רבע שעה לפני הבית

מלאו להם חי שנים אך, עודם תינוקות טהורים. הם בעלי מראה מצ'ואיסט, גברברים, זרועות עם שרירים, בלורית שיער מסורקת לאחור ולבוש, שיא ההידור. מאחורי כל אותם בסמלי בגרות הם עדיין הבייבי של האימהות. זהו סיפורו של תינוק, ילד, נער, בחור צירוף של ארבעתם יחד בגוף אחד. קראו לו טל בן למשפחה שמחה ועליזה, אם ואב אחות ואח גדולים והוא בן זקונים.

ילד מפונק קשור לאמא, והיא חברתו הטובה והיחידה. לאן שהלכה ביקור רשמי או למשפחה יד ביד היו צועדים כאילו והיו זוג חברים. היו מטיילים בגנים, צועדים בין פרחים פורחים ומשוחחים על עצמם ועל אחרים, ועל טבעו של עולם. היו מעבירים שעות, ימים, חודשים ושנים עד שהגיע העת לזמן מה להיפרד. והנה אותו תינוק, ילד, נער הבשיל והפך לבחור מן השורה, כמו כולם גם הוא גויס אל הגדוד. הן בן 18 הוא והצבא בפתח הזמינו לטעום את טעם הבגרות.

טל בלוויית הוריו עשה את דרכו לבסיס טירונות. הפרידה לא הייתה קלה להם ולא כאחד, אימו אמרה: "לך תתרחק מאיתנו קצת". והוא הפנה גבו אליהם והחזיר מבטו לעברם שוב ושוב כמו אומר: ,לא רוצה לבד להישאר, קחוני עימכם".

הוא היה בחור צנוע, כך התרשמתי כשנכנסתי לחדרו. על קירות לבנים היו תמונות אופנועים ולוח שנה עם תמונת מכונית עתיקה משנת 1933. בפינת החדר עמדו אופני ספורט חדשים אשר לא הספיקו עדיין להשתפשף במגע הכביש וליהנות מרכיבה עליהם. ולידם מערכת קומפקט דיסק חדשה עם רמקולים בפינת החדר תלויים ואת תשלומי חובם עדיין לא הספיק לפרוע.

ליד שלחן הכתיבה שעמוס היה בספרי לימוד וקריאה, היו מונחים גיטרה ואורגן וליד החלון על שרפרף קטן ניצב עציץ מפריח ניצנים חדשים. בבית שררה אווירה מוזרה, הדממה שלטה בכל פינה ונדמה היה כי הזמן עמד מלכת. הבית שהיה עליז ורועש ניראה עלוב ואפור, ודגי הנוי ששחו בדממה האילמת נראו ריקים מצבע.

לא! אי אפשר היה להתעלם מתמונתו אשר ניצבה על המזנון בחדר האורחים ולידה רשום תאריך אשר ציין את היום השחור. היה זה בשעה 02:45 לפנות בוקר, טל עשה את דרכו הביתה מבילוי במסיבת סיום קורס עם חבריו בתל-אביב. בעת שהראה לחבריו את מכונית הוריו החדישה, הוסיף ואמר כי עייף הוא לאחר שמירת לילה מייגעת ושהוא מתכוון ללכת הביתה ולחטוף תנומה קלה. עם הגיעו לצומת בית קמה, חטף אותו השטן לשינה תמידית וכבדה. מכוניתו של טל סטתה ממסלולה והתנגשה חזיתית ברכב שהגיע ממול.

הוריו שהחלו דואגים בראותם כי בנם מאחר ואין זה מהרגלו, הוקפו בחבריהם ושכניהם והם אינם מבינים מה פשר הדבר עד אשר הגיע בשורת האיוב. בהלווייתו צעקה אימו בבכי תמרורים: "אמרתי לך שתתרחק ממני קצת אבל, לא התכוונתי שתעזוב אותי לבד לתמיד . . . טל תחזור אלי תינוק שלי!..." ואחותו הוסיפה ואמרה: "אני, שאני אחות שמצילה אנשים בבית - חולים, ולא יכולתי להציל את אחי!"

טל מזרחי ז"ל 10.9.1990
בן זקונים היה למשפחתו אכן, נפרד פרידת נצח והוא רק בן חי שנים.

יהי זכרו ברוך!

כל הזכויות שמורות לאסיה ©