סרטן ביד האדם

סרטן זו מחלה נוראית וקשה והינה מחלה רוחנית המתבטאת בגוף הפיזי בצורה קשה ואכזרית וזאת משום שהיא נוצרת ומתפתחת מדבר קשה ואכזרי שהאדם עושה, ולא תמיד הוא מודע למעשיו. אם היה האדם מודע למעשיו, אין ספק שהיה מונע וחוסך מעצמו ומהסובבים אותו הרבה מאוד כאב, סבל וייסורים ואף מאריך חיים.

אז מה זה סרטן?
אז ככה, המילה סרטן מתחלקת לשתי מילים:
סר - מלשון פנה, זז, נרגז, עצוב.
טן - מלשון טינה, שנאה, קנאה, רוגז.

כשהאדם כועס, מתרגז מקנא ושונא ואף "מגדיל" לעשות שומר ואוגר את כל הרגשות השליליים הללו עמוק בתוך ליבו, אותם רגשות טעונים וחזקים אלו מתעצמים בתוכו ו"מתבשלים" בגופו וגורמים לשינוי במבנה התאים בגופו והופכים מתא בריא ותקין לתא חולה ומוזר והופך למוטציה ע"י שינוי DNA של התא, וזה מה שנקרא תא סרטני. אותו תא סרטני מתפתח וגודל ומתחיל להדביק את יתר התאים הבריאים והתקינים בזמן שהוא פונה וזז בגוף. מכאן ההבנה מדוע הסרטן מתפשט בכל מיני מקומות בגוף.

ככל שהאדם אוחז בכעס, בשנאה, ברוגז ובקנאה וממאן לשחרר, כך הסרטן נאחז בתאים יותר ויותר ואוכל כל תא בריא בגופו ללא רחם, וכן המחלה מתפשטת לאין עצור ומשחיתה כל חלקה טובה בגופו. ברגע שהאדם מודע לשורש הבעיה ממנה התחילה והתפתחה המחלה, והוא מבין, מוחל, סולח ומשחרר באמת מכל הלב ושולח אהבה, אזי מתרחשת נסיגה והוא הופך את המצב על פיו מעצם המרת הכעס, השנאה והרוגז ברגשות חמלה, מחילה ואהבה. כמובן שיפה שעה אחת קודם לשחרר את הכעסים ולמגר כל רגשות קנאה, על מנת למנוע ולחסוך התפתחות בעיות בריאות ומחלות קשות.

ישנן עוד סיבות הגורמות להתפתחות מחלת הסרטן, אך לכולם מכנה משותף והוא: גורם הרגש. כל מי שהכרתי עד היום אשר לקה בסרטן, לכולם הייתה בעיית מטען רגשי. לא משנה כמה עסקו בספורט ואכלו בריא או כמה עישנו ואיזה חוסר בתזונה נכונה, לכולם בלי יוצא מהכלל היה בבסיס מטען רגשי כבד שכלל כעסים, וויכוחים, מריבות, קנאה, שנאה עצבים ומה לא?! . . .

ואתם יודעים מה הכי עצוב בכל זה? כששוחחתי עם אותם חולי סרטן הם בכלל התקשו להיזכר מה הייתה הסיבה שגרמה לכל הרגשות השליליים והקשים לבוא לידי ביטוי. האגו עיוור אותם כל כך, הגאווה המטופשת הורידה על עיניהם מסך ערפילי כבד עד כי אינם רואים וזוכרים את הסיבה האמיתית בגלל רבו, כעסו, קינאו ואף גרמו לקרע משפחתי ולתסבוכת שהביאו עצמם ע"י התפתחות מחלת הסרטן.

אנשים יקרים באשר אתם, אנא מכם הימנעו ותחסכו מעצמכם ומיקיריכם סבל ומכאוב לחינם. הביטו על אלה שכבר סובלים מזה ונמצאים בתוך זה, הם מוכנים לתת הכול על מנת לחזור לבריאות תקינה. הם מוכנים ללכת על ארבע ולבקש סליחה ומחילה ולו רק לחזור לימים הבריאים אותם ידעו טרם חלו.
לפתע פתאום הגאווה והאגו נעלמו כלא היו מעצם חווייתם את הכאב, הסבל והייסורים הקשים מנשוא. איפה הם היו כששלחו לשונם זה בזה ללא רחם? איפה ליבם הקשה היה כשקרעו ושסעו מעליהם את בני משפחתם? היום כשהם שבר כלי, לא מעניין אותם דבר מלבד להרוויח עוד יום בחיים וללא כאב.

כל הזכויות שמורות לאסיה ©