על ספיראלות, גלקסיות רחוקות, מבנה היקום ועולמינו הקטן (הסתכלות נוספת על 21.12.2012)/ קרני צור

כבר כמה זמן אנחנו יודעים שכדור הארץ לא נמצא יציב במקומו, אלא נע בתנועה מתמדת סביב השמש.

ואולי זה ברור, אבל האם אנחנו באמת יודעים שגם השמש שלנו לא באמת נמצאת במקום, אלא גם היא נעה סביב משהו?

ושאותו דבר סביבו נעה השמש, גם הוא נע סביב משהו, וחוזר חלילה...

והתנועה הזו של הסיבוב היא רק חלק קטן ממבנה הרבה הרבה יותר גדול, שחלקו ידוע לנו וחלקו לא... וחלקו – ממש ממש עוד לא ידוע לנו!


למשל אנו כבר יודעים שהשמש שלנו היא חלק מגלקסיה גדולה יותר הנקראת "שביל החלב" ובה שמשות נוספות לרוב, וסביב כל שמש כזו צבא כוכבי לכת... וריבוא הכוכבים נראים ברזולוציה מסוימת כמו כאוס אינסופי, אבל ברזולוציה אחרת יוצרים המון המון סדר והגיון. תלוי מהיכן מסתכלים.

כשאנחנו רואים תמונות של גלקסיות מרוחקות בחלל, מרחוק, אנחנו יכולים לזהות ספיראלות על גבי ספיראלות. ותנועה. תנועה מתמדת. בחלל שום דבר לא יכול להיות קפוא במקום – אחרת הוא היה נופל. כל דבר נמצא בתנועה, צנטריפוגה, ואם נחפש את השיטה שמאחורי התנועה הזו נגלה, בין היתר, תנועה של התרחבות מעגלית היוצרת את אותה ספיראלה מוכרת המהווה את צורתה של גלקסיה.

ואם יש תנועה של צנטריפוגה, תנועה מעגלית ההולכת ומתרחבת, ספיראלה - מה גורם לה להיות כזו??? מה יש שם במרכז שלה שגורם לאותה ספיראלה לנוע, ולגדול?


לפני כמה זמן קראתי מאמר רוחני שדיבר, בין היתר, על "אפקט הסיפון" (בישוב בו אני מתגוררת יש ידע רוחני עצום שאפשר לגמוע ממנו עוד ועוד). ואז נפל לי אסימון גדול, ואולי קצת מצחיק! האסימון אמר "וואו! הרי הגלקסיות הגדולות האלה מתנהגות בדיוק מערכת הביוב שלנו". וכמובן שהצהרה בעייתית זו דורשת מעט הסבר – אז הנה הוא:


חיפשתי ספיראלות בכל מיני מקומות בטבע על מנת להבין מה גורם להן, מה יוצר אותן.

למעשה ספיראלה נמצאת לא רק בגלקסיות המרוחקות – נראה שזהו חוק טבע הנמצא כמעט בכל דבר: האופן בו צומחת קונכייה, הצורה בה מתפתח פרח, צמיחת השיער שלנו, התנועה של סליל הדי.אנ.אי...

וחשבתי על כך שכאשר מים יורדים בכיור הם יוצרים תנועה של ספיראלה.

הספיראלה של המים היא הדרך שלהם ליצור כניסה מתונה של הרבה מאוד חומר אל מקום נמוך יותר, צר יותר ומוגבל יותר.

אבל הספיראלות הגלקטיות לא נעות אל תוך איזשהו חור – הן הולכות ומתרחבות, לא נהיות צרות יותר!

אהה! אם כן, הספיראלות של הגלאקסיות לא יורדות מאיזשהו מקום, הן למעשה מהוות את ההשתקפות של המקום אליו נשפכים המים... ולצורך העניין – הביוב שלנו!

אבל אם נרצה להיות קצת יותר נעימים בעולם הדימויים שלנו, אפשר לדמות את זה שמרכז הגלקסיה הוא למעשה מקור ששופך חומר אל תוך הגלקסיה, והחומר הזה הולך ומתרחב, ומתרחב ונע בתנועה של ספיראלה, בין היתר על מנת לפנות בכל פעם מקום לחומר הבא שרוצה להישפך אליו...


מה שזה אומר לנו הוא שמבנה היקום שלנו הרבה הרבה יותר מורכב ממה שחשבנו... ולמעשה מה שאנחנו רואים כגלקסיות הוא תמונה שטוחה וחלקית, ולמעשה לכל גלקסיה ישנו במרכז צינור המגיע מן "הקומה העליונה" של אותה גלקסיה וממנו מגיעים החומרים ה"נשפכים" אל החלק הנראה שלנו של הגלקסיה.

