תולדות המוזאיקה והפסיפס

תולדות אומנות הפסיפס
בעברית משתמשים במילה "פסיפס: לכינוי האמנות בה מציירים דגמים או ציורים באמצעות אבנים קטנות או קוביות זכוכית.
המילה פסיפס מקורה ביוונית, "פסיפוס" ופירושה חלוק נחל.
עיקר התפתחותה של אמנות זו היה על ידי היוונים.
הסיבה המרכזית לשימוש בטכניקה של פסיפס הייתה שחיפשו צורת כיסוי לרצפה שתהיה חזקה וזולה כאחד, וגילו שהשקעת חלוקי אבן טבעיים משפת הנחל או הים בתוך בסיס של מלט, פותרת בעיה זאת באופן משביע רצון.
כחמש מאות שנה לפני הספירה, קישטו ביוון ובאסיה הקטנה (שבה גם ישבו אז היוונים) את רצפות בתיהם של העשירים בשיש, ושל האזרחים מהשורה, ברצפות העשויות פסיפס-חלוקים.
כבר בתקופה מוקדמת מאוד, במאה השביעית ושמינית לפני הספירה, התחילו להשתמש בחלוקים לבנים ושחורים שמהם הרכיבו דגמים פשוטים. מאוחר יותר הוסיפו אבנים טבעיות, בלתי מעובדות, בצבעים אחרים- צהוב, ירוק, אדום. בערך משנת 400 לפני הספירה, אנחנו מוצאים ציורים המורכבים מאבנים אלה. מאוחר יותר התחילו לעבד ולעצב את האבנים וליצור קוביות קטנות, מהן נעשה הציור. באותה תקופה, בערך במאה השנייה לפני הספירה, החלו גם לייצר קוביות קטנות מזכוכית שבהן השתמשו בעיקר לקישוט קירות.
יש לשער שראשוני הפסיפסאים היו פשוט פועלי בניין, שהנחת חלוקי נחל הייתה חלק ממלאכתם. במרוצת הזמן התפתחה המלאכה והייתה לאמנות.

הכנת הציוד והנחת הקוביות
אין לנו ידיעות ברורות על הדרך בה עבדו הפסיפסאים וכל הנאמר כאן מבוסס על הסתכלות מדוקדקת ברצפות עצמן, כשהן שלמות או כשהן הרוסות ואפשר לראות את יסודותיהן. במקומות שונים נמצאו, על בסיס המלט שמתחת לפסיפס עצמו, קווים חרוטים או מסומנים בצבע. הרושם המתקבל הוא שהאומן עשה קווי מתאר גסים על גבי הבסיס ולפעמים גם סימן שם את הצבעים העיקריים. לאחר מכן הושם מלט לח לפי קווי הסימון, ובו נקבעו אבני פסיפס.

היו מקרים שבהם הועתק לפסיפס ציור שלם שנעשה בידי הצייר. הפסיפס המפורסם המתאר את אלכסנדר מוקדון ודריווש, מלך פרס בקרב איסוס, שנתגלה בפומפאי, נעשה לפי דוגמת ציור של צייר יווני שחי כמה מאות שנים לפני יצירת הפסיפס.
לאחר שהניח את כף המלט, לקח האמן קובייה- קוביה ודחף אותה לתוך המלט הלח במקום המתאים. יש להשתמש לשם כך במלקחיים, אך יש לשער שבלהט העבודה עבד לעתים קרובות באצבעותיו, למרות שחזר אחר כך הביתה כשידיו כואבות מפצעי הסיד. הקוביות הושקעו בתוך המלט בצידן המחודד, כשהן בולטות כדי מחצית או שליש. בהילחץ אבן הפסיפס בכוח לתוך המלט, עולה המלט כלפי מעלה וממלה את הרווחים שבין הקוביות. לפני שהמלט התייבש, היו האמן או עוזריו לוחצים בסרגל על המשטח כדי שהקוביות יהיו בגובה אחיד.

לא תמיד נעשתה העבודה כולה באתר עצמו. במקום שהאומן יעבוד בבניין עצמו, הוא התחיל להכין את היצירה בבית המלאכה שלו, על גבי לוחות שיש או חרס. לפעמים הוכנו בבית המלאכה רק החלקים העדינים יותר, כגון פרצופים. העבודה בבית המלאכה אפשרה התחלת הפסיפס זמן רב לפני שהמבנה היה מוכן, ובאופן זה, כשגמרו הבנאים את מלאכתם, היה הפסיפס כבר מוכן והועבר על גבי הלוחות לאתר ונקבע ברצפה.

