היש דבר כזה ברור ומובן?

שמתי לב כי כל מי שאיבד אדם אהוב, בן משפחה קרוב ולאובדן בכלל בלי יוצא מהכלל יש מכנה משותף והוא המשפט: "לו היה כאן עוד קצת הייתי מלטף אותו, מחבק ומנשק ואומר כמה אוהב\ת", ועוד מילים בזה הסגנון והנוסח.

מה אנחנו הנמצאים בין חיים יכולים ללמוד ולהסיק מכך? המסקנה היא אחת ואיננה משתמעת לשני פנים. אין ואסור בשום פנים ואופן לקבל את החיים על כל תוכנם כדבר ברור ומובן מאליו, פשוט אסור!!!

זה נאמר יותר מפעם, אך שוב הכל חזר לשגרה היומיומית ומטאטא מתחת לשטיח וכאילו כלום, עסקים כרגיל עולם כמנהגו נוהג, אך ממש אין זה כך! עלינו לקבל ולהתייחס לכל יום כאל אוצר ומטמון שמתגלה לנו עם שחר ופקיחת עיניים לעוד יום במתנה. היקרים והאהובים שאיתנו ביומיום כמו: הורים, אחים ואחיות, בעל, אישה, ילדים, קרובי משפחה וחברים אינם מובנים מאליהם שיהיו איתנו כל יום ויום. כל שבריר שנייה הוא בחזקת קסם ומתנה שאין להם מחיר ותחליף. גם האוויר אותו אנו נושמים איננו מובן מאליו, כי חודר לאפינו ומפיח בנו רוח חיים.

לא בכדי אומרים אנו בכל בוקר: "מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם. שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:" אנו מודים לאבינו שבשמיים הכל יכול, על שהחזיר את נשמתנו למען נוכל לקבל עוד יום במתנה ולתפקד ולעשות את שברצוננו, כמו לברוא וליצור את מציאות חיינו כפי שאנו רוצים. ומה אנו עושים? יש מי מבנינו שעסוקים וטרודים עמוק בעיוורון כמעט בבעיות גשמיות, ללא שימת לב ופקיחת עיניים למה שהחיים נותנים לנו כל שבריר שנייה, ומקבלים את הכל כדבר ברור ומובן מאליו כמו והיה עניין של מה בכך. ונלחמים בכל הכוח וזה נראה כמו להילחם בתחנות רוח כמעט במקום לעצור לרגע, להביט סביב ולנסות לראות את הדברים והמצב בצורה אחרת ממה שהם באמת.

יש מי שעסוקים ומבזבזים את החיים היקרים, ללא כל מעש כי אם בבטלה גמורה ומאבדים עניין וטעם בדבר הנפלא והקסום הזה שנקרא חיים. ואז זהו פתח לבעיות והידרדרות וכל מיני מרעין בישין ה' ישמור ויציל. ויש את מי שיודע להשכיל ולמצוא את איזון החיים בהכניסו אליהם רוח וחומר במידה שווה ומאוזנת והיא, היא "הסוד" בלחיות את החיים באמת עם "טעם וריח" כפי שאומרים ומהותם מביאה שובע, הנאה, שמחה ובריאות נפשית ופיזית כאחד.

החיים הם דבר נפלא וקסום, מופלא ממש ואנו כולנו מהלכים בהם כאורחים, ולא שוכני קבע. לכן עלינו ליהנות מכל רגע ורגע ולתת לעצמנו את חופש הביטוי בצורה יפה ומכובדת לעצמנו ולבריות ולומר את שעל ליבנו מבלי לשמור בבטן, שאחר כן נרגיש תסכול וצער שלא פצינו פה ואמרנו. אם אוהבים אתם מישהו\י אמרו להם ועשו זאת בחן ובכבוד. אם ילדיכם מרגיזים ומעצבנים אתכם וזה אכן קורה יותר מפעם כי ילדים הם, הם ילדים פרי אהבתכם זכרו זאת בטרם תרימו יד חלילה או קול ותכעסו ותעכירו את האווירה. הם בסך הכל רוצים תשומת לב, חיבוק, נשיקה ומילה טובה. הימנעו מלמהר להכניסם למיטה בלי חיבוק ונשיקה, תנו להם, היו איתם כי עכשיו זה רגעי קסם ואין לדעת מה יביא ויהיה ברגע הבא.

אם גרים אתם קרוב להורים או רחוק אי שם בניכר, התקשרו תגידו אמא, אבא אני אוהב\ת אתכם ומתגעגע, ולא משנה מה יגידו ואיך יגיבו, החשוב הוא שאתם עושים משהו שטוב לכם ואיתו אתם שלמים, כי היום אנחנו כאן וברגע הבא . . . אין לדעת כי אם רק הוא שם למעלה יודע את אשר צופנים לנו החיים. וכל אדם ואדם יש לו את מסלול חייו שלו, ולנו ניתנה הבחירה החופשית לצד המלצה חמה של: "ובחרת בחיים".

בואו אחים ואחיות יקרים נבחר בחיים ונעשה שימוש בהמלצה לבחור בדברים הטובים והחיוביים שאותם ננתב על ידי מחשבה טובה, ולחיי החיים שאינם מובנים מאליהם, כי אם הם מתנה גדולה של כאן ועכשיו ברגע זה ממש.

ובנימה אופטימית ומרגשת זאת, ברצוני להביע את תודתי מעומק הלב על הזכות שניתנה לי במסלול חיי בזה העולם. ולהכיר ולהוקיר תודה על כל שבריר שנייה מחיי על כל אשר קיבלתי, מקבלת ואמשיך לקבל משפע היקום הנדיב והאוהב. תודה על כל הנשמות הנפלאות שנכנסו לחיי והשאירו חותם ורושם שלא ישכח, ושאפשרו לי להיכנס לחייהם.

תודה לאבי שבמרומים שזיכני לכל זה ואיננו מובן וברור מאליו בעבורי כלל וכלל, תודה אבא על הכל ובמיוחד על הלב האוהב שנתת לי, שרק מתרחב ומתרחב מאהבת אמת שזרעת בי, וזו המתנה הכי יקרה שיכול לבקש אדם בלהיות חופשי ומאושר בזכות ובשם האהבה, תודה.

כל הזכויות שמורות לאסיה ©