איך להתאמן על הגיטרה כדי להגיע למהירות גבוהה?

השאלה שבכותרת מטרידה גיטריסטים רבים שעברו את השלב של נגינת סולואים פשוטים ורוצים להתקדם לסולואים מורכבים ומהירים יותר. אם אתם חלק מאותם גיטריסטים, אז המאמר הזה הוא בשבילכם. נציג מספר שלבים שיש לעבור כדי להצליח לנגן קטעים מהירים.

שלב ראשון - האם אתם מוכנים?
הדבר הראשון שצריך לעשות עוד לפני שמנגנים ליקים מהירים זה לבדוק האם אתם מוכנים לרמת נגינה כזאת. נעשה בדיקה קצרה:
א. הניחו את ידכם על צוואר הגיטרה בפוזיציה הראשונה. האם ארבעת האצבעות "מרחפות" מעל ארבעת השריגים, או שחלקן מרוחקות מהגיטרה? כדי להגיע למהירות גבוהה האצבעות צריכות לרחף מעל השריגים כל הזמן, גם כאשר אתם לא משתמשים בהן, כל אצבע מעל השריג שלה בפוזיציה. לדוגמא: בפוזיציה הראשונה צריכה אצבע מספר 1 לכסות את השריג הראשון, אצבע 2 את שריג 2, אצבע 3 את שריג 3 ואצבע 4 את שריג 4. דוגמא אחרת: בפוזיציה הרביעית צריכה אצבע 1 לכסות את שריג 4, אצבע 2 את שריג 5, אצבע 3 את שריג 6 ואצבע 4 את שריג 7. שימו לב ששורש כף היד שלכם פונה תמיד לכיוון צוואר הגיטרה ולא כלפי חוץ.
ב. כעת נגנו (עדיין במהירות איטית) את כל הצלילים בפוזיציה הראשונה בצורה כרומטית (אחד אחרי השני לפי הסדר: 1,2,3,4 במיתר 6, אחר כך 1,2,3,4 במיתר 5 וכך הלאה עד למטה) והתבוננו באצבעות. האם אחרי שאתם מנגנים עם אצבע 1 היא עוזבת את הצוואר ומתרחקת ממנו, או שהיא נשארת דבוקה אליו? מה לגבי האצבעות האחרות – האם הן מתרחקות מהצוואר כשהן לא לחוצות או שהן דבוקות אליו? אם האצבעות שלכם נוטות להתרחק מהגיטרה בזמן שהן אינן לוחצות על תו מסוים אז תצטרכו לעבוד עליהן ולהרגיל אותן להישאר על הצוואר, או מקסימום עד למרחק של כסנטימטר ממנו, גם כאשר אתם לא משתמשים בהן.
ג. חיזרו על הקטע שניגנתם קודם בסעיף ב, אך הפעם הסתכלו על היד הפורטת. האם הפריטות שלכם הן כולן מלמעלה למטה (דאון סטרוקס)? האם אתם מחליפים בין כיווני הפריטה בלי סדר מוגדר? או שאתם פורטים פריטה מתחלפת (אלטרנייט פיקין, למטה-למעלה) בצורה עקבית? כמובן שהאפשרות האחרונה היא הטובה ביותר ואותה אתם רוצים לאמץ. דרך אחת לשפר את הפריטה המתחלפת שלכם היא להתחיל עם תרגילים של פריטות מלמעלה למטה. נסו את התרגיל הבא: פרטו על כל מיתר 2 פריטות, ממיתר 6 העבה עד למיתר 1 הדק, מלמעלה למטה בלבד, כשהמיתרים פתוחים. שימו לב שכדי שהפריטה הבאה שלכם תהיה מלמעלה אתם צריכים לעשות מין קשת כדי לעקוף את המיתר ולא לפגוע בו מלמטה. עכשיו חיזרו על שתי הפריטות על כל מיתר רק שהפעם אל תעשו את הקשת הזאת והניחו למפרט לעבור דרך המיתר גם מלמטה. מה שתקבלו זה 4 פריטות על כל מיתר בפריטה מתחלפת. כך צריכה להיראות הפריטה המתחלפת שלכם – תתרכזו בפריטות כלפי מטה ו"על הדרך" תפגעו במיתר גם מלמטה.
עכשיו חיזרו לתרגיל הכרומטי ונגנו אותו בפריטה מתחלפת. אם אתם מצליחים לנגן את כל הצלילים שבפוזיציה לפי הסדר (אפילו לאט), כשהאצבעות אינן מתרוממות רחוק מהצוואר אלא נדבקות אליו, והפריטה מתחלפת באופן עקבי – אז אתם מוכנים להתחיל לתרגל סולואים מהירים.

