"הטמפרמנט" - מזג התינוק

אין זה סוד, שתינוקות שונים זה מזה עוד ברחם אימם. כבר בחדר הלידה ובתינוקיה בבית החולים ניתן לראות הבדלים בין התינוקות, ברמת התנועה שלהם, בחיוניות, ברמת הערנות ועוד. הם באים לעולם מצוידים בדרכים משלהם, להגיב למה שקורה בגופם ובסביבתם.
בעבר נהגו לחשוב שמזגו של האדם – הטמפרמנט - הוא מתת או נטל, שאיתו הוא נולד ואיתו הוא צריך לחיות לטוב או לרע, אולם כיום ידוע שהתפתחות הילד מעוצבת על ידי יחסי הגומלין בין הגנטיקה לסביבה. המזג הינו סט של נטיות, קבועות יחסית, שעל פיהן מגיב האדם בסיטואציות מסוימות.

בחרתי להציג את אחת החלוקות, שבהן נהוג לחלק את "טיפוסי הטמפרמנט":
הילד הקל - מאופיין בדרך כלל בגמישותו. מהלכיו קבועים וניתנים לניבוי. מצב רוחו טוב, הוא מסתגל במהירות למצבים חדשים, תגובותיו הרגשיות בד"כ מתונות, גם אם הוא אינו מרוצה מדבר מה. הורים לתינוק כזה חשים יעילים ומיומנים בטיפול ההורי שלהם.
הילד שמתחמם לאט - כשילד כזה "פוגש" התנסות חדשה, תגובתו הראשונית תהיה נסיגה. הוא יצפה מהצד ויבחן חפצים או אנשים לפני שיתקרב אליהם. ילדים כאלה נחשבים ביישנים, בשל חששם להכנס למצבים חדשים. הם יקראו לעיתים "חסרי ביטחון" והם אכן עלולים להיות כאלה, אם יבקרו אותם וינסו לשנותם, במקום לקבלם.
הילד התוסס - קשה לספקו, הוא נסוג ממצבים חדשים ותגובותיו אינסטנקטיביות. קשה לנבא את מהלכיו ועל ההורה לתכנן ולקחת תגובות שונות בחשבון. רמת פעילותו תהיה גבוהה, דעתו מוסחת בקלות, סף הרגישות שלו נמוך והוא ינטה למצבי רוח. לתינוקות כאלה חשוב לספק בסיס בטוח, להתחשב ברצונותיהם ובתחושותיהם. דווקא משום רגישותם הגבוהה, הם מבחינים בדברים שפעוטות אחרים לא מבחינים בהם ולכן הורות לתינוק כזה "מעניינת" ומאתגרת.

כמובן שגם להורים יש טמפרמנט – לרוב דומה המזג של התינוק לזה של אחד ההורים, דבר שיכול לעזור להורה להבין את תגובותיו, לחוש אמפתיה ואהדה לתחושותיו, להתמודד עם התנהגויותיו ולהגיב אליהן בדרך הולמת, שתשמור על דימויו העצמי של הילד.