רוצים את האמת?

התשובות נמצאות בספר

אנחנו באים בטענות יותר מאחת על כך שאין מספיק גשמים ושהחורף שלנו הוא לא חורף בכלל ושזה לא טוב, כי יחסרו מים וזה יפגע ביבולים ועוד. אנחנו ממשיכים לטעון שכל העולם שונא אותנו ורודף אותנו, ולמה זה קמים עלינו בכל מיני צורות שונות ומשונות. כל אדם שני מתלונן שאין עבודה וקשה לפרנס ולהתפרנס. ישנן בעיות כלכליות, עסקים נסגרים, בתים נהרסים, החינוך לוקה בחסר. לא אחת נשמעים קולות שאומרים כי הלך הערך ואיתו הכבוד והמוסר. והמשפט המפורסם ביותר שנאמר וממשיך להישמע הוא: "זה לא מה שהיה פעם", נכון! זה בהחלט לא מה שהיה "פעם" וגם פעם לא יחזור אף פעם. ולמה כל זה קורה? ולמה אנחנו חווים את כל אשר מתרחש לנו, ליקירנו ולסביבתנו?

התשובות נמצאות בספר ויקרא כ"ג:

"אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותי תשמרו" - פעולות בעלות משמעות רוחנית.

"ונתתי גשמיכם בעיתם, ונתנה הארץ יבולה" - פרנסה בשפע.

"ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד" - לא תהיה התגרות של אומות אחרות בכם.

"ורדפת את אויבכם, ונפלו לפניכם לחרב" - תצאו ביוזמתכם לכבוש.

"ופניי אליכם והפריתי אתכם" - לא יהיו בניכם עקרים ועקרות.

"ואכלתם ישן נושן, וישן מפני חדש תוציאו" - תשרה הברכה במזון.

עכשיו בואו ניקח לדוגמה אתכם בתור הורים, אבא, אמא. אתם מבקשים לחנך ולגדל את ילדכם בדרך טובה עם מוסר וערכים, של מה מותר ומה אסור, מה טוב ומה רע וכיוב'. ילדכם עושה דבר מה שאסור לעשות, אתם מעירם לו פעם, פעמיים, שלוש וזה לא עוזר במאום. הילד או הילדה ממשיכים לחזור על סורם, ואתם מרגישים איך שהעצבים מתחילים לזרום בכל הגוף ולעלות לראש, וכמו שאומרים בשפת החבר'ה: "הפיוזים, נשרפים ואתם מתמלאים כעס וישר רצים לכם בראש תסריטי הענשה ויש אפילו מי שמרחיק לכת ואף מרים יד חלילה, ואז קורה דבר נורא.

הילדים לא הקשיבו לכם ההורים, וזה הרתיח אתכם משום שילדכם שהולדתם, גידלתם וחינכתם לא הקשיב לכם ועשה כרצונו, ואתם הענשתם אותו על מעשיו הלא אחראיים למרות שהזהרתם אותו יותר מפעם. זה! זה בדיוק מה שקורה לנו עם אבינו שבשמיים. הוא הזהיר אותנו עוד בטרם נסור מדרך הישר ונתן לנו את האפשרויות של מה שיכול לקרות ולהיות במידה ולא נלך בדרכו הטובה, הערכית והמוסרית ומה אנחנו עשינו?! . . . המשכנו בשלנו ועדיין ממשיכים להיות קשיי עורף ועוד בלי בושה, אנחנו גם בוכים לו על זה שרע וקשה. איזה אחראים אנחנו נכון? ועוד אנחנו מבקשים מילדנו שייקחו אחריות על מעשיהם. איזה פרדוקס, בדיחה ממש. אולי יש מקום שנביט על עצמנו היטב, ונתחיל לתקן את המקולקל, לשייף את הפינות החדות שבנו, ולהשפיע אחרת על עצמנו, ילדנו וסביבתנו בהתאם לדף ההוראות שקיבלנו עם ירידתנו לזה העולם, שלא במקרה הוא נקרא עולם העשייה. זאת משום שבאנו לכאן לעשות, ולא לשגות בחלומות בהקיץ. יום שעובר לא חוזר ויפה שעה אחת קודם לקום להתנער ולעשות משהו אמיתי ומועיל. סוף לדיבורים ותחילת מעשים משמעותיים.

כל הזכויות שמורות לאסיה ©