יתרת זכות בבנק ההצלחות

לפני זמן מה יצא לי לקרא ספר נהדר "Bright flow the river" פרי עטה של הסופרת האמריקאית Taylor Caldwell . גיבור הספר הוא איש עסקים שבנה את עצמו במו ידיו והגיע לפסגה כלכלית וחברתית. יום אחד אותו איש מנסה לשים קץ לחייו מכיוון שהרגיש שפספס את ייעודו בחיים ובעצם לא הצליח בשום דבר. השיקום הפיזי והריגשי הפך עבורו למסע לגילוי עצמי שבעקבותיו הוא התחיל בלימודי רפואה והתחתן עם האישה שתמיד אהב.

למה אנשים כה רבים מרגישים שהם לא מצליחים ולא מוצלחים ? למה אנשים שנחשבים ע"י הסביבה למוצלחים ביותר מרגישים אבודים ומבולבלים? ומה זה בכלל להצליח? האם זה להיות עשיר , מפורסם , בעל מעמד חברתי מסוים, בעל ידע מסוים ? האם הישג בתחום כלשהו שווה ערך להצלחה? האם הצלחה היא בעצם שוות ערך לאושר? ולמי שייכת הצלחה? האם זה מספיק שאדם יתפוס את עצמו כמצליח כדי שבאמת יהיה כזה או שמדובר בפונקציה חברתית ובלי אישור של הסביבה אין לקביעה של הפרט שום ערך ממשי?

אלה הן שאלות מורכבות ועמוקות שדורשות מחשבה רבה ואני מאוד רחוקה מלדעת מהן התשובות הנכונות. אך בכל זאת הניסיון מלמד שקיימת הסכמה רחבה שהצלחה זו בעצם השגת תוצאה רצויה שמוגדרת ככזאת ע"י הפרט אך בתנאי שבעיניי החברה אותה מטרה (תוצאה) נחשבת לראויה ומתאימה לערכים של החברה ובנוסף ניתן למדוד אותה כמותית. זה נכון גם למהנדס , גם לרופא וגם לקצין צבא. וגם אם מדובר באיש רוח קיים מדד כמותי למידת הצלחתו. האיש עצמו יכול לחשוב על עצמו כהוגה דעת , נביא ואף משיח אך כל עוד הוא לא השיג כמות מסוימת של קוראים, תלמידים, חסידים או מעריצים לא רק שלא ייחשב כמוצלח אלא עלול להיחשב כלוזר מוחלט .

מנקודת מבטו של הפרט ,אולי באופן מפתיע , במקרים רבים לא הכרת הסביבה בהישגיו ולא מדד הכמותי (אם זה כסף שהרוויח או אם זו כמות העבודות שביצע ) הם אלה שקובעים עבורו את התפיסה שלו עצמו כמוצלח .יש כאן גורם נוסף וחשוב מאוד וזה רגש. מבחינת הפרט הצלחה היא לא רק תוצאה ופרי עמלו אלא בראש ובראשונה תפיסה רגשית לגבי אותה תוצאה שהושגה. כדי לתפוס את עצמו כמוצלח על האדם לא רק לחשוב את עצמו ככזה אלא גם להרגיש . כל האורגניזם כולו (גופנפש, bodymind ) מעורבים בחוויה זו. כדי לחוות את עצמו כמוצלח על אדם לחוות זאת בכל רמח איבריו.

מודעות Google
כל הלקוחות שפונים לאימון אישי מדברים על רצונם להצליח . אך בהכללה גסה אפשר לחלק אותם לשתי קטגוריות עיקריות. יש כאלה שמדברים על הצלחות עתידיות שלהם, על תוצאות שהם חפצים להשיג וכל האורגניזם שלהם שותף בתכנון זה. הם מדברים והעיניים שלהם בורקות, הלחיים סמוקות . הם מחייכים , קולם ברור וחזק , הגוף פתוח והנשימה חופשית . הם משדרים התלהבות ומרץ. סוג זה של מתאמנים פונים לאימון אישי כדי בעצם להתייעל , למצוא דרכים נוחות וקצרות יותר להשגת מטרותיהם אך עצם המושג הצלחה ברור להם והופנם על ידם.