הדרך הפשוטה ביותר לתאר את זה, זה – שעון חול. ובו אנו רואים רק צד אחד – את הצד אליו נשפכים החלקיקים. אבל במקום גבוה יותר במעלה הבריאה, ישנו חלל רחב הרבה יותר, ממנו, כנראה, "נשפך" החומר היקומי... וזה מגיע ממקום גבוה יותר, וזה ממקום גבוה יותר – וכך הלאה והלאה במעלה הבריאה.


המקור ממנו מגיעים ה"מים" האלה אינו נראה לנו, כיוון שהוא נמצא באוקטאבה גבוהה מאיתנו, ואולי זו הסיבה שמדענים עדיין לא זיהו אותו – ואלי הם כן זיהו?

בכל אופן התובנה הזו שהכתה בי התחברה לדגם אחר של היקום אותו אני מכירה מן הזמן בו התעסקתי בקבלה – וזה הדגם של עשר הספירות, המציג את היקום כעיגולים-עיגולים הנשפכים זה אל זה בצינורות... כנראה שיש כאן משהו...


או. קיי, ומה לספיראלות, לשעון החול היקומי, לביוב ול 21.12.2012???
בגלל שתיאוריות מעבר האוקטאבה ב 21.12.2012 מגיעות מדרום אמריקה ומלוח השנה של המאיה, אנחנו עומדים להסתכל שוב על הפירמידות המפורסמות בעין קצת אחרת.

הרבה תרבויות עתיקות עסקו ביצירת מבני ענק בצורת פירמידה – האצטקים והאולמקים (אבותיהם הקדומים של בני המאיה אשר הורישו להם את המסורת שלהם), המצרים הקדמונים, אנשי בבל אשר ניסו לבנות את המגדל אשר ראשו בשמיים ונקרא בשפתם "זיגוראת".

המבנה הזה הוא מבנה סימבולי המתאר את מבנה היקום, גם ברמה הרוחנית של הדברים, וגם ברמה הפיזית.

ברמה הרוחנית של הדברים מדובר על הניסיון הנואש של בני האדם להגיע אל השמיים – לטפס ולעלות בסולם המדרגות של ההתפתחות, להתקרב עד כמה שניתן לאלוהים, להתעלות מעל לחומר ולהפוך אט אט גשמיים פחות. באותה המידה מדובר על הניסיון המתרחש במקביל אצל האלוהים, או – אצל אותם דברים בלתי מוחשיים ובלתי גשמיים – לרדת אט אט מן השמיים ולהתגלם עלי אדמות. גם הדוגמא של סולם יעקב מתאימה כאן, עם המלאכים העולים ויורדים מן השמיים.

המבנה של הפירמידה אשר בסיסה על הקרקע וראשה בשמיים, אינה רק אנלוגיה רוחנית – היא אכן מייצגת את המבנה בו עובד היקום. את אותו שעון חול אשר מעביר חומר ממקור גבוה יותר אל מקור נמוך יותר ביצירת הגלקסיות שלנו, כמו גם אותו כוח חיים הנובע ממרכזה של ספיראלית השבלול ויוצר את השבלול – או פרח, או את השערה שלנו, או כל דבר למעשה...

אבל אם אנחנו מסתכלים טוב טוב על הפירמידות אנחנו נגלה כי הן מתארות לא את התנועה אותה עושה האדם – תנועה של התרחבות, ספיראלה ההולכת ונעשית יותר ויותר גדולה – אלא את התנועה הנגדית, של ספיראלה ההולכת ונהית יותר ויותר קטנה עד שהיא מגיעה לנקודה הקטנה והמרוכזת ביותר, ממנה היא יכולה לעבור אל המימד הבא...

וכאן אנחנו שוב מגיעים אל הנושא הזה של הגעה לקיצוניות מסוימת המובילה לנקודה בה חייב לחול המהפך – מעבר איטי אל צידם השני של המאזניים. ואם לוקחים כדוגמא את הקונכייה, או את סליל הדי.אן.איי הרי נראה שישנה נקודה מסוימת אליה מגיעה הספיראלה בה היא הרחבה ביותר – ובאותה הנקודה ממש מתחיל מהפך – הספיראלה מעתה הולכת ומצטמצמת. האמת שהתיאוריה של המפץ הגדול מדברת גם על זה – שהיקום שלנו נע כרגע במהלך של התרחבות והתפשטות, אבל יבוא היום ובו יחל תהליך של התכווצות.

