שאלה נפוצה שאני וגם מדריכים אחרים אני מניח שומעים הרבה מתלמידים חדשים היא "איזו אומנות לחימה הכי טובה?".
בעוד שרוב המאמנים והמורים יסכימו איתי שזו לא השיטה כל כך שחשובה אלא הלוחם. ישנם סוגים שונים ומשונים של אומנויות לחימה ולכל שיטה היתרונות והחסרונות שלה. כך ששאלה טובה יותר שתלמיד מתחיל צריך לשאול היא "איזו אומנות לחימה היא הטובה ביותר בשבילי?
לפני שאתה מחליט איזו אומנות לחימה אתה רוצה ללמוד, יהיה יעיל יותר לשאול את עצמך למה אתה רוצה ללמוד לחימה, וכך לעצב את התשובה בהתאם לכך. יכולות להיות סיבות רבות ללמוד כגון ספורט, כושר, תחביב, הגנה עצמית, הרוחניות והאווירה, או שילוב של כל הדברים האלה. כל אלו הינן סיבות טובות ללמוד אומנויות לחימה ורוב השיטות כוללות אחד מהדברים האלה או שילוב שלהם. אבל בהתאם לשיטה אתה עלול להתאכזב אם הגעת למשהו אחד ומצאת משהו אחר.
במקרים מסוימים תוכל לחקור די בקלות שיטה מסוימת ולעמוד על טיבה בצורה די מדויקת. למשל קל להבין שג'ודו היא שיטה מאד ספורטיבית, אבל למרות זאת ישנם מועדונים שבהם החליט המורה שהוא רוצה להכניס אספקטים יותר מסורתיים של השיטה, ובכך ליצור אווירה שונה מהנורמה. לכן כאשר אתה מחפש מועדון רצוי גם לעשות קצת מחקר על השיטה, אבל גם לדבר עם המורה בכדי להבין מה הגישה שלו והפילוסופיה שלו כלפי האימון.
למרות זאת לא תמיד ניתן להבין מחקירה וקריאה בסיסית על מהות השיטה. לפעמים שיטות מסוימות יכולות להיות מבלבלות מאד.
לדוגמא השיטות הנקראות בשם המאוד כוללני קונג פו מכילות בתוכן שיטות רבות השונות מאד אחת מהשניה בגישה ובצורת האימונים. קונג פו הוא שם כללי לשיטות לחימה המגיעות מסין. וחלקן מאד מסורתיות והדגש הוא על תנועה ועבודה אישית כאשר כמעט ואין מגע בין התלמידים, אלא יותר על תנועה בתבניות מובנות מראש, שמקורן הוא לרוב מאד עתיק.
ולעומתן ישנן שיטות יותר קרביות שהדגש שלהן יותר על קרבות או הגנה עצמית. רובן גם מציעות עבודה מסוימת עם כלי נשק קרים כגון חרב, כידון, מקלות באורכים שונים וכ"ד.
למרות שקשה מאד לשים תוויות על שיטות שונות, אפשר בגדול לעשות איזושהי הכללה שעשויה לעזור לתלמיד המתחיל לעשות איזשהו סינון ראשוני.
זאת רשימה מאד כוללנית על חלק מהשיטות שיצא לי להכיר. למרות שהרקע שלי הוא יותר מהעולם של הלחימה הסינית יצא לי להתאמן גם בשיטות אחרות. הרשימה הבאה צריכה להיכלל כמידע שיטחי וראשוני
בלבד.
קראטה, קונג פו*, טקוונדו: אלה הן שיטות אשר מבוססות בעיקר על חבטות בעזרת הרגליים, ידיים, מרפקים וכ"ו. רובן משלבות תבניות (קאטות) אשר מדמות תנועות קרב שונות ביחיד ובזוגות. השיטות המסורתיות יותר משלבות תרגילים קבועים בזוגות בדר"כ (בקראטה קוראים לזה בונקאי), המשלבים נעילות מפרקים המכונים בריחים, חבטות והטלות. יש המשלבים גם אימוני כלי נשק כגון מקלות ולהבים באורכים שונים, וכלי נשק מורכבים כגון נונצ'קו, מקל שלושה חלקים, ושרשרת. המועדונים הספורטיביים יותר ישלבו גם קרבות מגע מלא או חלקי לרוב במיגון מלא.
ג'יוג'יטסו, ג'ודו, אייקידו, סמבו, האבקות, שווי ג'יאו, הפקידו, וצ'י נא: כל אלה הינן שיטות המבוססות בעיקר על לפיתות, חניקות, בריחים והטלות. או בלועזית גרפלינג. רובן עובדות בעיקר על טווח קרוב מאד בו ניתן ללפות או לאחוז ביריב. בשיטות המסורתיות יותר כגון האייקידו לסוגיו השונים ניתן