פרשת שבוע "פרשת תרומה"

בס"ד
לעילוי נשמתו של אשר אנשל
בן יהודה והינדה ז"ל
פרשת תרומה

(שמות פרק כ"ה פסוק א'-ב')
"וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי."
בתרומות המשכן היו שני סוגים של תרומות, היו תרומות חובה והיו תרומות נדבה. הקב"ה ידע שבנושא תרומות הנדבה יש לכוון את העם איזה תרומות דרושות לצורך בניית המקדש ולכן הוא מפרט במדויק מה להביא.
(שמות פרק כ"ה פסוק ג'-ז')
"וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועיזים ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים ועצי שיטים שמן למאור בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים אבני שהם ואבני מילואים לאפוד ולחשן.
ולאחר שכל התרומות הללו שהיו בעצם חומרי הגלם לבניית המקדש נאספו
תבנו לי את בית המקדש.
(שמות פרק כ"ה פסוק ח')
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"

ולאחר בניית במקדש יש לזבוח זבחים, להעלות עולות, ולהקריב קורבנות ולצורך כל זה ישנם תרומות חובה והם מעשרות מהיבולים החקלאיים ומבני הבקר.
ובנוסף לכך יש לתחזק את בית המקדש באופן שוטף ולכך נועדה תרומת חובה נוספת היא מחצית השקל, שהוזכרה בפרשת שקלים בראש חודש אדר. וכאן אני רוצה להרחיב על מצוות מחצית השקל.

כך מסביר בעל ספר החינוך את המצוה (ספר החינוך מצוה כה' – מצות נתינת מחצית השקל בשנה)
שיתן כל אחד מישראל מחצית השקל, שהוא משקל עשרה גרה כסף בכל שנה ליד הכהנים שנאמר
"זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש
עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה' "
(שמות ל' פסוק יג')
מה פירוש "זה יתנו" כאשר אומרים "זה" מצביעים באצבע לאותו כוון, לכן אומר רש"י "זה יתנו" הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל ואומר לו כזה יתנו, ולמה דוקא מטבע של אש ? כתוב ב"פני מאיר" אם מדליקים נר מנר הוא לא מחסיר, אמר הקב"ה מה שנותנים לי לא מחסירים כלום כמו שלוקחים מאש ולא מחסיר.
זה שאמר שלמה המלך (משלי פרק יא' פסוק כד') "יש מפזר ונוסף עוד" מה שנותנים לצדקה לא מחסירים כלום אדרבה הנותן רק מרויח מנתינתה.

"כל העובר על הפקודים מבין עשרים ומעלה יתן תרומת אדוני
העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל"
(שמות ל' פסוק יד'-טו')
את התרומה הזו יתן כל אחד מישראל מבן עשרים שנה ומעלה בלי הבדל.
העשיר לא יתן יותר והעני לא יתן פחות, כל אחד יתן בדיוק את אותו הסכום.
המצוה באה להגיד לעם, שבדבר היסודי ביותר שנעשה בבית המקדש קרי הקרבת הקורבנות הציבור כולו שוים לפני הקב"ה.

"ולקחתם את כסף הכיפורים ונתתם אותו על עבודת אהל מועד"
(שמות ל' פסוק טז')
מה היו עושים בכסף היו מניחים את כל הכסף בלשכה אחת שבמקדש ומשם היו מוציאים כל פעם כסף לקנות את כל הדרוש להקרבת קורבנות

חז"ל אמרו שבאחד באדר משמיעין על השקלים, ואפילו דל שבדלים חייב בו ואם אין לו שואל מאחרים, או מוכר כסותו שעליו שנאמר "והדל לא ימעיט" ואינו ניתן בפרעון הרבה אלא הכל בפעם אחת, והכל חייבין לתת, כהנים, לווים וישראל. גרים ועבדים משוחררים.

הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל בספרו "נר למאור" מסביר שמצות נתינת מחצית השקל תורמת לאיחוד העם "מחצית השקל של התורם האחד צריכה להתאחד עם מחצית של חברו" חודש אדר שמתחילתו השמיעו על השקלים היה איפה חודש הנטיעה של אהבת ישראל במעמקי הלבבות. חודש אדר הוא חודש האהבה שבישראל, ולכן הועילה מצות הקדמת השקלים לאיחוד העם, לעם אחד.
ושקלי ישראל דחו את שקלי המן שהתבססו על יסוד הפירוד והפיזור של העם "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" (מגילת אסתר פרק ג' פסוק ח') בניגוד ליסוד האיחוד והליכוד הגנוז בשקלי ישראל.
"משלוח המנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (מגילת אסתר פרק ט פסוק כב') הן ביטויי האחוה הרעות והאיחוד בעם ישראל.

מצוות התורה היא, להקריב כל שנה קורבנות מתרומות השנה החדשה, והשנה לעניין הקורבנות מתחילה בראש חודש ניסן, ואפילו נשאר כסף מתרומות השנה שעברה לא משתמשים בו לקורבנות השנה החדשה.
ולכן בכל שנה בראש חודש אדר היו מכריזין בבית הדין על השקלים, כך שבמהלך חודש אדר יביא כל אחד את מחצית השקל שלו,
ומתחילת ניסן יקנו את קורבנות הציבור מהתרומה החדשה.
וכדי לחזק את ההכרזה, תקנו לקרוא בשבת שלפני ראש חודש אדר את פרשת שקלים. ואף לאחר שנחרב בית המקדש תיקנו חכמים לקוראה זכר למקדש ולמצות שקלים (עיין מקראי קודש פרק ג')

ב"מדרש פליאה" ישנו הסבר מעניין למחצית השקל וכך כתוב שם "ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצור המגיפה" וכך מסביר בעל זכרון ישראל .
האות צ' של המילה מחצית היא בדיוק באמצע בין האתיות מת ובין האותיות חי, והאות צ' מרמזת על צדקה. לכן אמר המדרש זהו שכתוב ויעמוד דהיינו האות צ' (שמרמזת על צדקה) "בין המתים ובין החיים" כלומר בין האותיות מת ובין האותיות חי של המילה מחצית "ותעצור המגיפה" אם יתן צדקה ינצל ממיתה כמו שנאמר "וצדקה תציל ממות" (ויקהל משה)

מחצית
צ
ח י
מ ת

ואני חוזר על מה שאמר שלמה המלך "יש מפזר ונוסף עוד" מה שנותנים לצדקה לא מחסירים כלום אדרבה הנותן רק מרויח מנתינתה.