"הוא לא היה צריך לעזוב אותי לטובת אישה אחרת" או לאהוב את מה שיש

איך ייתכן שהחופש שלנו מסתתר בדיוק במקום שקשה לנו? איך משתחררים כבר ומהר, מהצורך בהערכה ואהבה - מהקרובים לנו ומכל מי שנחשב בעינינו? לפניכם התהליך בזמן אמת כפי שקליה פנינה שפירא* עבדה עם אחת הנשים לאחרונה, בשיטת "העבודה" של ביירון קייטי.

קליה: בואי קראי מה כתבת
דורית: כואב לי מאד שבן זוגי עזב אותי לטובת אשה אחרת. אני לא מצליחה להתאושש מזה.
הוא לא היה צריך לעשות את זה... הוא היה צריך להישאר איתי. ההתנהגות שלו נוראית!
קליה: האם את רוצה לדעת את האמת על ההתרחשות הזו?
דורית: כן
קליה: האם זאת האמת שהוא לא היה צריך לעזוב אותך לטובת אשה אחרת?
דורית: ברור שזה לא היה צריך לקרות
קליה: האם את יכולה לדעת בוודאות שהוא לא היה צריך לעזוב?
דורית: כן. זה מרושע ולא אחראי מצידו
קליה: במציאות הוא עזב, האם את יודעת יותר טוב מהמציאות?
דורית: לא, אני לא יודעת. (שתיקה..) אז המציאות לא הוגנת כלפי (בכעס)
קליה: האם את יודעת בוודאות מה טוב לדרך שלו ושלך בטווח הארוך, להישאר או לעזוב? ואם זה כן או לא לטובתך בעתיד?
דורית: אני לא יודעת מה טוב לעתיד שלו... למרות שברור לי שהוא היה צריך להשאר... אני לא יודעת אם זה לטובתי בהמשך.. (מהססת) אולי דווקא בסופו של דבר אהיה יותר חזקה ובטוחה בעצמי בזכות מה שקרה
קליה: איך את מגיבה כשאת מאמינה למחשבה - הוא היה צריך להישאר איתי?
דורית: יש לי לחץ במצח. הכתפיים והגב קצת כפופים (תנועת התגוננות), הנשימה יותר שטחית
אני מרגישה פגועה, נטושה. כבר חודשיים רץ לי בראש שהוא צריך לחזור ואז אני מתוסכלת... כועסת על הילדים שלי ובעבודה... אין לי סבלנות לכלום... (עוצרת) נראה לי שהקשר שלנו היה חסר ערך... אני רואה עתיד כואב שמחכה לי... בדידות.. (דומעת)
קליה: איך את מתייחסת לעצמך ואליו כשאת חושבת שהוא היה צריך להישאר?
דורית: אני לא מעריכה את עצמי ככה.. מרחמת על עצמי ורואה אותי קטנה ביחס אליו.. ושהוא קר רוח, לא אנושי... הוא החזק ואני התלותית... (בקול נמוך)
קליה: בעסק של מי את כשאת עם המחשבה - הוא היה צריך להשאר איתי?
דורית: בעסק שלו, ברגשות ובתכניות שלו... (שתיקה) אני שמה את הכוח אצלו ... זה חוסר אונים! (בוכה)
קליה: אצל מי השליטה על ההתנהגות שלו, מי מחזיק את השלט על המחשבות שלו?
דורית: הוא
מנחה: ומי מחליט איך להתייחס להתנהגות שלו? מי אחראי על חייך?
דורית: אני. אני זאת שמתייחסת לעזיבה שלו כלגזרה קשה... אני מגיבה כאילו לקח איתו את הטעם לחיים כשעזב..(מנגבת את הדמעות)
קליה: למרות שהמחשבה הזו מכאיבה לך, את חיה בעבר וממשיכה לחזור עליה שוב ושוב כבר חודשיים. אולי יוצא לך מזה משהו, ייתכן שמסתתר כאן איזשהו רווח עבורך?
דורית: מממ... (מהרהרת) אולי ככה אני לא צריכה להיות אחראית על השמחה והחיות שלי וזורקת את זה עליו.. אני כאילו "פטורה" מלעשות משהו חיובי למען עצמי, כי הוא זה שהלך והשאיר אותי מאחור...
קליה: יש בזה רווח שככה אנחנו לא צריכים להכיר בזה שהמציאות השתנתה, אפשר לדמיין עולם שלא קיים ולחכות ולחכות לו ולהשאר בעולם הדמיוני...
קליה: "הוא היה צריך להישאר איתי", המחשבה הזו תורמת לך משהו חוץ מסבל?
דורית: לא. היא גם תוקעת אותי בעבר
קליה: ומסריטה לך סרטי אימה עתידיים... (צוחקות)
והאם כדאי לך לוותר על המחשבה שהוא היה צריך להשאר איתך? (ואל תנסי לוותר עליה כרגע)
דורית: אשמח מאד לוותר עליה, (מתרווחת בכסא). כי המחשבה הזו מכווצת ומורידה אותי
קליה: אז איך תרגישי בלי המחשבה הזו? איך תחיי את חייך בלעדיה?
דורית: הוי, זו כזו הקלה.. נראה כאילו ירדה לי אבן מהלב (נושמת עמוק) אני יכולה לחזור לעצמי... ולחיים שלי כמו שאני יודעת לחיות, פשוט וכיף... כאילו עברה שנה מאז שעזב...(בחיוך) אני כבר לא מטריפה את עצמי עם העזיבה הזו. אני גם פחות שונאת אותו.. (צוחקת)...נהנית יותר בעבודה ועם הילדים שלי.. אני חיה בהווה ולא בעבר.
קליה: נפלא. אז בואי ננסה להפוך את המחשבה "הוא היה צריך להישאר איתי"
דורית: הוא לא היה צריך להישאר איתי?
קליה: כן, למה גם זה יכול להיות אמיתי מבחינתך? תני לי כמה דוגמאות
דורית: כי הוא היה חייב ללכת ואני לא יכולה לעמוד בדרכו - זה תפקיד מידי כואב. ואולי באמת זה לטובתנו. הוא גם לא היה צריך להישאר מבחינת הילדים שלי, אין לו כ"כ סבלנות לילדים
הוא היה צריך לעזוב כי מתישהו זה היה קורה... היו בינינו לא מעט פערים... הוא היה מעין פשרה בשבילי...
קליה: תראי, "הכנות שלך היא החופש שלך". ועכשיו תעשי היפוך תפקידים ל-הוא היה צריך להישאר איתי
דורית: אני הייתי צריכה להישאר איתו?
קליה: את יכולה למצוא דוגמאות לכך שגם זה נכון במציאות?
דורית: מממ.. לא תמיד היתה לי סבלנות אליו, אולי הייתי צריכה להיות איתו כשלפעמים התלונן על כל מיני נושאים והלכתי לעסוקי. הייתי צריכה להישאר איתו - יותר להבין לליבו... במקום לשפוט אותו.
קליה: ועכשיו תוכלי להפוך את המחשבה לכיוון של עצמך? אני...
דורית: אני הייתי צריכה להישאר איתי? עם עצמי??!... וואו, זה חזק.
הייתי צריכה להישאר עם עצמי כשהוא עזב.. הייתי עסוקה רק בלהאשים אותו... ולכן הרגשתי בדידות.. הייתי עסוקה בלהיות נבגדת ואומללה במקום לתמוך בעצמי ולהיות עדינה עם עצמי.
הייתי צריכה להישאר עם עצמי.. להשקיע בעבודה ובילדים ולהתמלא מהטוב שיש בחיי. כ"כ נבהלתי מהפרידה שלא ראיתי שבתוך-תוכי גם רציתי בזה...
קליה: נהדר, אז את רואה שהמחשבה המקורית היא לא אמת מוחלטת, ויש עוד דרכים לראות את המציאות.
עכשיו דמייני שהיקום הוא מקום ידידותי ומאתגר. אז איך מה שקרה הוא לטובתך?
דורית: כי זו הזדמנות להיות יותר עם הילדים, שלא הקדשתי להם מספיק... וגם לעסוק בדברים שאני אוהבת ושמעשירים אותי.. (מהרהרת..) ואני כן רוצה בטובתו.. ומקווה שיימצא את המקום שלו.. גם הוא דאג לי כל הדרך גם אחרי הפרידה... (הדיבור מתרכך). רק שהיה לו אומץ לעשות את זה לפני... (מחייכת).
זה טוב כי אני רואה שאני מתבגרת בזכות זה ופחות מפחדת מפרידות. בעבר הן תרמו לי להיפתח לעולמות חדשים. אני בטוחה שאפגוש מישהו מתאים יותר... למדתי בזכותו להקשיב יותר לצרכים של האחר מבלי להרגיש מאויימת...