שלב שני – הבנת החלוקות הפנימיות של המקצב
למדו את כל החלוקות הפנימיות השונות של המקצבים: רבעים, שמיניות, שש-עשריות, שלישונים (טריולות), שמיניות סווינג ושש-עשריות סווינג, ותרגלו אותם במשקלים שונים ובמהירויות שונות. הנה דרך טובה לתרגל את זה: הפעילו מטרונום בקצב איטי (נניח 60 Bpm), ונגנו יחד איתו ברבעים למשך 4 תיבות רצופות על תו בודד (לא חשוב איזה אבל רצוי שלא יהיה מיתר פתוח). אחר כך עברו לשמיניות ונגנו שוב 4 תיבות (מבלי לעצור בין התיבה האחרונה של הרבעים לתיבה הראשונה של השמיניות). מכאן עברו לשש-עשריות, שוב למשך 4 תיבות. אחר כך עברו לחלוקה של הפעימות לשלוש ונגנו שלישונים (שלושה צלילים שווים באורכם בכל פעימה של המטרונום). המעבר לשלישונים הוא הקשה יותר, תרגלו אותו גם בנפרד זמן מה. שימו לב שהפריטה מתחילה כל פעם מכיוון אחר. לאחר מכן עברו לנגינת שאפל (4 תיבות שמיניות סווינג ואחר כך שש-עשריות סווינג). כשתרגישו שאתם שולטים בתרגיל, הגבירו את הקצב בהדרגתיות וחזרו על הכל מההתחלה.
השלב הבא הוא לנגן את התרגיל עם משפט מוסיקלי כלשהו. אפשר לקחת סולם שמכירים היטב או קטע כרומטי של ארבעה צלילים ולנגן אותם ברבעים למשך ארבע פעימות, אחר כך בשמיניות, שש-עשריות, שלישונים ובשמיניות סווינג. כך תוכלו לעבוד גם על החלוקה של הקצב וגם על הטכניקה של האצבעות.

שלב שלישי – התאמנו עם מטרונום
השלב השלישי כרוך למעשה בשלב השני. לפעמים הבעיה של גיטריסטים איננה לנגן את הצלילים מהר, אלא לנגן אותם נכון בתוך הקצב. הסיבה לכך היא בדרך כלל שהם מעולם לא התאמנו בהקשר מוסיקלי מתאים, ובמקום זה תרגלו את הליקים בלי שום ליווי שייתן להם את הקצב ברקע. כשחוזרים על ליק מסוים בלי כלי שנותן קצב, קשה מאוד לנגן אותו אחר כך יחד עם הקצב הנכון, גם אם חזרתם עליו מאות פעמים. לכן, השתדלו לנגן כל קטע יחד עם כלי שנותן קצב. אפילו אם מדובר בליווי פשוט לשיר, ובטח אם מדובר בסולו מורכב. אישית אני ממליץ להשתמש במכונת קצב ולא במטרונום כי זה הופך את המקצב למעניין ודומה יותר למוסיקה מאשר הקליק המשעמם של המטרונום. אפשר לקנות מכונת קצב טובה או למצוא אחת באינטרנט (כתבו בגוגל "Drum machine" ותקבלו מאות). ישנן המון מכונות קצב אונליין שאפשר לעבוד איתן. דרך טובה אחרת היא לעבוד עם פלייבקים שניתן לשלוט בטמפו שלהם. (מאידך, אם תמצאו את עצמכם מקליטים גיטרה באולפן מקצועי אז סביר להניח שתצטרכו לעבוד עם הקליק של המטרונום אז כדאי לדעת לעשות את זה כמו שצריך).

שלב רביעי – הגישה הלינארית ההדרגתית לעומת הגישה הכולית או הגיאומטרית
אם אתם כבר מחזיקים את היד הלוחצת ("המאצבעת") כמו שצריך, מבינים את החלוקות הפנימיות של הקצב ומצליחים לנגן אותם יחד עם המטרונום אז אתם מוכנים להתחיל להתאמן על נגינה מהירה. קיימות שתי גישות לדרך הנכונה לפתח מהירות (או כל טכניקת נגינה). האחת היא הגישה הקלאסית המסורתית, המכונה לפעמים לינארית או הדרגתית. לפי הגישה הזאת צריך לנגן כל קטע לאט מאוד, ואחרי ששולטים בקטע מגבירים בהדרגתיות את הקצב עד שמגיעים למהירות טובה. הגישה השנייה, המבוססת על הגישה ה"גיאומטרית" שפיתח מורה לגיטרה בשם טום הס (Tom Hess) אומרת שצריך לנגן את הקטע יחד עם המוסיקה בקצב המקורי שלה, גם אם זה ממש מהר ויוצא לכם ממש גרוע ועם הרבה טעויות, וכל הזמן לנסות לתקן את הטעויות והפגמים שבקטע עד שזה ייצא מושלם. כנראה שהדרך הכי טובה היא שילוב בין שתי הגישות: כדאי לעבוד על הקטעים לאט כדי לתת לאצבעות שלכם להבין את התפקיד, להכיר את המהלך של הליק ולאפשר לעצמכם להצליח לעשות אותו במהירות נמוכה כדי שתתרגלו לעשות את זה כמו שצריך ולא עם טעויות שאחר כך יהיה קשה להיפטר מהן. אבל אם אתם רוצים להתקדם מהמהירות הנמוכה למהירות גבוהה אז כדאי שמדי פעם תנגנו את הקטע במהירות קרובה לזו שהקטע אמור להיות בה, גם אם לא תעשו את זה מושלם. יש דברים שלומדים מנגינה איטית וחזרה על הקטע שוב ושוב, אבל יש דברים שאפשר ללמוד רק מנגינה מהירה במהירות המקור. אם לא תעזו לנסות לנגן את הקטע במהירות, אז אף פעם לא תצליחו לנגן במהירות בצורה טובה וחלקה.