אנטוני גאודי
עבודותיו של האמן והאדריכל הספרדי אנטוני גאודי מהוות נקודה היסטורית והתייחסות מחודשת למוזאיקה. גאודי הפך את אמנות הפסיפס לאמנות מודרנית. בעבודותיו הוא שילב חומרים חדשים שלא היו מקובלים עד כה. הוא גם היה הראשון שציפה משטחי פנים חיצוניים וענקיים במוזאיקה ובכך התווה את הדרך לעבודות מוזאיקה תלת-ממדיות.

הפסיפס המודרני
משטחים
כמעט כל חפץ או משטח ניתן לצפות בפסיפס.
חשוב לוודא:
• שהמשטח אינו גמיש (הכיחול ייסדק)
• שהמשטח חזק ויחזיק את משקל התזרות והכיחול
• שהמשטח מתאים לתנאי מזג האוויר בסביבה בה תעמוד העבודה.

דוגמאות למשטחים:
• זכוכית
• מראה
• קרמיקה
• עץ או לוח דיקט
• אבן
• כדים – חרס
• רשת
• לוחות pvc
• פסלים
• מזרקות
• ריצפה
• קיר
• יציקות בטון
• מתכת

ציוד
כלים לאחסון ומיון התזרות, כלים לדבק, קערות בגדלים שונים לתערובת הכיחול, ניירות ציור, עפרונות, נייר שקוף, נייר העתקה, נייר דבק, סרגל, מחוגה, סכין חיתוך, מברשות שיניים ומברשות בגדלים שונים, כף בנאים, שפכטל, ספטולה, פינצטה מטלית כותנה, כלים שמשמשים רופא שיניים.

כלי עבודה וכלי חיתוך
* צבת לקרמיקה - mosaic nippers . משמש לחיתוך רוב סוגי התזרות מלבד זכוכיות שקופות ומראות.
* מכונה לחיתוך קרמיקות – חותכת קרמיקות לפסים ישרים ומדויקים. ניתן להשתמש במכונה להתחל קרמיקות קשות במיוחד לחיתוך.
* פטיש – משמש לשבירה של קרמיקות כשנדרשות תזרות במגוון של צורות וגדלים (למילוי בשיטת ה - crazy לדוגמא).
* חותך זכוכית – משמש לחיתוך מדויק של מראות וזכוכיות
* צאק צאק – משמש לחיתוך זכוכיות במגוון של צורות.

דבקים
• טיט אקרילי
• דבק פלסטיק
• דבק אפוקסי
• דבק סיליקון
• דבק טפטים

התזרות
לכל חומר הייחודיות והאיכויות שלו היוצרים פני שטח שונים והתוצאה החזותית משתנה בהתאם.
• חלוקי נחל – לחלוקי נחל צורות עגלגלות וגוונים טבעיים.
• אבנים טבעיות (ניתן לרכוש בקיבוץ איילון)- קוביות אבן בגדלים שונים. לאבנים אלו מראה מט והם מגיעים בצבעי אדמה. לא לשכוח לעבוד עם סילר.
• סמלטי – זכוכית אטומה ומחוספסת. תוצרת איטליה. אפשר להזמין דרך האינטרנט
• vitreous glass – זכוכיות אטומות ומרובעות בצבעים עזים
• stained glass- זכוכיות שקופות או אטומות, צבעוניות. אפשר להשיג בחנויות של ויטראג"
• שברי מראות – נותנות החזר אור חזק ונצנוצים, מומלץ לשלב עם זכוכיות.
• צדפים
• חרוזים
• אריחי קרמיקה
• שברים של כוסות, צלחות וחרסינות
• עיטורים מוכנים – לדוגמא פרחי חרסינה
• נגטים – עיטורי זכוכיות
• millefiore

כיחול
פעולת הכיחול נועדה למלא את הרווחים שבין התזרות.
מטרות:
• מבחינה טכנית הכיחול מחזק את העבודה ומחזיק את התזרות.
• מבחינה אסטתית הכיחול משמש כגורם מאחד. הרובה ממתנת את הפרשי הגובה בין התזרות ובכך מאפשרת גימור אחיד יותר של שטח הפנים.
ניתן לקבל אפקטים שונים של כיחול, תלוי בשילוב החומרים, צבעים וכדומה.

