בונים כלים ומנגנים

אחת הטענות הרווחות בקרב מומחים היא ש"אף פעם לא מוקדם מדי" להתחיל לעסוק במוסיקה. גם אם העיסוק מתבטא בהאזנה בלבד, מגיע שלב בחיי הילד, בו הסקרנות מניעה אותו לרצות ולדרוש יותר. בניית כלי נגינה עונה על צרכים רבים של ילדים – קומוניקטיביים, קוגניטיביים ויצירתיים ומוסיפה על תרומתה של המוסיקה עצמה, גם שיפור מיומנויות מוטוריות ומכניות, הרכבה ופירוק, היגיון וזיכרון, פיתוח הדמיון (כיצד ייראה הכלי בסוף? מה תפקיד כל חלק? אילו צלילים יפיק הכלי?) ואפילו הבנת תהליכים.
בעוד שבהאזנה גרידא למוסיקה, לא נחשפים הילדים לתהליך היצירה עצמו, הרי שבבניית כלי הנגינה והבנת תהליך הפקת הצלילים היוצרים את המוסיקה, הם מעורבים בשלבים הראשונים ביותר של היצירה והסיפוק שחשים בתום הבנייה ועם שמיעת הצלילים הראשונים המופקים מהכלי, הוא יחיד במינו.
חשיפה למוסיקה מכל סוג שהוא מקרבת את הילדים לכלים ולצלילים המופקים מהם, מעשירה את הידע ומסייעת להם לפתח טעם מוסיקלי משלהם (המתחיל להתפתח כבר בגיל שש). בנוסף, מתרגלים הילדים מקצבים שונים ובמקביל מפתחים את חוש הקצב שלהם, נחשפים למושגים מעולם המוסיקה ולומדים את מושגי הסולו והקבוצה, גם במסגרת מופעים מוסיקליים וגם בחיים עצמם.
על כן הדגש בלימודי העשרה מסוג זה, הוא על החוויה ועל האפשרות של הילדים ללמוד באופן פעיל ולא רק תיאורטי, ובכך להעצים את ההנאה ולהפוך את כל הניסיון והמפגש עם עולם המוסיקה לחיובי ומרתק.