שפת הגוף ושפת הכתב

שפת הגוף ושפת הכתב-גרפולוגיה
מאת: פנינה אריאלי, גרפולוגית מוסמכת

תקשורת בין-אישית מלווה אותנו בחיי היום יום. אנו נוטים להתרשם מאנשים יותר משפת הגוף שלהם, מאשר מהשפה המילולית בה הם מתבטאים.
קיימת הקבלה בין תכונות אופי לבין שפת הגוף, וכן בין שפת הגוף ל"שפת הכתב", קרי- גרפולוגיה. אנו מתנהגים על הדף בדרך דומה להתנהגותנו "בחיים".
ניתן למצוא השתקפות של העולם הנפשי-רוחני שלנו בעולם הפיזי והגופני. למשל; רגשות של מתח נפשי באים לידי ביטוי בשרירים מתוחים, שמביאים לאחיזה נוקשה של העט, והעט חורט בצורה נוקשה על הדף.
נניח שאתם מתבקשים לכתוב את שמכם על דף חלק, דמיינו לעצמכם שאתם שחקני קולנוע מפורסמים, בטוחים בעצמם ואקסטרווגנטיים (עשו זאת עכשיו!). האם כתבתם אותו באותיות גדולות או קטנות? איפה מיקמתם אותו? טיפוס ביישן, שיש לו רתיעה מלהיות במרכז העניינים, ימנע מלכתוב את שמו במרכז הדף ובד"כ יכתוב את שמו בכתב קטן. לעומתו, אדם שמנסה להתבלט בשטח ולזכות בתשומת-לב, יכתוב את שמו בכתב גדול. אם הוא גם חש עצמו בטוח, הוא יכתוב בכתב משוחרר, חופשי ופתוח.
אנשים סגורים וביישנים נוהגים בשפת-גוף סגורה: משלבים ידיים ורגליים, מתכווצים ומצמצמים את שטח המגע של גופם עם הסביבה, בעיקר את החלק הקדמי של הגוף.
לעומתם, אנשים פתוחים, גלויים וקומוניקטיביים, שלעיתים אף מפריזים בחוסר מחסומים, נמנעים מלשים מחסומים בינם לבין הסביבה. הם מדברים עם תנועות ידיים רחבות, במיוחד כשכפות הידיים פתוחות, ומבטאים בכך מעורבות בשיחה, פתיחות לאדם אחר וביטחון עצמי.
גם בכתב היד אנו עדים לאותה סגירות או פתיחות. בעברית, מייצג צד שמאל של הדף את הסביבה החיצונית, את החברה, את הזולת. נקרא לו "אתה"; ואילו צד ימין מייצג את הכותב, עברו ועולמו הפנימי. נקרא לו "אני".
אנשים שמעדיפים למנוע חדירה ישירה של הזולת לעולמם הפנימי, או שרוצים להסתיר משהו – יחסמו את הגישה. בכתב היד, זה יבוא לידי ביטוי ביצירת קמרונים עמוקים וסגורים. בדוגמא 1 יש לנו דוגמא לסגירות. הכותב החל את האות מקו השורה, הרבה יותר נמוך ממה שמתבקש על-פי התקן, ובכך יצר מחיצה בינו לבין הזולת. ניתן לדמות את הצורה הקמרונית לאדם ששם שתי ידיו מעל ראשו, כדי לגונן על עצמו. הוא מכונס בתוך עצמו, נוטה להאשים את עצמו וזקוק לקורת-גג בטוחה.
בדוגמא 2 אין כל מחיצה. ישנה זרימה חופשית של אנרגיה, של מילים ושל קשר.

