מהי שמיעה מוזיקלית ואיך ניתן לפתח אותה?

אני בטוחה שיצא לכם כבר להיתקל במשפט: "מוסיקה היא שפה בין-לאומית" או מוסיקה היא שפה המקשרת בין אנשים". כל מי שמוסיקה היא חלק בלתי נפרד מחייו יוכל להזדהות עם האמרות האלו, אבל האם הקדשתם אי פעם מחשבה על איך זה בעצם קורה? איך אנשים הגרים במקומות שונים בעולם ומדברים בשפות שונות יכולים לשמוע את אותה המוסיקה ולהרגיש חיבור אליה? איך נגנים הנפגשים לנגן ביחד לראשונה יכולים לנגן ביחד את אותה המוסיקה ללא כל הסבר מילולי?

התשובה לשאלות האלו היא שמוסיקה היא אכן שפה לכל דבר. אם נבחן את הגדרת המוסיקה כשפה נמצא הקבלות רבות בין המרכיבים הקיימים בכל שפה למרכיבים הקיימים במוסיקה. כמה דוגמאות להמחשת העניין:
אותיות – בשפת המוסיקה יהיו צלילים.
הברות – בשפת המוסיקה יהיו מרווחים בין שני צלילים.
מילים – מספר מרווחים המנוגנים אחד אחרי השני או אחד יחד עם השני (אקורדים).
משפטים – נקראים בשפת המוסיקה פרזות.
כל המרכיבים המוסיקליים מאורגנים בתחביר מסוים המשתנה מסגנון מוסיקלי למשנהו – תחביר של רוק יהיה שונה מתחביר של מוסיקה קלאסית, והתחביר של מוסיקה קלאסית יהיה שונה מן הסתם מהתחביר של ג'אז ( כמובן שיש סגנונות השוברים את חוקי התחביר ומשלבים כמה סגנונות ביחד...)

אוקיי. אז בואו נחשוב איך לומדים שפה חדשה – אנגלית למשל. בהתחלה לומדים את האותיות הקיימות בשפה. השלב הבא הוא לימוד מילים חדשות. לימוד המילים נעשה על ידי חיקוי ההגייה שלהן (חזרה אחרי מורה או מקור קול אחר שמשמיע את ההגייה הנכונה של המילה) ולימוד משמעותה של כל מילה. בהמשך לומדים איך לבנות משפטים קצרים מהמילים החדשות ובשלבים מתקדמים יותר – איך לבנות שיחה ארוכה או לכתוב חיבור באנגלית.
פיתוח שמיעה מוזיקלית הוא תהליך שדומה מאוד במובנים רבים ללימוד שפה. בדיוק כשם שחזרנו על הגייה נכונה של הברה או מילה חדשה ששמענו באנגלית – גם בלימוד שפת המוסיקה עלינו להיות מסוגלים לחזור במדויק על צליל או מרווח מוסיקלי ששמענו. בדיוק כשם שלמדנו את משמעות המילה החדשה כך אנחנו לומדים מהי הפונקציה - התפקיד של הצליל/המרווח או האקורד כשהם מאורגנים בתוך ה"תחביר המוסיקלי" של הסגנון אותו אנחנו לומדים. לדוגמה: חזרנו אחר צליל ששמענו במנגינה והבנו שהתפקיד שהוא ממלא (המשמעות שלו) הוא דרגה שביעית בסולם המז'ורי בו נכתבה המנגינה.

עכשיו, לאחר שהבנו מדוע מוסיקה היא שפה לכל דבר ואיך פיתוח השמיעה המוסיקלית עוזר לנו ללמוד אותה נוכל להבין איך ניתן לפתח את השמיעה שלנו.
אדם שיש לו שמיעה מוזיקלית טובה הוא אדם המסוגל לבצע בצורה טובה את שני השלבים - החזרה המדויקת על המרכיב המוסיקלי ששמע והבנת התפקיד של המרכיב ביצירה/שיר. לעומתו אדם שיש לו שמיעה פחות טובה נתקל מן הסתם בקושי באחד מהשלבים. בדרך כלל, רוב האנשים יהיו מסוגלים לחזור בקולם אחרי צליל שהושמע להם בעזרת תרגול קצר. אולם כמו שכבר הבנו – זוהי רק חצי עבודה... השלב השני הוא בדרך כלל הבעייתי יותר שכן בו צריך להבין מה אנחנו שומעים. אם נחזור לדוגמא הקודמת –השלב הראשון של חזרה אחר הצליל המושמע יהיה אפשרי לאחר תרגול קצר יחסית, אולם הקושי הוא הקישור בין הצליל שחזרנו עליו למשמעותו כדרגה השביעית בסולם המז'ורי בו נכתבה המנגינה.