העולם שלנו, הקטן, כבר עבר מהפכים ב"ימי חייו", מעברים מעידני קרח לעידנים חמים, מהפכי קטבים מגנטיים, תזוזה של יבשות המתרחקות זו מזו ומתקרבות מחדש. העולם שלנו כבר הוכיח לנו בהיסטוריה שלו ששום דבר לא נעים תמיד בקו אחד למסלול אחד, אלא בדיוק כמו המטוטלת – נע מקיצוניות אחת לשנייה וברגע אחד יכול להיווצר מהפך בו כל החוקים משתנים.

שיהיה ברור – אני אישית לא חושבת שהתאריך 21.12.2012 הוא תאריך מדויק לדבר מה. כאשר חושבים על הפערים שנוצרים אט אט בין החישובים האסטרולוגיים על הנייר לבין מפת השמיים האמיתית, וכאשר בכלל מתחילים להבין את מהות התפיסה של המאיה – חשוב מאוד שלא ניתפס בתאריך מסוים. אני לא חושבת שביום ה 21.12.2012 יקרה משהו יוצא דופן – אבל אני בהחלט חושבת שהתקופה כולה בה אנו חיים – היא תקופה מיוחדת, חשובה ביותר. תקופה בה אט אט קיצוניות אחת מגיעה אל קיצה והגיע זמנו של מעבר לעידן אחר לגמרי. גם ברמה של האדם הפרטי, גם ברמה של עולמינו הקטנטן, גם ברמה של הגלקסיות וגם ברמה של הקשר בין האם לאלוהים – או לצבאות החומרים הבלתי נראים המעצבים את העולם הנראה...


חברים יקרים, אולי איבדתם אותי כבר מזמן או שאתם חושבים ש"זהו" עכשיו כבר ירדתי לגמרי מן הפסים,


אבל בכל ליבי אני מאמינה שאנו נמצאים בתקופה סופר-דופס מיוחדת.

תקופה בה תהליך מסוים של התרחבות והתפשטות הולך להגיע לקיצוניות שלו – ומעתה יחל תהליך של ריכוז, של דחיסות. בתחילה לא מורגש, אבל עם הזמן זה יסתבר – ששינינו לגמרי את הכיוון!

ההתפזרות וההתפלגות הגיעה לשיאים, ומעתה יש צורך להגיע למצב שבו דברים הולכים ונדבקים יחד.

ולמעשה – אם הספיראלה שלנו, הקיומית, העולמית והאישית תלך מעתה ובמקום להתרחב – תצטמצם – האין זה תהליך שיקרב אותנו יותר אל האלוהים, אל הליבה של הדברים??

זה גם מסמל תהליך מסוים של התבגרות. כי המעבר מתהליך של התרחבות לצמצום אומר שמעתה אנחנו הופכים להיות אותו "חומר גבוה" אשר מתחיל להישפך אל מקום אחר. אנחנו מתחילים להיות אותו "כיור של מים טהורים". צמצום הוא גם תהליך של התבגרות, בדיוק כמו המעבר של אותו הנער שעד עכשיו ניסה לגלות את כל האפשרויות, ועתה בחר בנתיב אחד ללכת בו בחייו...

אתם יכולים לקרוא דברים אלה כפשוטם, אתם גם יכולים לקרוא את המילים האלה שוב ולגלות מהו המסר האישי והרוחני העומד מאחוריהם, ומה זה אומר על חיינו האישיים ועל מסע ההתפתחות שלנו...

הפעם אני משאירה אתכם בתוך התעלומה הזו, שאני עצמי חוקרת בימים האלה, ותלך ותתגלה בתקופה הקרובה...

*****************
המכון לאסטרולוגיה הוליסטית בשיטת קרני צור מציע יעוץ אסטרולוגי מקיף בכל תחומי החיים, לימודי אסטרולוגיה בכל הרמות, מפגשים מיוחדים ואת ההרצאה המרתקת "האסטרולוגיה החדשה" לאירגונים, ישובים/קיבוצים ולחוגי בית. המכון לאסטרולוגיה הוליסטית הוא הראשון בארץ להציע מפות אסטרולוגיות אישיות ותחזית על פי גלגל המזלות המעודכן. 04-6619158
אתר: Z-ASTROLOGY
פייסבוק: HOLISTICASTROLOGY