פיתוח קול- למה, איך ומתי

אני אגע כאן בשאלות חשובות שנשאלתי, אתן טיפים לשמירה על הקול ובסוף המאמר אדבר על מבחני קבלה ואודישנים.

*לא פעם שאלו אותי כמה זמן לוקח ללמוד פיתוח קול, אפילו שאלות כמו - "האם ניתן ללמוד באינטרנט ?", "אולי את יכולה לסמס לי טיפים?"
התשובה שאני קיבלתי בתור תלמידה - "זה לוקח עשר שנים". לא תשובה מעודדת במיוחד, הא? אבל זה בהחלט היה מדד לרצון שלי ללמוד, להשקיע ומדד לכמה אני רצינית ובאמת רוצה לעשות מזה קריירה.
אבל יש לי חדשות טובות - אומנם לא באמת ניתן ללמוד פיתוח קול בשעה, משום שזו מיומנות מורכבת שדורשת הבנה והשקעה, אך הדבר תלוי בהחלט בכם ובקצב שלכם. עד כמה אתם באמת רוצים את זה ??! הכול תלוי בכם: ככל שתעבדו יותר- תתקדמו יותר. אם אתם חושבים שהבנתם משהו אך אתם לא בטוחים- תמיד עדיף לשאול. מיומנות פיתוח קול זה לא דבר שאפשר לעשות בצורה רשלנית ולא מדויקת. אתם חייבים להבין בדיוק מה עושים ואיך, לקבל הדגמה ולהתנסות עם המורה כדי להבטיח שאתם אכן עושים את הדבר הנכון, כדי שבסופו של דבר הגוף יעשה זאת לבד ובצורה אוטומטית. לכן התהליך לוקח זמן, אבל זה לא אומר שאתם לא יכולים להופיע כאשר תגיעו לרמה מסוימת.
אני עד היום מידי פעם לוקחת שיעורים ממורה אחרת שאני מעריכה וסומכת עליה בעיניים עצומות, וזאת אחרי שנים רבות של פיתוח קול, כי לפעמים צריך אוזן אחרת שאולי תשמע דברים שאנחנו פספסנו.
ולגבי למידה באינטרנט או בסמס- עד כמה מיתרי הקול באמת חשובים לכם? לא משנה מה יגידו לכם- מורה שמוכן לקחת על עצמו אחריות בצורת לימוד שכזו, ללא הכרות מעמיקה עם התלמיד באופן "חי" – אינו מורה שאני הייתי מפקידה בידיו את מיתרי הקול שלי.

*אחת השאלות הנפוצות היא על בריאות המיתרים-
"אני צרוד אחרי שאני שר", "אני מרגישה כאב וצריבה כשאני שרה ואחר כך קשה לי לדבר", "אני מרגיש מאמץ בשירה וקשה לי לעלות לגבהים".
השאלה היא בד"כ – האם אני יכולה לתקן את הבעיה עם מטה הקסמים שלי תוך כדי השיעור...
ובכן, ישנן בעיות שניתן לפתור עם מטה הקסמים שלי, אבל לפני שנדבר על זה, חשוב לשלול סיבות שיכולות להיות קריטיות להמשך הקריירה הפורחת שלכם כזמרים. תפתחו את האוזניים משום שזה יכול להציל את עתידכם- אם הכאב נובע ממחלה שהוזנחה ולא טופלה עד הסוף, שיעול כרוני הנובע מליחה או צרבת יכולים מאוד להזיק למיתרים. בעיות נפוצות הן בצקות, נזקי עישון, דלקות גרון ויבלות חייבות אבחון ובדיקת מומחה, אבל לפני כן- לסגור את רוכסן על הפה ולחכות בסבלנות לתשובות.
לאחר שהרופא אישר שהכול טוב, ואתם שמחים ומצייצים שנית, אפשר להשתמש בפיה הטובה, אשר לפני שהיא תעשה קסמים היא תשאל מספר שאלות- האם אתם צועקים ? האם מדובר בהרגלי שירה לא נכונים שגורמים לעייפות קולית או מאמץ? אולי לקחתם חומרים קשים מידי או לא מתאימים?
לרוב ניתן לפתור זאת במהלך שיעורי פיתוח הקול עם מורה טוב, או קלינאי תקשורת לזמרים, אשר יצור הרגלים חדשים ובריאים וחלוקת מאמץ בצורה שאתם ומיתרי קולכם היקרים יכולים לעמוד בכך.

כ ל ל י - ב ר ז ל

*לא שרים כשעייפים/מחוסרי שינה (אלא אם שילמו לכם אלפי שקלים או שבאמת אין לכם ברירה. בחזרה תמיד אפשר לסמן ולשיר בחצי קול).

