הכל נכון

היה כל כך חם שהייתי חייב להתקלח עם חלון פתוח. בעודי מתנגב, נשמעת צעקה מאופנוע הנוסע במהירות הבזק "הכל נכון" וחיש מהר נעלם לו. המשפט הזה הדהד בי חזק באופן מוזר, הרי צעקה ברחוב הישראלי זה דבר שיגרתי, אך משום מה הוא לא עזב אותי. "איך הכל נכון?" שאלתי את עצמי, "מה, אין טעויות בחיים?". מלי לבזבז רגע מיותר, עלה בי זיכרון של שנינו חוזרים מטיול בצפון לכיוון ת"א. יציאה ראשונה חזרה לצפון, יציאה השנייה לת"א. "שים לב, יוצאים ביציאה השנייה" היא אמרה לי, והופ דעתי הוסחה, ואני עולה חזרה על היציאה לכיוון הצפון.. אנחנו רואים את הפקק מתקדם לו לעיתו, מסתכלים אחד על השנייה במבט מזוגג על מר גורלנו. לקחנו נשימה עמוקה וסיכמנו שלא משנה מה, זאת לא טעות. יצאנו בזיכרון יעקוב, ישבנו במסעדה נחמדה, נגשת אלינו המלצרית: "בעל המקום רוצה לפנק אתכם בכוס יין על חשבון הבית" מאותו רגע שהסטייה הוכרזה כ"לא טעות" הכל הסתדר פלא פלאים והיה זה ערב מושלם. כך מעיד הדבר בכל בחיים. טעות תהיה כטעות, רק אם נכריז עליה כטעות. כאשר יוצאת כוונה חיובית היא מאירה ליקום גוון אחר. התכוונות על התדר "הכל נכון" שולחת מנהד לחזור בחזרה לתוכנית הבריאה. ומאחר והתוכנית אינה מקובעת ויש לה הרבה שבילים והסתעפויות, כאשר יוצאת קריאה מוארת מנקודה חדשה, נשלח בחזרה מסלול חדש, כמשב רוח רענן והכל מסתדר לטובה. הרבה פעמים אנו לא שמים לב ושולחים כוונות ששולחת מעלינו ענן שחור: "מחר אני בטוח קם עייף", "שום דבר לא יסתדר לי" וכשאלו באמת קורים אנו מאשרים לעצמנו: "ידעתי שכך יהיה". מה שאנחנו קוראים "נבואה שמגשימה את עצמה". מהרגע שנולדנו לכדור הארץ יעדנו לעצמנו תוכנית לימוד, בחרנו לנו אינספור שעורים ללמוד. כאשר אנו מזכירים לעצמנו "שהכל נכון", הרי אנו שולחים קוד לנשמה שלנו שאנחנו מוכנים ללמוד את השיעור, ושאנחנו זוכרים שבאנו ללמוד מכל דבר. דומה הדבר לשני אנשים, האחד לעבודה והשני והולך לעבוד. זה שהולך לעבודה, יומו תמיד נראה לו מסורבל, השעות מסרבות להתקדם, עומד במקום, וזה שהולך לעבוד, נמצא תמיד בתנועה מתמדת וימיו שמחים לו. פעמים רבות קשה לנו לקבל זאת מאחר ויידרש מאיתנו להסכים שהכל באחריותנו ושלכל דבר יש סיבה – ולרוב תהיה קשורה אלינו. לנו לא תמיד נעים לקבל זאת שהחוויה היא קשה ובמיוחד שהיא קשה מנשוא. כאשר הבחירה היא ללמוד מכל דבר, התנועה תהיה ספיראלית וכלפי מעלה. כלומר, גם כשנראה לנו שהלכנו אחורה או עומדים במקום, עדיין אנחנו נמצאים בנקודה יותר גבוהה תנועה זו מאפשרת לשינויים להיכנס לחיינו, לחיים הרמוניים יותר. מאידך, בכל פעם שאנו מסרבים ללמוד, ובוחרים בטעות, הופך באופן מיידי השיעור בעבורנו קשה יותר. כיוון שנצטרך לחזור שוב על אותו שיעור בכיתה אחרת, ולרוב שאנו נדרשים לחזור עליו שוב, ולרוב בא בצורה חזקה ודרמטית יותר. דומה הדבר לילד שמעירים משנתו, תחילה לוחשים לו, ומלטפים אותו "התעוררי חמודי, התעורר". אך כשזה לא עוזר, מנסים לעוררו בדחיפות קלילות וקול רם אומר "התעורר יקירי, התעורר", ושזה לא עולה בידם, תופסים הילד ומנערים אותו והקול צועק "התעורר כבר התעורר".