המדיטציה משקיטה את הצונאמי הפנימי

"תשומת לב" הוא משאב במחסור. כמו זרקור שמאיר על אובייקט אליו הוא פונה, אבל גם מפנים את המהות שלו בו זמנית. זהו תהליך שדורש הרבה אנרגיה. בדרך כלל אנו עושים כמה דברים בו זמנית, או שמחשבות טורדניות מפריעות לנו להפנים בצורה שקטה את המסרים או האובייקטים עליהם אנחנו מסתכלים.

התבוננו בחיים שלכם. אנו מוצפים במידע, במשימות ובמטלות. יש לנו את התחושה שאנו שולטים בחיים שלנו אבל בעצם אם תתבוננו בשבוע טיפוסי, תגלו ש"דרגות החופש" להתבונן על תהליכים בחייכם, קטנים ביותר.

אמנם יש יתרון מסוים לחיים אוטומטיים: הדברים זורמים, יש להם מבנה ידוע מראש, ויש תחושה של יציבות, שהיא שלעצמה דבר חשוב. אבל, יש לזה מחיר שאנו לא תמיד יודעים לעמוד אותו:
האוטומטיות של החיים מביאה אותנו להגיב בצורה מידית ללא הקשבה, אנו עסוקים מבוקר עד ערב במחויבות שלקחנו על עצמנו, חלקן אנחנו בחרנו וחלקן הכתיבו לנו. אנחנו קופצים מדבר לדבר ולא חווים את החיים במלואם.

גם בתום יום מלא פעילות בעבודה ועם בני המשפחה, כשיש לנו כמה דקות עם עצמנו, המחשבות והרגשות תופסות פיקוד. וה"סרטים בתודעה " תופסים דומיננטיות.
ואם חשבתם שתוכלו סוף סוף להירגע בשינה, הרי החלומות היצירתיים לא נותנים מנוחה.
הגזמתי??? לא!!!
התבוננו בימי עבודה, בשבתות, בחגים, בחופשה... התיאור מתאים לרובנו: אין לנו זמן רגוע עם עצמנו, להתבונן על החיים, לבדוק אם הכיוון שלנו מתאים... לבדוק אם הערכים בהם אנחנו כל כך מצדדים, ונצרבו לנו בתודעה ע"י ההורים והחברה, בכלל מתאימים להתנהגותנו.

אולי האוטומטיות של החיים היא סוג של בריחה. בריחה מלהיות לבד עם עצמנו בשקט הפנימי, ולגלות מי אנחנו באמת, לגלות את הטבע האמיתי שלנו שהדחקנו שנים.
אבל תחושות החופש, היצירתיות והרעננות, החיוניות והסובלנות, הכוח לתת והשמחה, דווקא מחכים לנו במרחב השקט הפנימי.

מהו מרחב השקט הפנימי? האם הוא קיים? האם ניתן ליצור אותו? להתחבר אליו? ואולי זה רק סמנטיקה, מלים תיאוריתיות?

אני רוצה לשכנע אתכם ליצור את מרחב השקט הפנימי אליו תוכלו להתחבר בכל רגע שתרצו.
איך עושים את זה???

ראשית התבוננו בעצמכם מול המראה. מי אתם באמת? האם האני הוא הגוף הפיסי? השם? ההיסטוריה שלכם? התעודות שלכם? הגנים שלכם? אלה שמומשו ? ומה עם אלה שלא באו לידי ביטוי? האם האני שלכם יושב במוח? בלב? ואולי בכל התאים????

שימו לב למחשבות ולרגשות שנעים ללא הפסק כמו עננים שבאים והולכים , באים והולכים.שימו לב להסתעפות המחשבות כמו עץ שענפיו מתפצלים עוד ועוד.

שימו לב לרבגוניות של התפקוד שלכם: אתם אוכלים.. ובו בזמן המחשבות נמצאות בסיטואציה אחרת. אתם נוהגים והמחשבות נמצאות במקום אחר.
שימו לב לרגשות, איך הם צובעים לכם את הגוף בתחושות. איך הם צובעים לכם את ההתבוננות והתפיסה בכל רגע נתון.

רובינו נמצאים במצב של "טייס אוטומטי". כל הזמן שבויים בזרימת המחשבות והרגשות.
ברור שאי אפשר אחרת. זרימת המחשבות הן כמו "שומר מסך" – הזרימה שלהן שומרת על הערנות של תאי המוח. מוח ללא זרימת מחשבות = מוות. אבל, אפשר להשקיט מחשבות ורגשות.

אפשר להשקיט את מערכות הגוף, את המחשבות והרגשות.

אפשר להיות במצב תודעה של "ים רוגע וצלול".
כשהתודעה נמצאת במצב של "ים רגוע וצלול" אפשר לבנות מרחב פנימי של שקט.

החושים ערניים, אבל רגועים – שילוב מנצח לתפקוד אופטימאלי.

אפשר לתרגל מרחב פנימי של שקט... וככל שנתרגל יותר, נתחבר מהר יותר למרחב השקט הפנימי. נוכל להיות בני חורין ולהביא את עצמנו למצב של רוגע ע"פ בחירה.
ואז קורים הדברים הטובים שדיברתי עליהם קודם.
בנוסף לזה, אנחנו הופכים להיות אנשים עצמאיים ולא מנוהלים.
אנחנו תופסים את המושכות של התודעה שלנו, ומנווטים אותה.
נחווה חוויות, ממקום של שקט. יהיה לנו הכוח להתבונן בתשומת לב. יהיה לנו כוח וסובלנות כלפי הסובבים אותנו. יהיה לנו הרצון להתחדש, להיות יצירתיים וליהנות מזה.

פתאום יקרו לנו עוד דברים נפלאים ברמת תפיסת המציאות. נרחיב את היכולת החושית ואולי אף מעבר לחמשת החושים הרגילים.

















איזורים
השרון ,תל אביב וגוש דן ,איזור ירושלים ומודיעין