*לא שרים כשיש כאבי בטן, בטן רגישה, התייבשות ↓

*לא יוצאים מהבית בלי בקבוק מים. מיתרי קול אוהבים לחות. גוף יבש- מיתרים יבשים.

*לא שרים בלי להתחמם- גם פיזית (קפיצות במקום, בחבל או כל דבר שממריץ את הדם. כשהגוף "ישן" המיתרים עדיין חיוורים, הצבע הרצוי להם הוא ורדרד, ולכן חשוב מאוד לחמם את הגוף ואח"כ את המיתרים ע"י תרגילי פיתוח קול (ולא להקפיץ אותם בחבל כמובן). גם אם נראה לכם שאתם נשמעים נהדר בלי להתחמם- תאמינו לי, הקול שלכם ישמור על בריאותו לאורך זמן ואתם תודו לי אחר כך. על תהיו עצלנים- קחו כמה דקות לחימום, ולא במעלית או באוטו בדרך לחזרה.
מעבר לזה הדבר מגובה בלא מעט מחקרים בנושא, שבאחד מהם גם אני השתתפתי.

*לא שרים כשיש קושי לשמוע את עצמכם היטב- אתם תתאמצו יותר, לא תשלטו בקולכם כמו שצריך והתוצאה תהיה עייפות וצרידות.

*פחות קפה- תנסו להפחית לפחות כוס אחת ביום, או בכמות הקפה בכוס.

*פחות חלב ומוצריו- גורם לליחה. אתם בכיף יכולים לקבל את הסידן מסויה או מתחליפים אחרים. לפחות להוריד מעט מהכמות.

*האם אני צריכה להזכיר שעישון וצעקות גם מזיקות לקול וגם לבריאות?

בעיות מסוימות של אי סגירת מיתרים ניתן לפתור ע"י תרגול עם מורה מיומן או קלינאי תקשורת.

*אחת הבעיות הידועות היא התמודדות עם פחד קהל, העמדה בימתית וכישלון באודישנים.
תזכרו שההרגשה שלכם לא תמיד משקפת את המציאות- כשחשבתי שממש הצלחתי באודישן, בצד השני דווקא חשבו הפוך וכשאני הרגשתי רע ולא הייתי בטוחה בכלל (אלא אם באמת עשיתי פשלה גדולה), לרוב דווקא הבוחנים אהבו אותי.
זוהי בעצם דילמה בין פוטנציאל קיים לבין היכולת להעביר אותו הלאה ולגעת בקהל (שהוא כולל לפעמים בוחנים, שופטים למיניהם, מורים, תלמידים אחרים וכמובן קהל ששילם ממיטב כספו (או לא), כדי לבוא ולשמוע אתכם.
אחת הסיבות העיקריות היא: עצם המעמד שבו אנשים זרים מקשיבים לך, עצם הרצון לעמוד בציפיות ולתת מופע /אודישן טוב יכול לפגוע ביכולת שלך לרגש ולהעביר את הסיפור. הפתרון הוא לפשט את הדברים- אתם בסך הכול רוצים לחלוק עם האנשים את הסיפור הנפלא ואת המוזיקה. אל תצאו מעורכם כדי לעשות רושם- האנשים האלה רואים/שומעים כמות אדירה של זמרים וזה יכול להתיש. הם צמאים למשהו אמתי בלי יותר מידי מניירות. כמובן שהם צריכים לזהות כשרון, מקצועיות וייחודיות.
אם תראו בעצמכם כלי, יהיה לכם קל הרבה יותר לא רק להתחבר למה שאתם עושים אלא גם לגעת בקהל ולרגש אותם ולא רק כי שרתם יפה, אלא כי נתתם להם משהו ייחודי, חוויה שהם יזכרו.
תזכרו תמיד שאתם לא מרכז העולם- מישהו כתב את המוזיקה הזו, אולי מישהו אחר כתב את המילים. אדם אחר אולי מנגן את המנגינה הנפלאה הזו – הכול צריך להיות הרמוני. ברגע שתפסיקו לראות בעצמכם מרכז העולם- גם העשייה שלכם תרקיע שחקים וגם ההנאה תהיה ברמה אחרת.
באודישן צריך לזכור שמי שיושב בצד השני הוא בסך הכול בן אדם, עם רגשות, עם היסטוריה ועם יכולת להתחבר אליכם בדיוק כמו קהל רגיל. אל תשתדלו להרשים- תנסו להיות עצמכם ולהעביר את העיקר- מוזיקה טובה וסיפור טוב. תשדלו לזכור שלא משנה כמה קולכם ענוג: אם אתם לא שם – אף אחד לא יהיה.

שלכם, אלכסנדרה צ'רני, זמרת, יוצרת, מנחה ומורה לפיתוח קול.