תודה שזכיתי בך המראה של חיי

יום אחד ללא כל אזהרה מוקדמת היא הופיעה בחיי כמו שמש חמה וחייכנית ביום סגריר. היא הופיעה ואת חיי האירה וחיממה באופייה הססגוני. היא כמו קרן אור שנשלחה מאי שם באמצע חיי, כמו במטה קסמים. היא הפכה את עולמי ומילאה חללים ריקים שחסרו צבע וטעם. היא השאירה חותם בכל מילה, צחוק, חיוך ומעשה, ועדיין זאת עושה בדרכה המיוחדת לה ורק לה. נשמה מדהימה מאין כמותה ואין שנייה לה, נשמה גדולה וטהורה מקסימה במהותה.

יום אחד היא הפתיעה אותי בשאלה כשאלי פנתה ואמרה: היו לך חיים רגילים, אשת איש אמא לילדים ו... בום! איך זה שאני דווקא מבין כולם זו שזכתה לנחות כך בחייך, למה אני? חייכתי ככה ביני לבין עצמי ושאלתי את אותה השאלה, איך זה שביום מן הימים ככה כמו בקסם הופעת גם את בחיי, ולא אמרת דבר? למה אני מבין כולם? זהו שהתשובה לכך הייתה תמיד שם תלויה ועומדת באוויר, ורק לאחר הפרחת השאלה לחלל התשובה נחתה מול העיניים. והסיפור הוא כזה, שתי נשמות שחיו בעולם אחר, וכל אחת במסלול חייה נוסעת ועוברת את שאמורה לעבור, עד שאחת מהן פגשה את השנייה מאי שם בגלגול אחר ואז הגיעה העת והשעה להביא סדר ותיקון במסע, וניתנה הזכות להכיר ולהיפגש וזה האור וזו השמש שהביאו לאור האמיתי בשם האהבה הטהורה במלוא מובן המילה.

זו התשובה אמרתי, כן זו התשובה נשמה יפה ויקרה. את זו אני ואני זו את, ניתנה לנו הזכות להכיר, ולשמוע ואני תקווה שגם להיפגש ושיבוא כבר היום הזה כדי לראות במי נשמתי בחרה להיות אי שם בהיסטוריה של חיי. או כן כל כך מחכה ומייחלת ליום הזה, לרגע הגדול והנכסף נשמה יקרה שבו אוכל לראות אותך באמת, ולא רק דרך דרך וכל מיני . . . אלא באמת בגודל טבעי לראות את פנייך ולשמוע את קולך. איזו זכות תודה, תודה שנבחרתי, תודה שלכאן הגעתי, תודה עלייך ועל מי שאת המראה של חיי.

לכל אחד ואחת מאיתנו יש את הנשמה התאומה שביום מן הימים כנראה שתבוא ותופיע בעודו בחייו, תודה אבא על כל שנתת, נותן ותיתן, תודה מביתך האוהבת אותך באינסוף אהבה אותה נטעת בשורש נשמתי, תודה.

כל הזכויות שמורות לאסיה ©