שרק יהיה לו טוב...שרק יהיה מאושר...

להיות הורה = לרצות שלילד שלי יהיה הכי טוב.

בממפגש הורים האחרון הורים סיפרו איך הם "מסדרים" לילדים את החיים - איך הם "מתקנים סיטואציות" - כדי שיהיה לילד טוב - כדי להגן על הילד בעולם:
* כשילד פגע בבן שלהם - הם פעלו מול הילד הפוגע/המורה/ההורים של הילד הפוגע.
* כשהילדה שלהם בכתה כי ילד לא שיחק איתה בגן - הם הסבירו לה שאין מה לבכות/ להעלב .... כי להעלב זו בחירה.
* כשהבן שלהם לא רצה ללכת לגן כי קשה לו - הם איימו בעונש כדי שיכיר בהם כסמכות הורית

ואני תוהה אולי לפני שפועלים מול הילד הפוגע/המורה, אולי לפני שמסבירים לילד שהיה צריך להרגיש אחרת....כי להרגיש זו בחירה, אולי לפני שמענישים - אפשר לעשות עוד משהו?

האני מאמין שלי ש"הכי טוב" עבור הילד זה להיות אמא/מורת דרך.
ומה זה אומר עבורי?

להיות אמא שלו - זה כמובן לטפל.
אבל גם לראות אותו באמת - ולראות באמת - זה גם - לראות מה הוא מרגיש!!!
לפעמים הורים מספרים לי שמפחיד אותם להתמודד עם הכאב של הילד בגלל ההזדהות והכאב עם מה שהילד מרגיש - ולפעמים הורים מספרים שהפחד הוא שהילד יהפך לבכיין, לפחדן, לרגזן.

בחוויה שלי כשלא רואים את הרגש - כשמתחילים "לנאום" לי למה אני לא צריכה להרגיש מה שאני מרגישה - או כמה אני "מסכנה" - לא רואים אותי!

כאמא אני בוחרת לראות את הילד שלי:
כי כשלא רואים את הילד - לרוב יקרה אחת משתיים:
או שהילד נהיה יותר ממה שאני אפחד שיהיה - בכיין/ רגזן/ פחדן.
או שהוא לומד "להתנהג כמו שצריך" ולא להרגיש.ולפעמים הוא מתחיל לחשוב שלהרגיש זה "לא בסדר", להרגיש "זה מיותר", כשאני מרגיש "אני לא בסדר" וכדאי להסתיר כדי "להיות בסדר"....


ולהיות מורת דרך - להיות מורת דרך זה ללמד מיומנויות כמו איך לאכול / להתקלח / ללמוד.
אבל לא פחות חשוב - ואולי יותר - להיות מורת דרך זה גם ללמד מיומנויות פנימיות -ללמד דפוסי רגש ומחשבה מעצימים - ליצור אצלו "אוטומטים" מעצימים.

אז מה אני הייתי עושה דבר ראשון בסיטואציות שצויינו?
הייתי מתייחסת לרגש / מחשבה/ ופעולה. ומלמדת מה עושים עם רגש, איך בוחרים פעולה (מחשבה), ואז מסייעת במידת הצורך בפעולה (רואה איזה משאבים הוא צריך בעצמו ואם צריך סיוע שלי).

איך עושים את זה? - תמצאו איך אתם מתמודדים עם דברים רגשית/מחשבתית/ התנהגותית ותלמדו !
ואם זה לא ברור לכם - אז בואו ללמוד!!!

מתי מתחילים ? - תמיד - כי קודם אנחנו לומדים על עצמנו ואז מלמדים את הילדים - ואנחנו מלמדים אותם מגיל 0 - אנחנו המודל שלהם! אנחנו מורי הדרך!

התוצאה הסופית אולי תהיה זהה - אולי בסוף נלך למורה / נסביר במחשבה למה לא היה צורך להעלב/ ואולי נעניש.הדרך משיגה תוצאה אחרת ברמה הפנימית חוויתית של הילד - הוא מחובר לכוחות שלו!!