פרשת שבוע - "אמר"

בס"ד

פרשת "אמר"

"ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו"
(ויקרא פרק כ"א פסוק א')
מדוע יש בפסוק הפותח של הפרשה כפל לשון של הקב"ה "אמר אל הכהנים" ולאחר מכן "ואמרת אליהם"
(ברבינו בחיי ויקרא פרק כ"א)
"ורבותינו ז"ל פירשו אמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים. והאזהרה הזו לומר שלא נסייע בטומאת הקטנים בידים"
הגדולים מצווים לא להחטיא את הקטנים חשיבות החינוך של הילדים היא דבר ראשון במעלה והדבר הכי חשוב הוא לא להחטיא, והדרך היא על ידי הכוונה ועל ידי דוגמא אישית.
"ויום השביעי שבת ליהוה אלוהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך" (בשמות פרק כ' פסוק י')
רש"י מפרש את הפסוק
"לא בא אלא להזהיר הגדולים על הקטנים כמו שכתוב (במשנה שבת קכא, ע"א) קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליך"
גם הרמב"ן הסביר את העניין
"הזהירנו בשבת שלא יעשו הבנים הקטנים מלאכה לדעתנו וברצוננו"
כיוון שחובת החינוך חלה על המבוגרים חטאי הקטנים יחשבו כאילו נעשו ע"י ההורים. בדומה לחוק הפלילי לקטין אין אחריות פלילית ולכן האחריות נופלת על הוריו.
דוגמא לחינוך הקטנים שראויה לציון מיוחד היא אגרת הרמב"ן
(בספרי מוסר אגרת הרמב"ן)
"האגרת הזאת שלח הרמב"ן ז"ל לקטלוניא לבנו, לזרזו על הענוה, וצוה אותו שיקראנה פעם אחת בשבוע, וילמד גם בניו עמו, ויהיו רגילים בה בעל פה, כדי לחנכם בילדותם ביראת שמים".
והרמב"ן פותח את אגרתו כך
"שמע בני מוסר אביך, ואל תטש תורת אמך". (משלי א, ח)
(אור החיים דברים פרק כ"א פסוק י"ח) אומר
"כי לפי שיולדיו חוסכים שבטם מבניהם ומניחים אותם לעשות הטוב והישר בעיניהם, זה יסובב שגם בהם ימרוד "
אם לא תדאג לחנך את ילדיך היטב סופו של דבר שהם יעשו מה שהם רוצים וגם בהוריהם הם ימרדו.
השפעת החינוך על הילדים היא ארוכת טווח ילד שחונך בדרך מסוימת המתאימה להשקפת הוריו ילך באותה הדרך כל חייו, גם אם החברה מתנהגת בצורה שונה, יהיה לו מוסר עצמי גבוה, שבו הוא חונך ולכן הוא יתנהג בהתאם כמו שכתוב
רבינו בחיי אמר "חנוך לנער על פי דרכו גם אם יזקין לא יסור ממנה כי בימי הזקנה רחוק הוא להחליף טבעו שכבר הורגל בו, על כן ראוי לו בעודו נער שישמור דברי התוכחת".
אם ברצוננו שהנער יהיה מחונך היטב אין ללכת נגד טבעו, יש לחנכו לפי נטיית ליבו, אם שחקן הוא לא נלמד אותו מתמטיקה נגד רצונו, ואם הוא רוצה ללמוד תורה לא נפנה אותו ללמוד רפואה. רק כך אם נחנכו לפי דרכו הוא לא יסור מהדרך גם בזקנתו כמו שכתוב
"חנוך לנער על פי דרכו" (מלבי"ם משלי פרק כ"ב) וההסבר
א) שיחנכו את הנער, והוא שירגילנו מנעוריו אל השלמות, אם בדעות, אם במעשים ובמדות, כי ההרגל שיורגל בנעוריו, יעשו בו חקוי עצום ורושם שמור בנפש לא יסור גם לעת זקנה, לא כן החינוך שיתחנך בגדלותו אין החקוי קבוע בנפש, וימוש ממנו לעת זקנתו,
ב) מצוה שיהיה החינוך ע"פ דרכו כי כל אדם מסוגל מטבעו לענין אחר, בין בדעות יש שמוחם חד, ויש ששכלם ישר בלתי מחודד, וצריך ללמדם כפי ההכנה שנמצא בו, ובין במעשים, יש שמוכן לאומנות מיוחד, ולמדה מיוחדת, ויקבל אותה בקל, וזה יוכר בהנער לפי התשוקה, ולפי מה שמשתדל בעצמו באיזה דבר מיוחד, צריך לחנכו לפי דרכו ולפי הרושמים שיש בו אל מה שהוא מוכן אליה, שאז לא יסור ממנה גם כי יזקין, לא כן אם יחנכהו אל מה שהוא זולת טבעו:
עוד על חינוך הילדים אנו מוצאים בפסוק השנוי במחלוקת בין המחנכים המודרנים של המאה הנוכחית.
"חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שיחרו מוסר"
(משל"י פרק י"ג פסוק כ"ד)
רש"י מסביר את הפסוק בדרך הכי פשוטה והכי מובנת
"חושך שבטו. סופו ששונא את בנו שרואהו בסופו יוצא לתרבות רעה:"