אך ישנם מתאמנים אחרים . הם גם מביעים רצון להצליח אך בעצם אין להם הבנה מלאה מה זה אומר. כאשר הם מביעים את רצונם להצליח הם למעשה מביעים את רצונם בשינוי משמעותי בחייהם. במקרים רבים מהות השינוי ומהות ההצלחה המיוחלת היא די בגדר תעלומה עבורם. כאשר הם מדברים על הצלחה קולם שקט , מבטם מושפל , עיניהם כבויות וכל גופם מתוח ומכווץ. הם לא מרגישים נלהבים אלא חרדים ומבולבלים.

פ' אישה בת 41 , בעלת תואר אקדמאי, משרה ניהולית, נשואה ואם לילדים. היא הגיעה לאימון אישי כי היא מרגישה שהחיים שלה אפורים ומכבידים עליה , שהיא לא מצליחה להגשים את ייעודה . וכן, היא מאוד רוצה להצליח.

מה זה הצלחה עבורך? " לא יודעת , אף פעם לא הרגשתי שאני מצליחה במשהו"

אבל מה עם הלימודים לתואר ? " הייתי סטודנטית בינונית, אפורה . עשיתי את המינימום הנדרש , לא הצטיינתי בכלום"

ומה את מרגישה בקשר לתפקידך כמנהלת? " זאת בדיחה. הממונים עלי קובעים את הכול , הם מושכים בחוטים . אני מנהלת על הנייר בלבד"

ומה עם הנישואים ? " בעלי הוא איש נפלא , הוא זה שמחזיק את המערכת ,בלעדיו הייתי אבודה"

ואימהות ? " ילדיי גדלים בצהרונים . אני אימא גרועה , לא משקיעה"

יום אחד נתתי לה משימה, לאתר בחייה שלושה רגעים בהם הרגישה מסופקת, גאה , מאושרת.

היא נזכרה ברגע אחד בודד. כאשר הייתה בת 12 מצאה גור כלבים פצוע. היא אספה אותו לביתה , שכנעה את הוריה לשלם עבור הביקור אצל הווטרינר , טיפלה בגור במסירות רבה וכאשר החלים העניקה אותו במתנה לשכנתה. " הייתי כל כך גאה בעצמי שהצלחתי להציל את הגור וגם לשמח את השכנה שתמיד אהבתי. הייתי פשוט מאושרת ". כאשר סיפרה פ' את סיפורה היא סוף סוף חייכה , צליל קולה נהיה עשיר, הכיווץ פינה את מקומו לפתיחות , האדישות התחלפה בשמחה.

כמה מפגשים אחרי הצליחה פ' לגבש את חזונה :חיים מאושרים של סיפוק והגשמה עצמית תוך כדי עיסוק במקצוע טיפולי ותרומה לזולת. הצמדות לחזון זה תהווה עבורה הצלחה אמתית .

הדרך המשותפת שלנו הייתה לא קלה . לאט לאט עשינו בירורים והתאמות ובנינו תכנית פעולה בהתחשב במציאות הייחודית שלה. בסופו של דבר המתאמנת נרשמה לתוכנית להסבת אקדמאים למקצועות סיעוד . למרות ואולי בגלל שהלימודים קשים לה פ' מרגישה לראשונה בצורה מודעת שהיא מצליחה ומשיגה את התוצאות הרצויות מבחינתה .

לא מעט מלקוחותיי מתלוננים שהם לא מכירים את המושג של הצלחה. ואני אומרת שחיינו מלאים בהצלחות קטנות כגדולות . כולנו למדנו ללכת ולדבר, לקרא ולכתוב, להתחבר לאינטרנט, לנהוג , ליצור קשרים חברתיים ברמה זו אחרת , להתקבל לעבודה . יש כאלה שיגידו זה חסר משמעות ואין זאת הצלחה אמתית. האומנם? בואו תנסו להיזכר בתחושה הנפלאה שאחזה בנו שקיבלנו רישיון נהיגה ויצאנו לסיבוב הראשון בעיר, או כאשר התקבלנו למקום העבודה הראשון אחרי סיום הלימודים.

תעצמו את העיניים, תנו לתחושה הזו לעלות , תרגישו את החמימות בלב, את הפרפרים בבטן, את החיוך ואת גל האנרגיה ששוטף את הגוף. התחושה הזו היא חשובה ביותר כי עליה נבנית דרך להצלחה הבאה . היא זאת שמאפשרת לנו לרצות ולהאמין ביכולות שלנו להשיג את התוצאה הרצויה. זאת יתרת הזכות שלנו בבנק ההצלחות והיא זמינה להשקעה