יום אחד אחזור לצייר...

"יום אחד אחזור לצייר". שנים אמרתי לעצמי את המשפט הזה, חזרתי והבטחתי, והזמן עובר לו. והנה נוצרה לה הזדמנות. נפתחה דלת. בבית חדש חיכה לו מרתף שבדמיוני כבר התמלא ביצירה ובאמנות.
הרעיון כולו נראה רחוק כל כך. הלב ידע שזה אפשרי, אך הראש סירב להאמין. ידעתי שעכשיו זה בידיים שלי.
והרי הבטחות – בעיקר לעצמי – צריך לקיים. אז קיימתי.
המרתף הריק הלך והתמלא בקולות, בחיים, בכני ציור, בדפים, במברשות ובמחשבות שתורגמו לצבעים ולצורות. והנה, מנובמבר כבר החל לפעול לו סטודיו של ממש – עם מורה, קבוצות תלמידים ושיעורים.
סוף סוף אני מציירת.
בכל פעם שאני מרימה את עיניי מעבודתי, אני נחשפת לעבודות המרתקות שנוצרו באותו זמן ממש על דפיהם הלבנים של תלמידים אחרים. ציור בקבוצה קטנה ואינטימית מאפשר לי לגלות עולמות מופלאים גם של אחרים והחוויה חזקה ומרגשת לא פחות מלגלות את העולמות הנבראים אצלי.