(ילקוט שמעוני משלי פרק י"ג)
"חושך שבטו שונא בנו. וכי יש אדם ששונא בנו, אלא מתוך שאין מוכיחו על התורה והחכמה ודרך ארץ עתיד לשנאתו, אבל אם מוכיחו נעשה אוהבו שנאמר ואוהבו שחרו מוסר,"
ילקוט שמעוני שואל ובצדק האם באמת יש אדם ששונא את בנו ובכן ממשיך ילקוט שמעוני, אדם שונא את רק אם הוא לא הולך על פי דרכו וחינוכו אבל אם הוא מוכיחו והוא הולך בדרכו נעשה אוהבו.

ועתה אני רוצה לספר לכם סיפור אמיתי ששמעתי מאחד מחברי היקרים שלצורך הסיפור נקרא לו משה.
מירב ביתו בת החמש עשרה של משה באה לאביה בסוף שנת הלימודים ובקשה ממנו לנסוע עם כל החברים לאילת לשלושה ימים, מי נוסע שאל משה כולם, כל השכבה ענתה מירב, זאת התשובה המקובלת במקרים כאלה אמר משה למירב, אני בטוח שנוסעים רק ילדים ספורים. האם ביתו של יוסי נוסעת שאל לא ענתה מירב, ובתה של חיה? לא יודעת ענתה מירב. ובכן ענה משה התשובה היא שלילית את לא נוסעת. מירב ניסתה להתווכח אך משה התעקש ומירב לא נסעה.
לימים כשמירב עמדה לפני נישואיה העלתה זיכרונות ילדות שונים עם אביה ואז הפתיעה אותו בשאלה אתה זוכר אבא שלא נתת לי לנסוע לאילת כשהייתי בת חמש עשרה כן ענה משה אני זוכר. אני רוצה שתדע שמנעת ממני לעשות דבר שממש לא רציתי לעשותו פשוט לא היה לי נעים להגיד לחברים שאני לא רוצה לבוא אתם לאילת אז השתמשתי בסרובך ואמרתי אבא לא מרשה לי.
הייתה לי אז חברה בשם מאיה והיא אמרה לי שהיא ממש מקנאה בי שלהורי אכפת ממני, הוריה מעולם לא אמרו לה לא וזה היה חסר לה לא היתה לה יד מכוונת היא מעולם לא ידעה אם היא נוהגת כראוי או לא לפעמים היא עשתה מעשים חריגים במיוחד כדי למשוך את התערבות ההורים אך זו מעולם לא הגיע.
דוגמא זו היא אחת מני רבים ילדים צריכים את הכוונת ההורים גם אם לפעמים הם לא מבינים בטווח הקצר לימים הם יבינו . וישתמשו בדוגמא שהם קיבלו מכם בחינוך ילדיהם.