..."אנחנו משתמשים ביופי, בחכמה ובקסם שלנו, כדי ללכוד מישהו לשותפות, כאילו הוא חיה. ואז כשהוא רוצה לצאת מהכלוב, אנחנו זועמים. זה לא נשמע לי מאוד אכפתי. זו לא אהבה עצמית, זו תלות ופחד מהלבד... אני רוצה שבעלי ירצה מה שהוא רוצה... כך אני חופשיה לאהוב את עצמי ואותו כאדם חופשי לבחור. הוא עושה מה שהוא עושה, ואני אוהבת את זה. זה מה שאני רוצה כעת, כי כשאני נלחמת במציאות, זה כואב".
..."לו בעלי היה מנהל רומן מהצד וזה לא היה מקובל עלי, הייתי עדיין אוהבת אותו בכל לבי. אולי הייתי שמה לב שאני מתרחקת ממנו או לא, אבל לא הייתי צריכה לעזוב אותו בכעס... אולי אתגרש ממנו במצב של אהבה מוחלטת, ואחשוב, "זה מרתק, אני מתגרשת ממנו עכשיו", וקרוב לוודאי שאצחק ואמשיך הלאה, כי אין מלחמה בתוכי. ומישהי אחרת היתה מתגרשת ממנו וחושבת, "אסור היה לו לנהל את הרומן הזה", "הוא הפר את ההבטחות שלו". בכל מקרה, הפעולה של שתינו זהה. ההבדל היחיד הוא הסיפור שלנו על המציאות"... ביירון קייטי 2007

ביירון קייטי - לאהוב את מה שיש
מהמנטוריות המבילות בעולם, יוצרת והוגה את שיטת "העבודה", נבחרה ע"י Time Magazine כאחת מ-100 האנשים המשפיעים על המאה ה-21.

*קליה פנינה שפירא - לאהוב את מה שיש / העצמה ושחרור ממתח.
הנחיית סדנאות בעירית ת"א תחום קהילה וחברה, ניצולי שואה והקהל הרחב