השיעור הראשון במוזיקה

מהי מוזיקה בשבילך? לכל אחד תשובה משלו. אומנות אשר מתרגמת מסרים רעיוניים ורגשיים לתוך תמונה בצלילים. תמונה שלא ניתן לראות אותה, אלא רק לדמיין בעולם הפנימי כמו כתמי אור צבעונים לאחר הבזק. מוזיקה זורמת לנו בין האצבעות כמו מים ולא ניתן לתפוס אותה ברגע נתון. בדרך כלל לצליל מוזיקלי יש גובה, משך, עוצמה וגוון. אך רעשים שלא ניתן להגדיר אותם כצליל כזה או אחר הם גם חלק מהמוזיקה, למשל תופים. ואפילו הדמימה, השקט היא חלק בלתי נפרד מהמוזיקה כי הרי מה זה מוזיקה אם לא שילוב גאוני של צליל ודמימה המאורגנים בזמן?

כל אלה מאפיינים חשובים של המוזיקה. אבל יש מרכיב יותר חשוב שבלעדיו מוזיקה לא יכולה להתקיים והוא המאזינים. מה הטעם בגוון או גובה הצליל אם אין מי שישמע אותם? והאם אנו שומעים מוזיקה רק באמצעות אוזניים? לא, מוזיקה מהדהדת בגופינו, אנו מרגישים אותה בבטן, מתמזגים איתה. אז למה אנשים מסוימים אוהבים מוזיקה יותר ואחרים פחות? ככל שלאדם יכולת לחוש מוזיקה מפותחת יותר, כך יותר צלילים הוא יכול להבחין ועולם הצלילים שלו נהיה יותר עשיר.

וככל שמבחינים ביותר צלילים כך גדלה ההנאה מצירופי צלילים מורכבים ומעניינים בגלל זה אנו שומעים קטע מוזיקה שוב ושוב עד שחיקת הדיסק. האם היינו יכולים להינות מיופי תמונת הנוף אלמלא היינו מבחינים צבעים? לא. כך גם את השמיעה אפשר לפתח ולהגביר עשרות מונים את יכולת ההנאה ממוזיקה וההבנתה.

אז מדוע חלק מהאנשים נרדמים בקונצרט? מאותה סיבה שאנשים נרדמים גם בשיעור מתמטיקה כשנתקלים בתרגיל קשה, נרדמים במהלך לימוד שפה זרה ופיתרון תשבצים. כאשר המוח שלנו מקבל משימה מורכבת הוא מנסה תחילה לפתור אותה במקסימום יכולתו ואם לא מצליח, מתעייף ומתנתק. זהו מנגנון הגנה טבעי ששומר על המוח מעייפות יתר. יש אנשים שמסיקים מכך שאין להם כישורים לזה. ברוב המקרים הדבר לא נכון. פשוט אין להם כלים כדי שיוכלו לפתור את המשימה וכלים אלה יכול לרכוש כל אחד. כי באמת נהנים רק כשמבינים.

חבל מאוד לאחר כמה נסיונות בלתי מוצלחים לשים איקס על החלום לנגן ולהגביל את ההנאה מחוויה המוזיקלית. אותו דבר נכון גם לתחומים אחרים בחיים. אנו לומדים כל החיים ומחדדים עוד ועוד את היכולת שכבר רכשנו, למשל לבשל. והכי הרבה ובכיף אנו מתעסקים ומשקיעים בלימוד ותרגול של מה שאוהבים. זה גם מנגנון טבעי. הבחירה במה להשקיע את זמננו הפנוי היא בידנו. הכי חשוב לא לאבד את הכיף שבלימוד. לכן על תעמיסו על עצמכם בטרם עת יותר ממה שאתם יכולים בשלב זה, תלמדו בנחת ובכיף, שלב אחר שלב, כל אחד בקצב שלו. דרך של אלף קילומטרים מתחילה בצעד קטן. ואולי הגיע זמן לעשות אותו.

מספר רב של אנשים למדו לנגן בעבר אך התייאשו ועזבו. במקרים רבים זה קרה לאחר שמורם הראשון לא הצליח לחבר אותם למוזיקה, לגרום לאהוב את זה ולהינות מחווית הנגינה ומהשיעורים. כי הרי שיעור מוזיקה הוא אינטראקציה אומנותית בלתי פוסקת בין תלמיד למורה שמעביר לתלמיד את רוח היצירה ומקשר בין המלחין למאזין ומבצע. לכן כמעט ולא ניתן ללמוד לנגן מספרי לימוד וללא מורה מעבר לביצוע טכני בסיסי. כי כשהאצבעות זזות והנפש לא משתתפת הצלילים יוצאים חסרי חיים.

לכן, אני רואה כתפקיד של כבוד ושליחות מיוחדת להיות המורה הראשון ולהקנות לתלמיד את האהבה למוזיקה וידע.

אם אתם חולמים לחזור לנגן אחרי שנים של הפסקה חשוב לדעת שבכל גיל לא מאוחר לשוב לנגן. ידע וקואורדינציה שנרכשו בעבר רדומים במוח ובאצבעות, אך לעולם לא נמחקים לגמרי וצריך רק לרענן. שילוב של הרבה רצון ומורה שיודע למצות את מלוא הפוטנציאל של התלמיד, יכול לחולל פלאים.

מחבר הכתבה: מורה מנוסה ומוסמך לפסנתר, אורגנית, חלילית, פיתוח שמיעה ומקצועות תאוריית המוזיקה. לפרטים נוספים אתם מוזמנים להיכנס לדף הפעילות על ידי לחיצה על קישור "מעבר לפעילות של הכותב" בתחתית הכתבה או ליצור קשר בטלפון:
054-6320495
הנחות לגולשי אתר חוג!