פרשת שבוע "ויחי"

בס"ד
לעילוי נשמתו של אשר אנשל
בן יהודה והינדה זל.

פרשת ויחי

פרשת ויחי היא פרשת סיום של ספר בראשית, בו נברא העולם, ובו נזרע הבסיס האיתן של העם היהודי, בספר בראשית נולדו ומתו אבות ואמהות העם, נוצרו שנים עשר השבטים ונקשר הקשר בין העם לארצו.
כרקע לפרשה אני רוצה לחזור קצת אחורה,.
"ויאמר יעקב מיכרה כיום את בכורתך לי: ויאמר עשו הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה : ויאמר יעקב הישבעה לי כיום וישבע לו וימכור לו את בכורתו ליעקב". (בבראשית כ"ה / ל"א-ל"ג)
יעקב האח הקטן קונה את הבכורה מעשו שאינו מבין את חשיבותה וכיוון שכך מקבל הוא את ברכתו של עשו מיצחק. יצחק שחושד ביעקב שואל
"ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני" (בראשית כ"ז / כ"ד)
הרשב"ם מסביר – נראה שזה באמת אתה בני עשו
ויעקב שקנה את הבכורה מעשו עונה בלשון מתחמקת הוא לא אומר זה אני עשו אלא הוא אומר אני. וכך הבן הקטן מקבל את ברכתו של הבן הגדול.

ונחזור לפרשתנו הלא היא פרשת ויחי
"ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו יוסף" (בראשית מ"ז / כ"ט)
הזוהר מסביר למה קרא יעקב דווקא ליוסף.
ספר הזוהר (בראשית דף רכב/א)
"אמר רבי יצחק וכי שאר שיבטין לא בנוי"
האם רק יוסף הוא בנו של יעקב? האם שאר השבטים אינם בניו? והתשובה היא שהיה ביוסף משהוא שביטא באופן מיוחד את זה שהוא בנו של יעקב.
והזוהר ממשיך ומסביר
"ואין איש בבית מהו מאנשי הבית אלא לאכללא דיוקנא דיעקב"
ליוסף היו בעיות מסוגים שונים, כמו הנסיון שאשת פוטיפר ניסתה לפתות אותו והיה לו קשה להתגבר על הפיתוי "ואין איש בבית" אין ליוסף עם מי לחלוק את הקשיים, אך למרות שלמעשה הבית היה ריק היתה שם דמות דיוקנו של יעקב וחז"ל דרשו שיוסף עמד תחת השפעת הדמות הזאת.
הוכחה לאהבתו והשפעתו הרבה של יעקב על יוסף אנו מוצאים גם
ב-בראשית ל"ז / ג)
"וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו"
יוסף אהב את בנו יוסף מכמה סיבות והראשונה שבהם היא היותו בנו הקטן שנולד מרחל אישתו האהובה שהיתה הצעירה בבנות לבן . כמו שכתוב.
בבראשית כ"ט / ט"ז-י"ח
"וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה"
רש"י אומר – "כל הסימנים הללו למה? לפי שהוא יודע בו שהוא רמאי".
יעקב אינו סומך על מילתו של לבן שכן היה ידוע שלבן רמאי.
אור החיים מסביר - "ברחל בתך הקטנה ולא בלאה בתך ולא רחל אחרת מן השוק, ושלא תחליף שמות בנותיך ותקרא לגדולה רחל".
יעקב מנסה להבטיח את עצמו והוא מבהיר ללבן בדיוק את מי הוא רוצה, אני רוצה את הבת הקטנה.

וסיבה שניה לאהבתו אל יוסף היא התנהגותו הבוגרת והאחראית (דבר שגרם לשנאת אחיו אליו)
"יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה" (בראשית ל"ז / ב')
יוסף לא היה רועה עם אחיו את הצאן אלא הוא היה רועה את אחיו בצאן, הוא היה שומר המוסר, ובכך הוא נבדל מאחיו הגדולים.
לפי הרשב"ם יוסף הביא לידיעת יעקב את הזלזול של אחיו בחוקי האלוהים, כמו אכילת אברים מין החי, וזלזולם של בני לאה בשפחות ובילדיהם ,הם לא החשיבו את השפחות לנשותיו של יעקב והיה קיים חשש של גילוי אריות.

