משבר גיל 50+

גיל זה מהווה צומת חשובה שבה אנו מחפשים משמעות חדשה לחיינו, זהו השלב שבו אנו בוחנים מחדש רגשות, אמיתות, אמונות, תובנות וערכים. כעת מתחדדות השאלות סביב המוכנות שלנו לקראת המשך חיינו.
בגיל 50 ומשהו מסתיימות בדרך כלל משימות חיינו המשמעותיות שמילאו אותנו עד כה. תפקידינו כהוריים מתמעטים, הקריירה כבר מגובשת וההתבססות הכלכלית מורגשת.
משבר בזוגיות קיים גם בגלל "התרוקנות הקן" - עזיבת הילדים את הבית מותירה את בני הזוג לבד עם עצמם, חשופים אחד לשני. זוגות שלא הצליחו במשך השנים לפתח מערכת יחסים מגוונת מספיק, שאינה תלויה בהורותם, עלולים להיקלע לתחושת ריקנות מעצימה. לכן יש שיבינו שאין שום דבר למעט קורת גג וילדים משותפים, עדיף להם להיות לבד מאשר להישאר במסגרת ריקה מתוכן. הם חשים שחלון ההזדמנויות להגשמה ולמימוש עצמי הולך ונסגר, שהאפשרות לבחור מחדש מצטמצמת מה שלא אעשה עכשיו כבר לא יקרה לעולם, חשים צורך בפרידה מבן הזוג הקיים והתחברות מחדש לאחר. זוגות שיצאו לפרק ב' ללא הכוונה, הבנה ונגיעה מספקת בקשיים הרגשיים הזוגיים והאישיים, עלולה להתגלות להם שיחזור כואב של הבעיות מפרק א' שכן, ללא עבודה פנימית וברור השאלות האמיתיות, יתברר עד מהרה כשינוי יפה, חדש, מלהיב ומרענן, אשר יחלוף לאחר תקופה קצרה.
זוגות במשבר המגיעים לייעוץ מרגישים הקלה ברגע שהם מבינים שתחושת הריקנות וחוסר הקשר עם בני הזוג היא בעצם תחושה אוניברסאלית. הם מוצפים בתחושות ורגשות שבעצם לא הרשו לעצמם להרגיש כל החיים. ברוב המקרים מדובר דווקא בזוגות עם ילדים וקריירות שכמעט לא נפגשו זה עם זה, פשוט כי לא היה זמן. אנחנו חיים בעולם תובעני מאוד, ותמיד יש מטלות ועניינים ואין זמן. הם מבינים שמה שחשוב זה לקום ולהגיע לייעוץ, שאם לא כן, היחסים שלהם יגיעו למבוי סתום.
בפגישות הזוגיות דפוס היחסים שלהם משתנה לגמרי, שינוי שבלי פרידה מהטייס האוטומטי וביטוי אמיתי של רצונות מודחקים לא היה יכול לקרות. אין פלא שחלק מהזוגות מתחילים שוב בחיי מין ואהבה סוערים דווקא באמצע החיים .ניתן לאט לאט להבחין ברגשות החיוביים בקבלה ההדדית והעצמית זה של זה, בצמיחה זוגית, בחברות חדשה של בני הזוג שלומדים אחרי הרבה מאד שנים של משקעים וכעסים, להכיר שוב זה את זה, לגעת, להתחבר, ואפילו להיות מסוגלים לצחוק ולהשתעשע ממה שגילו.