אז איך זה שאני מלמד גם כינור, גם גיטרה, גם פסנתר/אורגנית וגם חלילית?

ובכן, כן - זה נשמע הרבה. ובינינו - אני יכול להבטיח לכם שאני מנגן על עוד כלים. נכון - לא בכולם אני סופר שוס, וגם במה שאני מלמד - אני לא מרחיק לכת עד לכדי וירטואוזיות מתקדמת, מלבד בחלילית, אבל בכל זאת - זו שאלה שעולה, ובהתאם למה שהבטחתי במאמר הקודם - הפעם פשוט אספר את הסיפור שלי.

גדלתי על מוזיקה בשנים הראשונות. ההורים אמנם לא מוזיקאים, אבל מוזיקה תמיד הייתה בבית, והתעניינתי בה מקטנות. אין ספק שזה בפני עצמו נותן "פור". המוח "מתחווט" הרי...
בגיל 7 התחלתי ללמוד לנגן. חלילית. נהייתי פריק של העניין. הייתי הולך ברחוב ומנגן, מטפס על העץ ומנגן, מנגן בהפסקות בבית הספר - בקיצור - נדבקתי לכלי. יחד עם זאת - כבר בשנה שלאחר מכן התחלתי ללמוד גם אורגנית, מה שחיבר אותי לא רק לקלידים, אלא גם להבנה של מהם אקורדים,ואיך בונים אותם. לא שבשלב הזה למדתי את העניין התיאורטי בצורה מאוד מוסדרת, אבל עצם ההתוודעות לעולם הזה, והסקרנות והחקרנות לאורך השנים עשו את שלהם. את התיאוריה המסודרת למדתי רק בשלב ההשכלה הגבוהה, אבל אני מקדים את המאוחר.
בכיתה ה', כשלקונסרבטוריון כבר לא היה מה להציע לי בתחום החלילית, והגיע השלב שבו אני אמור לעבור לכלי רציני, יצא שעלה הרעיון של כינור. בייחוד קסם לי שהמורה לכינור - חיצוני לקונסרבטוריון - לימד גם חלילית (אם כי - הוא עובד עם זוגתו שמלמדת את התלמידים המתחילים יותר, וגם אני התחלתי את המסלול אצלה). שווה להרחיב כמה מילים על המורה הזה. שמו, ההולך לפניו, הוא גרשון פרנסקי. מהאושיות המייסדות של לימוד המוזיקה בארץ מזה כמה דורות. הכשרתו של גרשון הייתה ככנר, ואולם עקב פציעה הוא זנח את תחום הביצוע. מפה לשם הוא החל ללמד חלילית, ועשה את זה באופן נהדר. טובי החלילתנים בארץ עברו תחת שרביטו, למרות שהוא עצמו מעולם לא ניגן בכלי ברמה וירטואוזית. משום כך שאבתי את התובנה שמורה טוב לא חייב להיות בעל שליטה מצויינת בכלי בעצמו. יותר חשוב שיידע איך ללמד. אגב - בשלב זה, אפנה למאמרים קודמים שלי, המבארים את עולמה של נגינת החלילית המקצוענית. מכל מקום, כאמור - בכיתה ה' התחלתי ללמוד כינור. כנר מקצועי לא נהייתי. לפחות לא קלאסיקאי. לשם כך יש להקדיש שעות אימונים רבות בכלי באופן יומיומי, שמעולם לא הקדשתי. למרות אהבתי למוזיקה קלאסית, והעובדה שעד היום אני נהנה לנגן אותה בקביעות בכינור, הרי שככנר אני יכול להציג את עצמי בעיקר בתחום המוזיקה הקלה - פופ, רוק, מוזיקת עולם, ג'אז ודומיהם.
כבר בשנות הלימודים בבית הספר היסודי השתלבתי באופן עמוק בפעילות מוזיקלית שמחוץ לנגינה הפרטנית בשיעורים ובאימונים. הייתי יצירתי והלחנתי נעימות, ניגנתי בשיתוף עם חברים ובהזדמנויות שונות, ובבית הספר עצמו השתלבתי בפעילות מקהלת ותזמורת בית הספר, והייתי מעמודי התווך שלהן בשנים אלו, כשאני מבלה שעות רבות ככל הניתן בפעילות הקשורה אליהן. בקצרה - המוזיקה תפסה חלק חשוב ומרכזי מחיי כבר בילדות, ופעילויות כגון אלה המשיכו לאפיין את מציאות חיי למעשה לכל אורכה.

