שיטות ההוראה שלי

ברור לכולנו ש"מי שמשקיע –מגיע". אבל, עדיין, נשאלת השאלה כיצד עושים זאת? כיצד מעודדים תלמיד להגיע להשקעה נאותה- שלפעמים גם מצריכה התמודדויות לא פשוטות-בתחום הנגינה בפסנתר?



כמי שמאמינה בלימוד לא קונבנציונלי, פיתחתי שיטות רבות ומגוונות ללימוד תווים מההתחלה כמו גם לקידום השוטף של תלמידים שכבר יודעים לנגן ומעוניינים לנגן ולהתקדם להנאתם.
כל שיטה מותאמת אישית לכל גיל: החל מגיל צעיר מאד ועד לגיל מבוגר .אגב, התלמיד הבוגר ביותר שלי הוא בן 80...

הדרגתיות היא שם המשחק- כמו גם הסברה והמחשה של ההגיון שבכתב התווים וזכירה בע"פ של כמה שפחות אלמנטים. אם מבינים "כיצד פועל העסק" וזוכרים מספר נקודות מצומצם-קל יותר להתמצא וכמובן שגם תהליך הלמידה וההגעה לנגינה יפה יותר מהיר.


השיטה לפיה בחרתי ללמד, כוללת התמצאות על המקלדת וגם הכרה והבנה של כתב התווים. כל תלמיד, בקצב שלו, מבין, מפנים ומתרגל את הלוגיקה.
אני מלמדת לקרוא ב"קריאה הראשונה" של התווים את 2 המפתחות יחד ורק אחר כך לבדוק "מה קורה" בכל יד בנפרד. זו שיטה חדשה יחסית שמאמנת את המוח לקריאה סימולטנית של מפתח סול ומפתח פה יחד. כך נחסך זמן רב של התלמיד וההגעה לתוצאות מהירה ביותר.


לילדים צעירים יש שיטה שפיתחתי במיוחד והיא חווייתית וכיפית מאחר והיא משלבת שירת שמות התווים ומיקומם על החמשה(5 השורות עליהן כתובים כל התווים)לפי לחן מוכר.

לילדים בוגרים יותר שיטת הלימוד מתמקדת ב"קיצורי דרך". בשיטה זו אנו לומדים להכיר במהירות הבזק, בכל מפתח בנפרד , את התווים שנמצאים על השורות ובנוסף מגיעים לשליטה בכל שמות התווים בעלייה ובירידה.

לילדים, לבני הנוער ולמבוגרים ישנן שיטות המתאימות לתהליכי למידה שונים בשילוב של סגנונות מוסיקה המותאמים אישית לכל תלמיד בנפרד.

חשוב מאוד לזכור ולדאוג לכך, שמי שלומד לנגן גם ישאב הנאה מרובה מעמלו והרי, ככל שנהנה יותר גם נתחבר יותר ליצירה אותה ננגן- נתאמן יותר- ו-נהיה מעוניינים לגשת(יותר ויותר)לפסנתר ...

לתלמידים המתחילים בגיל מבוגר יותר אני מתאימה תכנית מיוחדת ובה הם מצליחים לנגן בשתי ידיים תוך מספר קטן של שעורים. לאחר חדשיים שלושה בהם הם מתמידים להגיע לשעור שבועי ולהתאמן גם מעט בין השעורים(היה כדאי, כן?) התלמידים ה"בוגרים" מתחילים להרגיש בטחון על יד המקלדת והם משתחררים ומאוד נהנים גם מהנגינה וגם מעצם הגשמת החלום.

ואם תהיתם, מה זה בעצם "תלמיד יותר בוגר"-התשובה פשוטה: כל תלמיד שאמא שלו אינה זו ששולחת אותו ללמוד... וזה יכול להיות מגיל עשרים ועד לגיל שבעים פלוס.

כולם יכולים ללמוד לנגן על פסנתר! זה לא עניין של שמיעה מוסיקלית או של כשרון מולד:
בכל אחד חבוי כשרון כלשהו שמחכה לפרוץ החוצה ואני נהנית ואף יותר מזה ללוות את תלמידי בתהליך קסום זה. קרוב ל35 שנות הוראת הפסנתר למבוגרים ןלצעירים לימדו אותי שאין "לא יכול" יש רק "לא רוצה מספיק" או...מורה לא מוצלח...ו-אני גאה לציין שהתוצאות מדברות בעד עצמן...