עוד סיבה לאהבתו של יעקב ליוסף מובא בפירוש כלי יקר, וכך כתוב שם.
"והוא נער את בני בלהה, שהיה עושה מעשה נערות כמותם, אהבו יעקב לפי שבהיותו אצלו היה מתנהג את עצמו כזקן".
כשהיה יוסף בחברת נערים בני גילו היה מתנהג כמותם, וכשהיה בחברת יעקב היה מתנהג כבוגר.
עוד מוסיף כלי יקר- "כל מה שלמד מן השם מסר לו, ולמה לא מסר לכל בניו מה שלמד? לפי שכל בניו מאסו בחכמות ולא נתחברו אל יעקב לשמוע ממנו, אבל יוסף בן הזקונים הוא לו, שתמיד הוא פנה לו ליעקב, ונכסף לשמוע מפיו מה שלמד. ומשום כך אהבו".

בנוסף לכל המעלות הנ"ל היה יוסף שליט כל יכול במצרים ועל פיו יישק דבר, רמזים לכך חלם יוסף עוד בילדותו כשהיה רועה את אחיו בשדה.
"והנה קמה אלומתי וגם ניצבה והנה תסובינה אלומתיכם ותשתחוין לאלומתי" (בראשית ל"ז / ז)
כלי יקר מסביר – "רמז שבתחילה ימשול עליהם ואחר כך ימלוך.
רמז לזמן קימה כי יקום למשול, וגם ניצבה רמז למלכות".
ובכן אין זה פלא שיעקב קורא ליוסף ומשביע אותו לגבי קבורתו במערת המכפלה. הוא למעשה מעביר לו את הבכורה. וכך הוא מבקש.

"ועשית עימדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. ויאמר אנוכי אעשה כדבריך. ויאמר הישבע לי, וישבע". (בראשית מ"ז / כ"ט-ל"א)
רק על יוסף יכול יעקב לסמוך שימלא את בקשתו גם מבחינה לוגיסטית וגם מבחינה מוסרית, הוא סומך עליו מכל הבחינות, והוא יודע שרק הוא מסוגל להנהיג מבצע שכזה.
ולאחר זמן מה כשחלה התדרדרות נוספת במצב בריאותו של יעקב, מגיע יוסף פעם נוספת לבקרו.
"ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים". (בראשית מ"ח / א')
למה יש נתק בין יוסף לאביו, עד כדי כך שיוסף לא יודע על מצבו של יעקב וצריך להודיע לו.
המדרש בפסיקתא כותב הרי אנחנו יודעים שיוסף היה צדיק "שלא רצה להתייחד עם אביו שלא יאמר לו היאך עשו בך אחיך ומקללם".
יוסף לא רוצה להגיע לסיטואציה אינטימית עם יעקב כי אז הוא עלול לקלל את האחים בעקבות הסיפור שישמע מיוסף, וכשיעקב מקלל זה עובד, כך זה קרה עם רחל. ולכן הוא התרחק ממנו.
ליוסף ברור שהוא הולך לטכס הפרידה מיעקב לכן הוא לוקח את שני בניו מנשה הבכור ואפריים הצעיר.
"ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פיללתי והנה הראה אותי אלוהים גם את זרעך". (בראשית מ"ח / יא')
יעקב מלא אושר וגאוות סבא כשהוא רואה את הנכדים והוא רוצה לברכם יוסף מקרב אליו את בניו מנשה הבכור בצד ימין ואפריים הצעיר בצד שמאל.

"וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שיכל ידיו כי מנשה הבכור" (בראשית מ"ח / יד')
יוסף רואה את הנעשה ומעיר לאביו על טעותו
"לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו" (בראשית מ"ח / יח')
אך יעקב אינו טועה ואומר ליוסף
"ידעתי בני ידעתי" (בראשית מ"ח / יט')
יעקב רואה בברכת הנכדים סגירת מעגל, מעגל שהחל למפני זמן רב עם לקיחת הבכורה בעורמה מעשו. כפי שהזכרתי בראשית דברי.
• יעקב היה האח הצעיר, שקיבל את הברכה לפני אחיו הבכור.
• רחל היתה הבת הצעירה שהיתה מועדפת על פני אחותה הגדולה.
• יוסף היה הבן האהוב על פני שנים עשר אחיו הגדולים
• אפרים בנו הצעיר של יוסף הועדף ע"י יעקב לפני מנשה אחיו הגדול.

אפשר לסכם פרשה זו כפרשת הקטנים בה הקטנים יצאו גדולים.