מדוע קיים הקושי הזה? התשובה לכך נעוצה בעובדה שכדי לדעת מה התפקיד של הצליל ששמענו עלינו לקשר אותו לידע קודם – כלומר לזיכרון קודם של אותו צליל שבו אנו כבר יודעים מהי משמעותו. אבל מה קורה כשאין לנו זיכרון קודם של הצליל הזה כי הוא חדש לנו ומעולם לא קראנו לו בשמו?
רוב השיטות הקימות היום לפיתוח השמיעה נועדו לפתח את הזיכרון המוזיקלי. הן עושות זאת על ידי חזרות רבות על אותו מרכיב מוסיקלי וקישורו באופן אסוציאטיבי כזה או אחר לשמו. בצורה כזו "מתוכנת" במוח אותו מרכיב חדש הנלמד כשהשאיפה היא להגיע למצב בו נוכל לזהות אותו מיידית בפעם הראשונה שנשמע אותו. הדרכים האלה טובות כולן והן אכן מוליכות למטרה האולטימטיבית של פיתוח השמיעה המוזיקלית –הבנה מיידית של מוסיקה מתוך שמיעה. יש להן רק בעיה עיקרית אחת:
הן מאוד איטיות.

רוב האנשים, כולל אלו בעלי שמיעה טובה, יצטרכו לעבוד זמן רב על מרכיב אחד כדי שיוכלו באמת להגיע למצב בו הם נזכרים מיידית במשמעותו ומסוגלים לקרוא לו בשמו פעם הראשונה שהם שומעים אותו. לא הדגשתי בטעות את המילה "אחד" – אימון יעיל הוא בידוד של מעט מרכיבים ולמידה שלהם לאורך זמן עד שהם "מתוכנתים" במוח.
אני עושה כאן הפסקה קצרה כדי להבהיר נקודה חשובה: אין קיצורי דרך. כל לימוד מעמיק דורש השקעה, זמן וכמובן הרבה סבלנות. אבל יחד עם זאת, יש דרך נוספת לתרגול פיתוח שמיעה שיכולה לגרום להבנה מהירה הרבה יותר אם היא נעשית במקביל לאחת מהדרכים העובדות על זיכרון.

הדרך הזאת היא שימוש בידע המוסיקלי הידוע לנו להבנת הידע החסר - כלומר החדש. בדיוק כשם שכשמרכיבים פאזל בו חסרים מספר חלקים להשלמת התמונה ניתן להסיק מה יש בחלקים החסרים בפאזל מתוך אלה הקיימים, כך ניתן להסיק (כן כן, לא טעיתם – הכוונה היא לנחש!) מה יש בחלקים החסרים. ככל שמפעילים יותר את המיומנות הזו מצליחים בה יותר ולמעשה היא מביאה אותנו בדיוק לאותה המטרה: אנחנו זוכרים מה יש בחלקים החסרים גם ללא ניחוש, כלומר מגיעים למצב בו אנחנו יודעים מה יש שם.

הגישה הזו מכונה "שימוש באינטליגנציה המוסיקלית" ואני עובדת איתה רבות בשיעורי פיתוח השמיעה. כשגיליתי אותה הייתה לי פריצת דרך בהבנת מוסיקה. ראיתי שאני מסוגלת להבין מוסיקה לא רק על בסיס מה שאני כבר יודעת, אלא גם על בסיס מה שאני מרגישה אינטואיטיבית (מנחשת) שהיא אמורה להיות.



נעמה אילון, מוסיקאית