בסטודיו שלי,מתקיימות סדנאות מגוונות וביניהן אחת,קסומה בעיניי: טביעת הרגל הראשונה שלי.
מגיעות נשים,אמהות טריות עם התינוקות שלהן,אחת אחת הן יורדות במדרגות אל הסטודיו,כל אחת עם תינוקה,והסטודיו
מתמלא לאיטו בריחם המשכר...
לאחר הכרות קצרה הן מתיישבות ליד השולחן
מול אריח החימר הרך, ואני עוברת ביניהן
ולוחצת בעדינות את הרגליים הזעירות אל האריח.
מלמולי הפליאה מול טביעות הרגליים הזעירות כמו מאשרת להן את שידעו מזמן... הן כל כך קטנות,הרגליים, עוד מעט הקטנטנים הללו יגדלו,והרגליים יצמחו,
הם יתגייסו,יהפכו לגברים ולעלמות חן
ומה שישאר להן,זו מזכרת
מרגשת,יצירה ייחודית ואישית,שתלווה אותן לעד.