ודאי תסכימו אתי שלשון גוף מכווצת יכולה להתבטא בשפת כתב מכווצת. אלו מכם שהם יותר סגורים וביישנים, מופנמים ומאופקים, אולי קצת יותר חרדים ודואגים לגונן על עצמם – האם הכתב שלכם יותר קטן, צפוף, צר, מתון במהירותו וסגור משל אחרים?
ככל שאדם מרגיש עצמו שפל-רוח או כפוף למשהו, כך הוא מכופף את גופו נמוך יותר ביחס לאדם העומד מולו, "משתחווה" או מתרפס. גם בכתב היד ניתן לראות זאת בהנמכת "ראש" האותיות בחלקן העליון ובהשטחתן. כנגד זאת, אדם שחש עצמו "מעל" אחרים ונהנה להדריך, לפקח ולייעץ להם, יגביה את האותיות כלפי מעלה. (ראה דוגמא 3)

טיפוס עצבני, הסובל מאי-שקט פנימי יראה גם אי-שקט בישיבה, עם שינויי תנוחה מרובים; משחק בחפצים על השולחן, נוקש באצבעותיו, או מנענע רגלו מעלה ומטה בחוסר רגיעה. בכתב היד, זה יבוא לידי ביטוי בחוסר אחידות בחלק גדול מהתופעות הגרפיות; גודל משתנה של אותיות, שורה גלית, אותיות שנכנסות אחת בשנייה, רווחים לא אחידים, לחץ משתנה ונטיית כתב לא אחידה.

זווית הכתיבה (הנטייה של האותיות) מלמדת אותנו, בין היתר, על גישתו של הכותב לזולת ולחברה. זווית כתיבה ימנית (דוגמא 4 ) משקפת גישה חברותית, לבבית, טבעית ורגשנית, בדומה למי שרוכן קדימה כלפי הזולת כאשר הוא יושב ומדבר אתו. זווית כתיבה ישרה ( דוגמא 5) מלמדת על שליטת השכל על הרגש והשתלבות חברתית זהירה, המלווה בשיקול-דעת, בדומה למי שיושב ישר וזקוף ומקפיד לשמור על שליטה עצמית, מבלי להראות קרבת יתר, או ריחוק. זווית כתיבה שמאלית (דוגמא 6) מביעה הסתייגות, חשדנות, סגירות ומופנמות של אדם בעל מעצורים, שנוטה להעמיד פנים. בשפת הגוף, ניתן לראות זאת כאשר אדם יושב כשגופו נשען אחורה ונמנע מקשר רגשי קרוב עם היושב מולו.

אנשים שזקוקים ל"מרחב מחייה" גדול ושומרים בקנאות על פרטיותם, נוטים לשמור גם על רווח גדול מאד בין המילים. בשפת הגוף, ניתן להבחין בצורך זה בעת לחיצת יד; אנשים אשר חשים צורך במגע אישי קרוב, מביעים זאת בהתקרבות פיזית לזולת ומלווים את לחיצת היד במגע נוסף לאורך הזרוע או בחיבוק, בעוד שאלה המסתייגים מחדירה לטריטוריה הפרטית שלהם, לא מאפשרים לזולת להתקרב אליהם ומשאירים את היד המושטת ישרה.

המשמעות של "למעלה" ו"למטה" באה לידי ביטוי הן בשפת הגוף והן בכתב היד.
כאשר אנו במצב-רוח מרומם ואופטימי, אנו נוטים להרים את ראשנו (ולעיתים את ידינו) כלפי מעלה, בדומה לכיוון שורות עולה בדף. לעומת זאת, כאשר אדם במצב של דכדוך נפשי או אכזבה כלשהי, הוא נראה כמי ש"ראשו באדמה", בדומה לכיוון שורות יורד בדף.

שפת הגוף באה לידי ביטוי בתנועה של גופנו. גם כתב היד נוצר כתוצאה מתנועת היד הכותבת, הקשורה לפקודות מהמוח. מכיוון שבמוח מצויים המרכזים המניעים את האדם, הרי שהיד הכותבת היא ה"עט" של המוח ודרך תנועת הכתיבה אנו יכולים ללמוד על המתחולל במוחנו מבחינה מחשבתית, רגשית ונפשית.

דוגמאות



שלכם, פנינה אריאלי