבית המקרים אין לביקורת במערכת יחסים של אהבה, כוח משמעותי בשינוי, במיוחד כשהיא מבוטאת בטרוניה ובדגש על התסכול.

התלהבות: אי אפשר ליצור לאורך זמן ללא התלהבות. אם מה שיצרנו מבן הזוג שלנו הוא המצאה שקשה להתלהב ממנה, אז אנחנו בצרות. מספיק שההתלהבות תתקיים מפעם לפעם, וזה יכול להחזיק את הקשר. אם מה שאנו יוצרים מבן הזוג שלנו זה בעיקר עוגמת נפש, אכזבות וכעסים, אז יש לנו יצירה לא בריאה. כדאי לחולל שינוי ביצירה ולשנות כיוון, כמו שעושים כשמרגישים לא נוח עם היצירה שלנו, באופן כללי.

השקעה והתמדה: הצלחת תהליך יצירתי תלויה בהשקעה ובהתמדה. אם מזינים את הקשר היצירתי עם בן הזוג בתשומת לב, במגע ובהקשבה, ואם מתמידים בכך, הופכת יצירת הזוגיות למלבבת ומרגשת, או שמתרסקת לגמרי, במידה והייתה לא אפשרית, מלכתחילה.


תשוקה: יצירה אינטואיטיבית בריאה היא יצירה שיש בה מידה רבה של תשוקה. בן הזוג שאנו ממציאים לעצמנו הכרחי שנשתוקק אליו ושנערוג למגע ולקרבתו. בדיוק כפי שקורה הדבר ביצירה שמעורבים בה חושים וחשק לעוד ועוד ועוד מפגשים של עשייה והמצאה.


אהבה עצמית: יצירה בריאה היא יצירה המבוצעת עם אהבה עצמית ואף מגבירה אהבה עצמית. לאהוב את בן זוגי, היצירה שלי, משמעה לאהוב את עצמי, כי אני בחרתי בו,התקרבתי אליו, ובהמשך גם יצרתי אותו, בעיני רוחי. הצלחת מערכת יחסים תלויה באופן משמעותי ביכולת האהבה העצמית של כל מרכיביה, אחרת הופכת לקשר של תסכול ומיעוט באהבה אותנטית אחד לשני.

לא ניתן להימנע, כאמור, מיצירת חלק גדול מהקשר הזוגי כביטוי המשקף את היצירה האישית של כל אחד ממשתתפי הקשר. אין רע בכך והדבר לא חייב לפגוע בקשר, כל עוד משתמשים בכללי היצירה הבריאה.


מערכת יחסים בין האדם לבין יצירתו (ולא בן הזוג האנושי)
כשאדם יוצר מתוך ליבו ומעביר אל הדף את תחושותיו, רגשותיו, מאווייו וחלומותיו, הופך הדף למאזין היעיל ביותר וגם הנאמן ביותר, של האדם. הדף לעולם לא מבקר ולעולם לא שופט. הדף מקבל הכל בברכה ולא מביע תרעומת על שום דבר שמצויר עליו, נכתב עליו, מצולם עליו, ועוד. סוג כזה של מערכת יחסים עשוי להוות תשתית לריפוי עצמי מדרגה גבוהה ויעילה ביותר. מה דעתך, אם לא ידעת על כך, עד כה, להשקיע בקשר זוגי עם יצירה בתדירות מסוימת, ולקבל בעצם טיפול נפשי מעולה, ללא תשלום?

מערכת היחסים של האדם עם יצירתו יכולה להיות מוצלחת ומזינה במידה ויתקיימו בה מספר מרכיבים הכרחיים:

אמונה – הכרחי שהאדם יאמין שיש בקרבו יצירה ייחודית וראויה לביטוי. האמונה הזו מזינה את האדם לצאת ולחפש, לנסות ולהתנסות עד שהמסלול היצירתי מתגלה.
בהמשך, הכרחי שתתקיים, ולו מפעם לפעם האמונה שיש ליצירה הזו עתיד של התפתחות והגשמה כלשהי. מעבר לכל הכרחי שתתקיים האמונה (שמושתתת גם על ניסיון אמיתי) שהיצירה עתידה לרפא, לשנות ולהשפיע לטובה על חיי האדם שמבצע אותה.

מחויבות – כמו בכל קשר, אין יכולת לקיים מערכת יחסים סבירה ויציבה ללא מידה מסוימת של מחויבות. הקשר של האדם עם יצירתו, כמו כל קשר, מכיל עליות ומורדות, רגעים של אושר, רגעים דלים, משעממים וגם רגעים מעצימים. על מנת לשרוד את הרגעים הלא קלים, ועל מנת שלא להישען רק על הרגעים הנעימים והמספקים, הכרחי שמידה מסוימת של מחויבות תשמר את הקשר של האדם ליצירתו.

מעבר לכך, וחשוב מכך – ההתקדמות האמיתית של האדם היוצר מתרחשת בעיקר ברגעים בהם יש לו אומץ לצלול למקומות לא מוכרים, מקומות חדשים וזרים לו, ושם לחקור את עולמו היצירתי. מקומות אלה יכולים להיות תחילה לא נעימים ולא מעוררים השראה. המחויבות יכולה לגרום לאדם להחזיק מעמד ולהוסיף ליצור גם במקומות הלא נוחים האלה, גם מתוך אמונה וגם מתוך עצם המחויבות, עד שנוצר השינוי והוא אכן מגיע, אם קיימת האמונה שכך יתרחש.

מיעוט בביקורת עצמית – האדם הבורא יצירה לא יכול באמת לבקר אותה מכיוון שהוא בעצמו יצר אותה, לא כך? הלוואי!
לכאורה, מי שיוצר אמור להיות אחראי על יצירתו ולא לגנות אותה, אך קורה מעט מדיי. קשר טוב עם היצירה דומה מאד לקשר טוב עם בן זוג – יש לקבל אותה כפי שהיא ולעבוד עמה ליצירת שינוי משותף, בהדרגה. מי שמחפש את הגאולה והשינוי ביצירה עתיד למוצאה רק אם יפחית את הביקורת שלו ממנה. מי שלא מסוגל לאהוב את מה שיש אין לו שום זכאות או סיכוי לקבל משהו טוב יותר.

התמדה ויצירת בית משותף – כמו בזוגיות אנושית, גם זוגיות עם היצירה אפשרית כשקיימת התמדה וכשנוצר בית מגורים משותף. למה הכוונה? כל מי שיוצר ברמה יומיומית, יצירה הנובעת מלבו, חש מפעם לפעם געגוע וציפייה למפגש הבא, לפגישת היצירה הבאה שלו עם עצמו, שלו עם יצירתו. בצורה זו נוצר ה"בית" שמכיל את האדם, את יצירתו, וכל מה וכל מי שלבו של האדם מזמין לחגיגה.

מרכיבים אלה יכולים להעניק לאדם את אחת המתנות הגדולות שהחיים יכולים להעניק – יצירה שהיא זוגיות וגם זוגיות שהיא יצירה. בשני המקרים יש עבודה לעשות, יש ביקורת לצמצם, יש אהבה עצמית לטפח ויש ליזום חידושים, המצאות ורענונים.

אין צורך להיות מוכשר כמו שהכרחי להאמין, לחוש, להקשיב לחשק וללכת בעקבותיו, עד שנוצר הקשר, הקליק המיוחד, בין האדם ליצירתו, בין האדם לבן זוגו, שגם הוא, למעשה, יצירה שלו, לכל דבר ועניין.