פיתוח קול - שיעור פרטי ראשון

מה בעצם עושים בשיעור ראשון?

בתחילת השיעור הפרטי, המורה מנחה את התלמיד לבצע מספר תרגילי פיתוח קול,
שמאפשרים לו להבין מה המצב הקולי של התלמיד. האם הקול בריא ואפשר להתחיל בתרגול פיתוח קול ,מה מצב סגירת המיתרים, האם ישנו חשש ליבלות,לפוליפים, ציסטות על מיתרי הקול, שמחייבים הסתכלות רופא.

כאשר אנחנו מאובחנים עם יבלות על הקול –( בדומה למה שקורה לנו בכף הרגל כאשר אנחנו נועלים נעל לא טובה, כך שימוש לא תקין בקול גורם ליבלות על המיתרים ומונע סגירה מושלמת שלהם),
פיתוח קול או לחילופין עבודה עם קלינאית תקשורת ישפרו את המצב.

במקרה זה על התלמיד לשנות את הרגליו וללמוד שימוש נכון במערכת הקולית.

במקרה של פוליפים, ציסטות – אנו זקוקים לשיקול דעת של רופא, שיבחן התערבות כירורגית, כי פיתוח קול או לחילופין עבודה עם קלינאית תקשורת, לא יעזרו.

אחרי שהמורה שמע את התלמיד, הסיק מסקנות לגבי מצב סגירת המיתרים ונטיות ההפקה הקולית של התלמיד
(האם שרירי הלשון יוצרים לחץ, האם ישנו מאמץ יתר בהפקה הקולית, האם הגרגרת עולה מידי מעלה בעת שירה של צלילים גבוהים, האם התלמיד שולט בהוצאת האוויר וכדומה) בוחר המורה את אותם תרגילים שיעזרו לתלמיד לצאת מהרגל רע.

כאשר אדם מדבר ונושם נכון במהלך היום, הוא אמור לשיר בצורה תקינה מבחינה טכנית. אך רבים מאיתנו מתגייסים עבור השירה ומפעילים שרירים שכלל לא עוזרים לנו להפיק קול, אלא דווקא מכבידים על הפקת הקול. לכן בשיעור פיתוח קול, פעמים רבות, מלמדיםלשחרר. כאשר אנחנו מחקים את הזמרים שאנחנו אוהבים, אנחנו גורמים לשרירים מסוימים לעבוד כדי להשיג סאונד ספציפי. אנחנו בטעות, מרגישים ששרירים אלו משנים את הסאונד של הקול וגורמים לו להיות יפה יותר, אך זו אשליה. לכל אחד יש קול משלו והוא צריך לעבוד עם הקול שלו בצורה אותנטית, – שאינה מנסה לשנות את גוון הקול, אז נגלה, שקל לנו לשיר ושהקול שלנו בעצם, נשמע בגישה זו, במיטבו.

במקרה של לחץ מוגזם של השרירים יבחר המורה בתרגילים שמרפים את השרירים שמשתתפים בהפקת הקול.

כאשר ההפקה הקולית , עצלה מידי , אם זורם יותר מידי אוויר דרך המיתרים והם אינם נסגרים כראוי
יבחר המורה תרגילים שיעודדו סגירת מיתרים.

מומלץ גם בשיעור הראשון לבחון את נושא התקשורת בין מורה לתלמיד, משום שכאשר ישנה תקשורת טובה חווית הלימוד מוצלחת ונעימה יותר. שני הצדדים צריכים להרגיש נוח,
על התלמיד להרגיש שהוא סומך על המורה ומוכן להתמסר לדרך הלימוד ואילו המורה צריך להרגיש שאין לו עכבות למסור הלאה את הידע לתלמיד.