ריו אביירטו- עיקרי השיטה

ריו אביירטו (הנהר הפתוח) היא שיטת גוף-נפש שהתעוררה לחיים בשלהי שנות השישים בארגנטינה. מריה אדלה פאלקוס, פסיכולוגית קלינית בהכשרתה, פיתחה בעקבות מורתה סוזאנה מילדרמן את השיטה העשירה של הנהר הפתוח, שמטרות רבות לה וכולן מובילות להכרה בדבר החיים הזורמים בנו כנהר.

ריו אביירטו זה נהר ומלואו על כל רבדיו. זרימת החיים נטולת צורה ואיננה מוגבלת. אנחנו המקנים לה את צורתה המסוימת, מארגנים אותה ומעניקים לה שמות ומאפיינים. התחימה העצמית ותחימת העולם הכרחיות לקיומנו האנושי, אולם לעיתים קיימת בנו נטייה מופרזת להתקבע בגבולות נוקשים. בריו אביירטו אנו קוראים לכך "שריון גופני", כלומר, המעטפת שמאלצת אותנו להגדיר את עצמנו כבעלי זהות אחת קבועה ובלתי חדירה.

"השריון הגופני" הוא מונח המבטא את המטריאליות של קיומנו ומתייחס לתהליך התגבשותו של החומר לכדי צורת הוויה מסוימת. בתהליך זה, מתעצבת הפלסטיקה הגופנית שלנו ואנו נושמים, נעים וחושבים בהתאם לה. למעשה, אנו חווים את עצמנו ואת העולם בגבולות השריון הגופני, שמעצם הגדרתו מגן עלינו, אבל גם תוחם אותנו בגבולות מובחנים ונוקשים. במפגשי ריו אביירטו אנו מבקשים להכיר בתפקיד החשוב שגילם השריון הגופני בחיינו, אבל גם לומדים להניח לו ללא מאבק.

בריו אביירטו נוצר מרחב מאפשר לחקירה וגילוי. ההתכנסות השבטית במעגל וחיבור אנושי ממקום לא שכלתני אלא גופני פרמיטיבי, מעניקים הזדמנות לחזור אל ראשוניות התפיסה. דרך שערי הגוף, אנו חוזרים אל מקור הזרימה, אל החושים, אל התנועה הגופנית הלא מחושבת ואל האפשרות להיות ריבוי. כלומר, אנחנו מכירים בטבענו הזורם והמשתנה, בשחקנים השונים המרכיבים אותנו ואשר דרכם אנו באים במגע עם העולם. במפגשי ריו אביירטו, המוסיקה והתנועה המגוונת יוצרות מנעד רחב של צורות קיום אנושיות המעשירות אותנו וממיסות את השריון הגופני שלנו. כאשר אנחנו נעים באופן שונה וחדש, נושמים ממקום אחר ומתחברים לעצמנו ולאחרים ממקום לא שיפוטי, אנחנו גם מתחילים לחשוב אחרת וחווים את החיים כריקוד. בריו אביירטו אנחנו צוחקים ובוכים, רוקדים ומרפים, משתטים, שרים ורוקדים בלי בושה וזה כשלעצמו מאוד מאוד משחרר!

אנו עובדים עם עקרונות החיים במרחב העוטף של המוסיקה:
נשימה מחברת אותנו אל המרחב האינסופי וחסר הצורה של זרימת החיים. נשימה מודעת, מאפשרת להבין כי קיומנו כרוך בפעולות נתינה וקבלה. בנשיפה אנו מעניקים לעולם את עצמנו ובשאיפה ממלאים את הגוף באוויר העולם.

תנועה היה זה הרקליטוס שאמר "פאנטה ריי- הכל זורם" ואכן, כל התופעות ביקום מאופיינות בעיקרון התנועה: מגרמי השמיים ועד לרמת התאים בגופנו, הכול רווי בשינוי וזרימה. בריו אביירטו, הגוף הוא שער להכרה בלתי אמצעית של ההוויה והריקוד מעצם טבעו מאפשר להכיר בזרימה המאפיינת את קיומינו.

מגע מחבר אותנו ומאפשר לנו לגשר על הפער שבין אדם לעולם. המגע הוא צורך קיומי הנחוץ להישרדותנו וטומן בחובו אפשרויות ריפוי רבות. המגע מורכב, ולא פעם הוא מציף אותנו בתחושות נשכחות. מגע אוהב, מכבד ומכוון לעזרה, יכול להתיר את המטען הגופני ואת הנוקשות המאפיינת אותו. מתוך הכרה במורכבות המגע, בריו אביירטו אנו עובדים עם כוונת הלב והתכוונותו לתדר של ריפוי וחמלה.

קול "לה לה לה כמה נפלא, לשיר שירים ללא מטרה". בחיי היומיום קולנו משרת את הרציונאל, אנו נדרשים לדבר דברי טעם ולבטא את עצמנו בבירור. אולם כפי שרובינו יודעים, ישנם רבדים נוספים שהקול בגרוננו נועד למלא: אנו שרים וצוחקים, מפטפטים ובוכים ובכך משחררים את מיתרי הקול מציווי ההיגיון ונותנים לו ביטוי נטול מעצורים.

טבילה שבועית בנהר הפתוח מתפשטת באדוות לכל תחומי חיינו ומאפשרת לאמץ את הזרימה כעיקרון מנחה להווייתנו בעולם. התנועה והזרימה מתחילות להתגלות בכל, חושפות בפנינו את ריקוד החיים ומגמישות את הנוקשות של הקיום היומיומי.

כל רגע הוא הזדמנות לדרוך בנהר הפתוח והאפשרויות העומדות לרשותנו מגוונות. ניתן להצטרף למפגש חד פעמי, להתחייב לתהליך מתמשך או לצלול אל מעמקי הנהר בסדנת סוף שבוע. כל מפגש מעשיר אותנו באיכות הנהר ולהכרה בלתי אמצעית של עצמנו ושל העולם.