כיצד הופכים לימון לאורנג`אדה

מה בין תסמונת הדחיינות, ילדותיות, יצירתיות וסדנאות זכוכית או
כיצד נהפוך את הלימון לאורנג'אנדה
אביטל מאור

כמה פעמים אמרנו: 'בהזדמנות נעשה את זה'... 'זה רעיון מעולה, כשיהיה לי זמן'... 'יצירתיות זה לא בשבילי, יש לי ידיים שמאליות'... מן הסתם רובנו אמרנו את זה לאחרים כמו גם לעצמנו, לא מעט פעמים. לא חייבים להיות פסיכולוגים מקצועיים בשביל להבחין בתכונה האנושית הבסיסית של נטייה לדחיינות. אגב, לא רק של מטלות, אלא גם בהתייחס לדברים שלכאורה אמורים להיות מהנים (מזמן לא התראינו, באמת צריך ליזום מפגש... למשל).

וילדותיות מהי? התרבות המערבית מקדשת את הבגרות, הרצינות, התכנון המושכל והמכוונות המטרה. אנחנו בוחרים מקצוע 'רציני', מחפשים עבודה 'טובה' ומשקיעים בתכנון במבנה המשפחה, ברכישת דירה ובעצם בכל תחום מתחומי חיינו. בתוך כך יצירה, משחק, דמיון וחלומות נכנסים להגדרה של 'ילדותיות' ובכך נדחקים מחוץ לגבולות החיים של אדם 'בוגר'. יחד עם זאת, לא מעט פעמים, אנחנו, בסטודיו 'זגוגיתא' שומעות מהאנשים סביבנו: 'איזה כיף מה שאתן עושות. לעסוק במשהו יצירתי'... האם יש כאן דיסוננס? לא בהכרח. בתהליך ההתבגרות, בעודנו הולכים וגולשים אל תוך המטלות, האילוצים והמחויבויות שהחיים מזמנים לנו, אנחנו גם הולכים ומתרחקים, באופן טבעי, מה'ילדותיות', שמחת החיים והפשטות של חיינו הקודמים הבלתי אמצעיים כילדים. אבל הכמיהה, זיכרון האושר ההוא 'ריח דבק ואורן' (כפי שאבחנה בחכמה גדולה לאה גולדברג) של כל אחת ואחד מאתנו, ממשיך ללוות אותנו כצל בכל מהלך מעשינו.

יצירתיות, כך מבינים כיום כל המומחים באסטרטגיות שיווקיות, כלכליות וניהוליות, היא נדבך חשוב מאוד במהלך חיי העבודה שלנו, יהיו אשר יהיו. 'להפוך את הלימון ללימונדה' אומרים כולם בחדווה, 'לרבע את המעגל' מצטטים כול המומחים ומציבים בפנינו בכל כנס ניהולי שורה של משחקי חשיבה יצירתיים. אבל אם חיינו כולם מנוהלים במשבצות מסודרות, איך ניתן לצפות שלפתע כך פתאום, מתוך השומקום והשממה היצירתיים יצוץ לו רעיון מבריק. מן רעיון מבריק כזה ששוכב לו תחת שכבות של אבק הזמן וההתאבנות החשיבתית. שוב סתירה. איך יוזמה אישית אם אנחנו בדרך כלל מצייתים לכללים ברורים בעבודה, כמו גם בבית, איך יצירתיות אם צריך לעקוב אחר נהלים וחוקים, איך דמיון אם הפנטזיה נתפסת כרעה חולה. בעיה.

ועוד מילה אחת – רובנו, כאשר אנו מסיימים את מהלך חיי העבודה שלנו (כן, כן, גם הפנסיה מגיעה בסופו של דבר) אנו מוצאים עצמנו עם זמן פנוי פרוש לאינסוף, עם תחושת מיותרות ובעיקר עם הרבה כעס ותסכול על מציאות חיינו החדשה. אלה מתנגשים עם מה שאנחנו: בעלי ניסיון רב שנים של מוסר עבודה, דקדקנות, רצינות וריצות אינסופיות סביב ביצוע מטלות. עד אתמול עבדנו כמו חמורים והנה כשמגיעה המנוחה אין לנו מושג מה לעשות אתה.

כיצד מתחברים רסיסי מחשבות אלה בנוגע לדחיינות כתכונה אנושית, יצירתיות, דמיון, שעות פנאי, לימונים, תפוזים ושאר פירות וירקות, לכדי חשיבה בהירה וממוקדת? פשוט מאוד. לדחות לא כדאי, יצירתיות חשוב לא להזניח ואת הפנסיה רצוי לתכנן כבר בגיל צעיר. 'ילדותיות' היא לא מילה גסה, אלא להיפך – את אושרנו קל למצוא ב'משחקים', בפיתוח תרבות פנאי מהנה ויצירתית. כזו שתהווה עבורנו 'אי' של שקט ושלווה, מקום של סיפוק אישי, במובן הכי פשוט וטוב של ההגדרה. בהנחה שרובנו נמשיך לעסוק בעבודה שגרתית ובביצוע מטלות החיים הרגילות, הרי שלפנות לעצמנו זמן ואפילו מועט של מספר שעות שבועיות, הוא הכרח לצורך שמירה השפיות והאיזון הבריא.

בסטודיו 'זגוגיתא' – המקום ליצירה בזכוכית אנו מציעות לקחת את הלימונים של חיינו ולא להפוך אותם ללימונדה – את זה כולם יודעים כבר לעשות. את הלימונים אפשר ואף כדאי להפוך לאורג'אנדה. למה? ראשית כי אנחנו אוהבות את הגוון הכתום ושנית כי עבודה בזכוכית, בטכניקת הפיוזינג, איננה ככל התחביבים. זהו עיסוק ייחודי, מעניין, מקורי ושונה שמעניק הנאה ומציב אתגרים. ניתן להשתתף בקורסים של 'פיוזינג למתחילים' ולאחר מכן להמשיך לעבוד בסטודיו כעובדים חופשיים.

ואי אפשר לסיים בלי ציטוט מקסים של Jim Rohn, פילוסוף אמריקאי לתרבות האושר:
Happiness is not something you postpone for the future, it is something you design for the present.

מחכות לכן בסטודיו,
ענת ואביטל