לקראת בר המצווה קיבלתי במתנה פסנתר, וגם כמה שיעורי פסנתר, בהם לא התמדתי בשלב זה. הפסנתרנות התפתחה מאוחר יותר, וגם היא, בדומה לכינור, ובשל אותן סיבות, התפתחה במאפיינים דומים. אבל עצם העובדה שהיה לי כלי עם יכולות משוכללות שכאלו באופן זמין, גרם לי להצמד הרבה לנגינה של מוזיקה בעלת מלודיה והרמוניה, כמו גם להמשך הפעילות היצירתית. בתיכון צורפה לארסנל גם הגיטרה. מעולם לא לקחתי שיעורי גיטרה, אבל בשלב זה הידע המוזיקלי, וההבנה המוזיקלית שלי, בהחלט אפשרו לי לנגן וליצור על הגיטרה דברים לא מביישים בכלל.

למרות כל הכלים הללו, החלילית תמיד נשארה במרכז העניינים. בה השתלמתי והתחרתי (וזכיתי) כנער, ולאחר שנת לימודי מוזיקולוגיה באוניברסיטת בר אילן, נסעתי לעשות תואר בנגינת חלילית באקדמיה בהולנד. באופן טבעי, ברוב הקונצרטים בהם אני משתתף כיום תמצאו אותי כנגן חלילית.

במהלך שנות הלימודים הללו יצא לי להתנסות לא מעט בכלים נוספים - בעיקר כאלו הסובבים את אלו שכבר ניגנתי בהם. לדוגמא - צ'מבלו ופסנתר פטישים, כינור בארוק, ויולה דה גמבה, לאוטה ועוד ועוד.
מגמה זו של הכנסת עוד ועוד כלים למעגל ההתנסות שלי נמשך גם לאחר הלימודים, במסגרת הקריירה שפיתחתי. כלים לדוגמה הם קרום הורן וראשפייפה מצד המוזיקה העתיקה, או גיטרה בס ואולפן ביתי - תחום יצירתי מעין כמוהו - מהקצה השני. למותר לציין שהמשכתי להתאמן על הכלים בם אני מנגן מימים ימימה, ובהתאמה - המשכתי להשתפר ולהתפתח בהם. גם בתחום היצירה המשכתי לעסוק, תוך שאני יוצר מוזיקה אינסטרומנטלית, מתווה, מוקלטת, או שירים שאותם אני מזמר בעצמי, או מנגן עם אחרים.

כחלק מהלימודים הגבוהים, הוצאתי גם תעודת הוראה, וכבר מתחילת הדרך עסקתי בלימוד נגינה בכלים עליהם גדלתי - חלילית, אורגנית, כינור, פסנתר וגיטרה. כמובן - הניסיון הוא המורה הטוב ביותר. כמה קווים על הגישה שלי להוראה כבר פירטתי במאמרים קודמים, אבל עיקרם - שימוש בתווים, הבנה מעמיקה של המוזיקה, הנחיות לאימון טכני, ובעיקר - עידוד להתאמן. מה לעשות - ככה מתקדמים...

לסיום, אני מקווה שבמאמר-סיפור זה אני מספק תשובה לשאלה הצצה מדי פעם, המופיעה בכותרתו.
לי נחמד לספר קצת על עצמי ודרכי, ומקווה שנהניתם לקרוא:)