חומרים:
• רובה – לבנה או צבעונית
• מלט – לבן או אפור
• חול ים
• צבע – אקרילי, פיגמנט, מרוכז, אבקה …
בחירת הצבע של הכיחול חשוב ביותר. יש להתחשב במאפייני העבודה שרוצים להדגיש. האם חשוב שהרובה תאחד את הרקע ביחס לדוגמא העיקרית או להפך? האם כדי שצבע הכיחול יבליט את החיתוכים של התזרות או יאחד אותם?
*

שיטות עבודה:
• השיטה הישירה
שיטה זו היא הקלה והמקובלת ביותר. התזרות נחתכות ומודבקות ישירות על המשטח הסופי כשפניהן כלפי מעלה.

יתרונות:
לשטח פנים שאינו חלק ואחיד כושר החזר אור גבוה, ולכן עבודות שנעשו בטכניקה הישירה הן רפלקטיביות ומחזירות אור.
טכניקה זו מאפשרת כיסוי של חפצים תלת-ממדיים כגון: כדים, פסלים וכדומה.
חסרונות:
שטח הפנים שמתקבל אינו חלק ואחיד. שיטה זו פחות מתאימה לשולחנות או ריצפה שחייבים להיות חלקים כמו כן לא ניתן לשלב תזרות בגבהים שונים כגון זכוכית וקרמיקה לדוגמא.

• השיטה ההפוכה
בשיטה זו, התזרות נחתכות ומודבקות במהופך כשפניהן כלפי מטה. ההדבקה נעשית בדבק חלש כגון דבק טפטים, על משטח ארעי (נייר חום). על האבנים יוצרים יציקת בטון. כאשר היציקה מוכנה (התהליך נקרא "אשפרה") הופכים את המשטח, שולפים את המשטח ומקלפים את הנייר.
יתרונות:
שטח הפנים של העבודה שטוח לחלוטין. מאוד מתאים לרצפה או שולחן.
חסרונות:
נדרש תכנון מראש מכיוון שכל תהליך ההדבקה נעשה הפוך. לכן קשה להתאים צבעים ולראות טעויות בהתאמת צבעים.
דוגמא לעבודה ראשונה :

בארבעת המפגשים הראשונים, התלמידים לומדים את כל הנושאים המפורטים בהמשך ובנוסף מתחילים עבודה ראשונה כבר בשיעור הראשון.
כבר בשיעור הראשון התלמידים בוחרים דוגמא, מעתיקים אותה ולומדים את חיתוך האבנים. במהלך ארבעת המפגשים הבאים ידביקו את האבנים על המשטח בשיטה הישירה, ילמדו לחתוך צורות מסוימות, לשלוט על צורות החיתוך ולדייק בדוגמא.
במפגש הרביעי התלמידים ילמדו את פעולת הכיחול (המילוי בין האבנים) והגימור.
הנושאים הנלמדים בארבעת השיעורים הראשונים הם:
– פסיפס קיר ותיקרה

עבודה על גבי רשת או PVC - יתרונות וחסרונות
הכנת הציוד
בחירת הדוגמא והציור
סוגי דבקים וכלים
בחירת הקוביות, תזרות ושילובים ביניהם
העברת הציור לעבודת קיר ולמשטח העבודה
חיתוך התזרות
הדבקת התזרות וסידורם על גבי המשטח
שילובי צבעים
שילובי חומרים והבדלי גבהים
העברת העבודה לקיר והדבקתה
סיתות בתוך הקיר
כיחול – מילוי בין האבנים

מרכיבים חשובים בתכנון העבודה:
• בחירת הפרוייקט (תמונה, שולחן, פסל, אבן דריכה, שלט)
• הדוגמה (עיטור, ציור, קלסי, מודרני, מופשט)
• סוגי התזרות, שילובן והכמויות הנדרשות
• בחירת צבעים
• גודל התזרות - ניתן לשלב גדלים שונים באותה עבודה ועל ידי כך ליצור קונטרסטים רצויים.
• צורת חיתוך התזרות – ריבועים, crazy וכדומה.
• צורת הנחת התזרות
• צפיפות התזרות והמרווחים בניהם
• בחירת צבע של הכיחול

