מה הקטע עם ילדים וציור?

חלק מהמבוגרים די נהנים ליצור באופן יומיומי, (אני מציירת כל הזמן, ומכירה עוד כמה כאלה), אבל ממש לא אחוז גבוה כמו שילדים מציירים. אני רוצה לבחון כמה נושאים שמעניינים אותי לגבי הלהט הזה ליצור, במיוחד אצל הצעירים בינינו:

השראה - מה שאנחנו רואים מסביב, משפיע לאין שיעור על מה שנצייר. טלויזיה, תמונות, בגדים, סרטים וכו'. לאט לאט אנחנו נהיים מודעים לתהליך הזה, ומתחילים לשחק ולשנות באופן מכוון. כלומר, בהתחלה כולם יציירו פרח ועץ, כי ככה כולם עושים, אבל קצת יותר לעומק נתחיל לראות דברים מעניינים יותר. משהו מהטבע, עלה שבאמת הסתכלנו עליו, בלוט, אבן קטנה, מתחילים להכנס לציור ונשמרים בלוח ההשראה הדמיוני שלנו גם לציורים הבאים. פתאום רואים עד כמה אנחנו שונים, יצורים חד פעמיים ומעניינים.

לא יצא לי - אני רוצה דף חדש. זה קורה אצל ילדים גדולים יותר, שמתחילים כבר להפעיל ביקורת (אולי בהמשך הביקורת תגבר על הרצון ליצור, עד שיהיו מבוגרים וירצו לצייר שוב). הלהט ביצירה במקרה זה הוא רצון להגיע לשלמות, נסיון לצייר בדיוק כמו שאני מתכנן, רצונות גדולים עם כלים שעדיין נמצאים בתהליך התפתחות. זה המקום להעניק לילדים כח ובטחון, ולחזור לציור חופשי וחסר גבולות. בחלוף הסערה אפשר לחזק כמה כלים ולתרגל את היכולות, כדי להעצים את היוצר הצעיר.

משתוללים - מדי פעם, נמאס מלנסות לצייר יפה, מלצבוע מדוייק ולהשאר בקווים, אפילו לילדים פרפקציוניסטים. אז מתחילה היצירה האמיתית שאינה מוגבלת בחוקים שממש לא בהכרח נכונים מלכתחילה (כמו למשל שצריך למרוח את הפנדה כדי שיהיה יפה, דבר שאני ממש לא מסכימה איתו בלשון המעטה). פתאום האומץ והתעוזה יוצאים החוצה, הילדים בהיי, האנרגיות מתפרצות וכולם שמחים. כשהכל נגמר, נשאר טעם טוב של עוד, וזכרון של חופש שימשיך לטובה גם בציורים הבאים, אפילו אם הם לא ציורי השתוללות.

לסיכום, ילדים אוהבים לצייר. זה די ברור. מאלף ואחת סיבות, הם מרגישים מיוחדים, חזקים, חופשיים ומסוגלים. זה משחק הכאילו האולטימטיבי, בו הכל אפשרי. אבל זה לא רק שיגועים ועפיפונים (חופש ללא גבולות שאפשר ללכת בו לאיבוד). הם לומדים להתמודד עם פרופורציות, משפרים תפיסת חלל וקשר עין יד, בונים תהליך של התחלה אמצע וסוף, מתמודדים עם אתגרים שמעודדים יצירתיות ויכולת אלתור ועוד הרבה דברים טובים. מנת ציור יומית מומלצת לכל אחד, גם אם הוא "לא יודע לצייר", וגם אם הוא לא ילד.

מאת דינה ארגוב, ציירת, צלמת ומאיירת בוגרת בצלאל.
מנחה חוגי ציור לילדים ומבוגרים.