אודות המשוררת הדגולה - לאה גורלדברג

לאה גולדברג נולדה בשנת 1911 בקניגסברג .בשנות חייה הראשונות התגוררה בקובנה. ובמהלך מלחמת העולם הראשונה, נאלצה לברוח עם משפחתה למחוז סאראטוב שברוסיה.


גולדברג למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטאות שבקובנה, ברלין ובון וסיימה דוקטורט בשפות שמיות באוניברסיטה בבון. בתום לימודיה היא חזרה לליטא שם עסקה בהוראת הספרות בגימנסיה העברית בראסיין ונמנתה עם חברי קבוצת הסופרים "פתח".


בשנת 1935 עלתה לארץ והצטרפה לחבורת הסופרים שבראשה עמד המשורר אברהם שלונסקי. כמו כן, עבדה במערכות העיתונים "דבר", "על המשמר" ו"משמר לילדים", נמנתה עם עורכי "דבר לילדים" וערכה כתב עת לילדי הגולה - "אורות קטנים".


עם בואה לארץ התפרסם ספר שיריה הראשון, 'טבעות עשן', ובו שירים כמו "לתמונת אמא" ו"ימים לבנים" (שלאחר מכן הולחן בידי שלמה יידוב).


בשנת 1950, לאחר שהוצעה לה משרה באוניברסיטה העברית, עברה להתגורר בירושלים עם אמה. שם הקימה את החוג לספרות השוואתית.


היא הקדישה חלק חשוב מיצירתה לכתיבה לילדים (23 ספרים, בהם: דירה להשכיר, ידידי מרחוב ארנון, מה עושות האיילות, המפוזר מכפר אז"ר, נסים ונפלאות).


לאה גולדברג תרגמה לעברית שירה, דרמה ופרוזה משפות שונות (מיצירות שקספיר, ברכט, צ'כוב, איבסן ופטררקא) פעילותה הספרותית הייתה עשירה ורבת פנים: היא כתבה שירה לירית, רומן (והוא האור), סיפורים קצרים, מחזות (בעלת הארמון), וכן מאמרים של פרשנות ספרותית.


חייה של המשוררת עצמה עברו עליה בבדידות וכך זה מתבטא גם בשירתה, יחד עם שאיפות חוזרות ונשנות למציאת אהבה, וליצירת קשר.גולדברג מעולם לא נישאה ולא הביאה ילדים לעולם .


בשנת 1970 נפטרה ממחלת הסרטן בגיל 59.לאחר מותה קיבלה את פרס ישראל לספרות יפה.


עד כאן.
בברכה
מוטי דביר – "צמד הווי ובידור"