פסיפס קיר ותקרה - עבר

בארצות שונות נותרו יצירות פסיפס גדולות ומרהיבות מתקופת השלטון הביזאנטי של קירות ותקרות בניינים שנותרו שלמים. נראה שהשתמשו בפסיפס במקום בציורים על קירות במקומות שהיו נתונים להשפעת מים ולחות, כגון ליד מזרקות בגנים ובמרחצאות.
על גבי קירות יכלו להשתמש בחומרים רכים יותר מאשר על הרצפה ובדרך כלל השתמשו בקוביות זכוכית שהוכנו במיוחד לשם כך מלוחות זכוכית דגולים שנחתכו בעזרת אזמל או ברזל לוהט.
את הזכוכית צבעו בצבעים עזים על ידי תוספת חומרים שונים בזמן היצור: ניקל לקבלת צבע חום, נחושת לירוק ואדום, ברזל לצהוב וחום.
נוסף לקוביות זכוכית, השתמשו גם באבן יקרה, קרמיקה ובצדפים.
העבודה על הקיר הייתה דומה בבחינות רבות לזו שעל הרצפה. יישרו את הקיר במלט, סימנו עליו את הציור בקווים פחות או יותר מפורטים והקוביות הוכנסו לשכבת מלט שנייה שהושמה בהדרגה תוך כדי העבודה.


– שלט על אבן דריכה
בחירת אבן דריכה
הכנת סקיצה עם אותיות ואיתורים
עבודה עם אבנים טבעיות:חברון, מצפה וכו
עבודה עם טיט אקרילי
גזירת האותיות המוכנות מהרשת ומיקומם על אבן הדריכה
הכנת האיתור מסביב
שילוב תזרות אחרות
אפשרויות פרזול
כיחול וגימור
סילר
דוגמא לשלט:

– עבודה עם זכוכיות, מראות, צלחות וכוסות
שימוש במכשירי חיתוך מיוחדים לזכוכיות
צורות וטכניקות חיתוך
דבקים
משטחים
הדבקת התזרות ושילובן עם מראות
שיטות עבודה עם זכוכיות
עבודה עם רובה, שימוש בצבעים שונים
גימור וניקוי


– אריחים למטבח\ אמבטיה ו.או פסים ודקורים
הכנת הדוגמא ותכנון העבודה
עבודה על רשת
בחירת האבנים
חיתוך האבנים
הבדלי גבהים ואפקטים מיוחדים
הדבקת התזרות על גבי הרשת
שילובים ואפשרויות לאריחים ודקורים
העברת המשטח ליעודו
כיחול ומילוי
ימור וניקוי

– עבודה בתלת-מימד
בחירת הפסל\כד\ארון והכנתו
תכנון הדוגמאות
העברת הדוגמא למשטח לא ישר
בחירת התזרות
חיתוך התזרות
הדבקת התזרות
דבקים
כיחול על משטח לא ישר
גימורים


- שולחן בשיטה ההפוכה
הכנת התבנית
ציפוי התבנית בנייר חום
הכנת הדוגמא
העתקת הדוגמא על גבי הנייר החום
בחירת התזרות
חיתוך התזרות
אפשרויות ושילובים של חומרים
עבודה עם דבק טפטים
יציקת בטון ועבודה עם רשת לולים
תהליך הייבוש
הפיכת השולחן
קילוף הנייר
מילוי החורים
עבודה עם רובה
גימורים


השיטה ההפוכה
בשיטה זו, התזרות נחתכות ומודבקות במהופך כשפניהן כלפי מטה. ההדבקה נעשית בדבק חלש כגון דבק טפטים, על משטח ארעי (נייר חום). על האבנים יוצרים יציקת בטון. כאשר היציקה מוכנה (התהליך נקרא "אשפרה") הופכים את המשטח, שולפים את המשטח ומקלפים את הנייר.
יתרונות:
שטח הפנים של העבודה שטוח לחלוטין. מאוד מתאים לרצפה או שולחן.
חסרונות:
נדרש תכנון מראש מכיוון שכל תהליך ההדבקה נעשה הפוך. לכן קשה להתאים צבעים ולראות טעויות בהתאמת צבעים.

– שטיח רצפה
עבודה עם אבנים טבעיות
טכניקות חיתוך
שילוב והכרת הצבעים
אופן הנחת האבנים הטבעיות
שימוש בדבק טפטים על גבי משטח מצופה בנייר חום
תכנון הדוגמא והעברתה לנייר
חיתוך האבנים והדבקתם
שילובים עם חומרים אחרים
הכנת הרצפה למשטח
כיסוי הדוגמא ברשת
הפיכתה והעברתה לרצפה
מילוי החורים וגימור
ליטוש

לפרטים נוספים לחצו על מעבר לפעילות הכותב
איריס פלס-אזולאי,
בית הפסיפס והאומנויות,
מודיעין
08-9702399 או 0523-375559