התמודדות עם הכאב דרך הומור

מאת: שלומי גולן

מה זה כאב? כאב הוא חוויה לא נעימה, גם מבחינת החושים וגם מבחינת הרגש. החוויה הזו קשורה בפגיעה ממשית או פוטנציאלית ברקמה, כלומר בגוף שלנו.

בחיי היומיום כולנו חיים, זזים, מייצרים, מתקשרים, כאילו המחר הוא ברור מאליו. הכאב מזכיר לנו שבלי שנהיה מודעים לכך מתרחשים בגופנו תהליכים של חוסר איזון, ושבעצם אנו בני חלוף. תהליכים טבעיים אלו ברגע הכאב, מושכים את תשומת ליבנו למצוקה של מערכת כלשהי בגוף או בנפש. מה ההבדל בין כאב הגוף לכאב הנפש? ההנחה הרווחת היום היא כי הנפש והגוף הפיזיולוגי הם לא חלקים נפרדים אלא ישות אחת המשרתת את האדם. הנחה זו מקבלת כיום יותר ויותר הכרה מצד הממסד.

את הכאב מאבחנים כיום כתחושה אישית של כל חולה, ולא כפי שהיה נהוג להתייחס אליו בעבר, כתוצאה של הפרעה ספציפית וברורה. היום מבינים כי לכאב יש אפיונים שונים ורמות שונות הקשורות בתרבות, מין, סביבה, ומצב נפשי.

הכאב מאותת לנו שמשהו אינו כשורה, וכי עלינו לנקוט בצעדים כדי להפיגו. אם לא נעשה כך, תשומת הלב שלנו תסטה מהמהלך התקין של חיינו ותשאב למקור הכאב. בצורה כזו נוצר כיווץ פיזי ונמנעת מאיתנו תקשורת בריאה עם הסביבה.

כיום קיימים מקצועות משלימים לרפואה הקונבנציונאלית, המנסים לעזור בהתמודדות עם תחושת הכאב ובהפגתו. מקצועות אלה מיושמים בבתי חולים ובמרפאות שונות, והם מתייחסים לצד הפיזיולוגי ולצד הנפשי כאחד. אחד מהמקצועות האלה הוא ליצנות רפואית - שיטה חדשנית ומתפתחת המקבלת תגובות חיוביות, גם מהצוותים הרפואיים וגם מצד החולים.


שפת הליצן

אמנות הליצנות היא ז'אנר תיאטרלי אירופאי בן מאות שנים ובעל מסורת מגוונת. היא לא עוסקת בליצנות של ימי הולדת או הפעלת ילדים במשחקי חברה. זוהי שפה עשירה, הנלמדת בבתי ספר שונים באירופה ולאחרונה גם בארץ. הליצנות זוכה לתהודה רבה מאד בעולם המערבי, גם כאמנות בידורית וגם כאמנות המשמשת לתרפיה, בעיקר בבתי חולים.

שפת הליצן מבוססת על נאיביות והנאה. הליצן מתנהג כמו ילד, ותוך כדי משחק חושף את הצדדים המגוחכים שבו. כמו ילד הוא חוקר, מופתע ומגלה. הוא יכול להכניס מים לכיס ואחרי שעה להיות מופתע כאשר הוא מגלה כי לא נשאר שם דבר. הליצן מאפשר התנהגות אחרת ומוקצנת, כזו שפורצת מחסומים אישיים. שפת הליצן היא שפה חדשה של תקשורת בינאישית, והליצנות הרפואית היא שפה בעזרתה מסיח הליצן את דעתו של החולה מכאביו.


ליצנות רפואית

הליצנות הרפואית קיבלה תשומת לב גדולה בעקבות סרטו של רובין וויליאמס "פאטץ' אדאמס". תחום זה נולד במקור כדי לשעשע חולים בבתי חולים, וכיום הוא נפוץ בבתי אבות, מעונות יום, מרפאות שונות ועוד.

הליצנות הרפואית מבוססת על החזרת הכוח לחולה ויצירה של צחוק. דמות הליצן היא דמות מגוחכת הנמצאת כביכול במקום נמוך מהחולה. המפגש ביניהם נותן לחולה שליטה על הליצן, המסכים בשמחה לדרישותיו. הליצן מאלתר ויוצר מצבים קומיים מהוראות החולה, ופעולותיו האבסורדיות יוצרות גלי צחוק.

לצחוק יש השפעה חיובית במישור הפיזיולוגי. הצחוק גורם להפרשת חומרים במוח הנקראים אנדורפינים. חומרים אלה דומים למורפיום ויוצרים תחושה נעימה של רוגע ושיכוך כאב. עצם הצחוק מעורר זרימת דם איכותית יותר ברקמות הגוף, וכך מגיע יותר חמצן לרקמות השונות. מחקרים גם גילו כי ברגע שאדם פורץ בצחוק נוצרת בגופו התגברות של כדוריות דם לבנות. הדבר מחזק את המערכת החיסונית ותורם ליכולת הלחימה של הגוף במחלה.

בספרו "אנטומיה של מחלה" מתאר קאזינס כיצד צחוק יומי של עשר דקות מאפשר לו שעתיים של חופש מכאבי מחלת פרקים. הוא ביסס את הדרך למחקרים רבים בנושא, ולהתרחבות השימוש בהומור ובצחוק ככלי טיפולי לבריאות גופנית ונפשית.

לצחוק יש השפעה ברורה גם במישור הנפשי. פסיכולוגים שונים מדברים על יתרונות ההומור והצחוק ועל השפעתם החיובית על המוח והגוף. צחוק מוריד את רמת הורמוני הדחק, מפחית דיכאון ומשפר את מצב הרוח. ישנה השערה כי הצחוק הוא מנגנון יעיל להתמודדות עם מצבי לחץ, כיוון שמנגנון ההומור מאפשר גישה קלה יותר והיבט היתולי על אירועים מטרידים.

הליצנות הרפואית מקלה על צוותים רפואיים בדרכים שונות: מטיפול בכוויות בבתי חולים, דרך לקיחת דם במרפאות, ועד ליווי תהליכים פיזיותראפיים. עבודת מופת של הליצנים הרפואיים מתרחשת לדוגמה דרך פרויקט "רופא חלום" בבית לוינשטיין.

קיימות דרכים רבות להקלה על הכאב. פירטנו כאן על ליצנות רפואית - אחת מהשיטות הנחשפות כיום, בתקווה כי כל אדם ימצא מזור לכאבו. אז, קדימה, בואו נתחיל לצחוק...