העבר שלנו, העתיד שלנו

העבר שלי הוא נושא כאוב ברמות השונות. אם הייתי היום ראי לעברי בוודאי הייתי היום אישה אפורה, מדוכאת מאד, חסרת בטחון לחלוטין ובעצם כלומניקית, אבל אני לא. כי בחרתי עוד ממזמן להיאבק. אז, בעבר נאבקתי, היום אני זורמת עם הטוב שנותן לי העולם והעולם נותן לי הרבה טוב. אז, איך עשיתי את זה? הרבה אנשים שואלים, יש כאלו שסקפטיים, לא מאמינים שאני הולכת אחרי דבריי, שדבריי הם אני. אנשים לא יודעים ממה להתחיל. אני יודעת את כל אלה, את כל השאלות, את ההתלבטויות, הייתי שם, חוויתי את הכל וכמו שבהרבה מהמאמרים שלי אני כותבת – בחרתי להיות במקום אחר היום, במקום טוב.
חשוב קודם כל להבין ויכול להיות שאני חוזרת על דברים מסוימים במאמרי השונים, חשוב להבין שאנחנו צריכים להיות עם "ראש פתוח" ורצון עז לשנות. הרצון לשנות זו נקודת ההתחלה המשמעותית. בדרך ברצוננו זה נתקל בהרבה מכשולים והרבה כישלונות. אנחנו נמעד, נכאב, נקום ונמשיך, כי אם רצוננו עז אנחנו נמשיך ללא לאות לחתור למטרה והמטרה הזאת גם אם לפעמים תראה לנו בלתי מושגת, תמיד צריכה לעמוד לנגד עינינו.
חשוב לדעת – אנחנו יכולים להגשים הכל, כי כל אחד מאתנו הוא אדם מופלא, קסום, נהדר ולכל אדם הערך שלו להביא לעולם.
לא אכתוב פה על ילדות קסומה, על הורים נהדרים, על מורים מעודדים, על חברים לחיים, אכתוב פה על החוסר של אז ועל השלם של היום. שלם מבחירתנו שלנו.
לרבים מאתנו חוסר, כפי שמתפרש על ידינו, באהבה, תמיכה, עידוד ועוד, היה מנת חלקנו בילדותנו ובבגרותנו ויש כאלה שהולכים עם התחושה הזאת עד היום. אז לא. דמיינו שיש לכם קופסת עץ גדולה, כמו שראינו בסרטים, תיבת אלאדין כזאת שהייתה מלאה בתכשיטים, אבל היא ריקה. בפנים היא מצופה בבד קטיפה אדום. שם אנחנו ניקח בעדינות את כל המועקות, את כל הכאבים, את כל הזיכרונות הקשים ואת כל האנשים שפגעו בנו ונשים אותם בארגז. את הארגז נשים בבוידם. (אם הארגז כבד, אפשר להיעזר במישהו שמאד אוהב אותנו בכדי שיעזור לנו לשים את הארגז בבוידם). כשנרצה להפעיל את האגו, לרחם על עצמנו, תמיד אפשר להוריד את הארגז ולהוציא משם משהו ולרחם על עצמנו. הרגשות האלו לא ייעלמו לעולם, בזכותם אנחנו מה שאנחנו היום, כה מופלאים, אבל!... אנחנו אנשים כל כך אינטליגנטיים, כל כך תחושתיים. כשאתם מדברים עם "חבר" שלא עושה לכם טוב בלב, כשאתם נתקלים בתגובות אטומות ולא מקבלות מצד המקורבים אליכם, כשאתם מנסים לנצור את הנוסטלגיה בכל הכוח, אבל, זה לא זה, כשאתם נכנסים לבית ומרגישים בו כל כך קר, כל כך לא אהובים, זכרו תמיד שאתם יכולים לבחור. אתם יכולים לבחור את החברים שלכם, אתם צריכים להקיף את עצמכם בהמון טוב, כי טוב מעודד. אם קיבלתם מכתבים חמים קיראו אותם כמה שיותר, אם שלחו לכם אס.אמ.אס אוהב וחם שימרו אותו וקראו אותו מידי פעם וכל דבר שעושה לכם טוב בלב, השתמשו בו כמה שיותר. מה שלא טוב לכם זרקו, או שימו בבוידם, בארגז העץ, מפני שבשביל להתקדם הלאה, אנחנו צריכים מסביבנו אנשים מעודדים ותומכים. אנשים שיקבלו אותנו כמו שאנחנו, שיהיו אתנו באהבה בטוב וברע. שידעו לחוש אותנו, לעזור לנו ברמה הנפשית, הרוחנית והפיזית כשנצטרך. אנשים שאנחנו לא נבדקים על ידם, לא על תנאי. אנשים שאנו מאמינים בהם באמונה שלימה והם מאמינים בנו. מדובר על חברים, מדובר על משפחה. מה שאי אפשר לנתק אפשר להמעיט בלפגוש.
אין דבר כזה "אני לא יכול", יש "אני לא רוצה". אם חס וחלילה אתם חולים במחלה קשה, הקיפו את עצמכם באנשים שחלו במחלה זו ויצאו ממנה. אנשים חיובים, אופטימיים. אם אתם בבעיות כספיות, הקיפו עצמכם בחברים טובים, אנשים נדיבים בליבם (לא בכספם, אם יתנו לכם כסף זה לא יפתור כלל את הבעיה), אנשים שיעזרו לכם לצאת מהצרה, אנשים שהיו שם ויצאו, לא אנשים שתמיד היה להם.
לפעמים קשה להתנתק מאדם שעושה לנו רע, אבל אף אחד לא ביקש מאתנו להיות קורבן, אנחנו בוחרים להיות כאלה, הניתוק מאותו אדם כואב פעם אחת לכמה ימים, אבל אחר כך יהיה לנו שקט בלב "כל החיים". אנחנו צריכים לדעת ולהרגיש מה עושה לנו טוב ומה עושה לנו רע.
במהלך חיינו פעמים רבות מתחלפים הדמויות מסביבנו ולא סתם. לכל תקופת חיים חברים אחרים בהתאם למה שאנחנו בתוכנו זקוקים לו. שימו לב – אנשים באים לפרק זמן והולכים. אלו שאנחנו נתקלים בהם נועדו לתת לנו משהו ואחרי שקיבלנו הם הולכים. מי שנשאר לצדנו כל חיינו הם אותם חברים שמתאימים לנו, אותם חברים מעודדים, תומכים ואוהבים ורק אלו, דמויות החיוביות, המעודדות, מפרגנות בחיינו יתנו לנו תמיד יד לצאת מהבור לעבר האור, ייתנו לנו יד להגשים את עצמנו, יהיו מאושרים באושרנו והיו תמיד אתנו. תתפלאו יש רבים כאלה, אנחנו רק צריכים ללכת לכוון הנכון, עם הפנס הנכון ושם, באמצע הדרך נפגוש אותם, את אלה שמחפשים אותנו לצידם בכל מצב.