מה זה חלום? מהיכן הוא מגיע?

עולם החלומות הוא אחד התחומים המעניינים והמרתקים ביותר מאז ומעולם את בני האדם, פסיכולוגים רבים עסקו ועוסקים במחקרים ובהשערות שונות, מעבדות שינה רבות הוקמו עם השנים לחקר החלום במרכזים שונים בארץ ובעולם.

ההתייחסות האקדמאית לחלומות בעבר הייתה שולית ומבטלת, לא נטו לייחס לחלומות משמעות רבה, למעט הקבלה היהודית, בה הייתה התייחסות שונה, להתייחסות זו הקדשתי את חלק ב' בספרי "משמעות החלום ופירושו".

רק במאה האחרונה, התחילו לייחס יותר משמעות לחלומות על תוכניהם השונים, זאת בעקבות מפנה שחולל זיגמונד פרויד, אשר פיתח גישה מהפכנית בזמנו להבנת החלום. בעקבותיו הפסיכולוג קארל יונג פיתח תיאוריה אחרת, שתי התיאוריות השונות זו מזו, הן ראשית ההתייחסות הרצינית למשמעות ופשרם של החלומות.

אמנם חקירת עולם החלומות נמצאת עדיין בחיתוליה ביחס לתחומים אחרים, אך כבר מזה זמן אנו יודעים כי קיים מבנה די קבוע לשינה ולשלבי החלומות.

מדי לילה כאשר אנו עוצמים עיניים ותרדמה נופלת עלינו, עולה המסך מעל בימת התיאטרון הפרטי שלנו, בכל לילה ולילה עולים מחזות שונים, חלקם חוזרים על עצמם, חלקם שונים, את חלקם אנו זוכרים בשלמות או בחלקים, אחרים איננו זוכרים כלל.

תופעה נוספת הקיימת היא אלו המתעוררים משנתם והמוכנים להישבע כי לא חלמו כלום, האמנם לא חלמו? על כך בהמשך.

מחזות אלו חלקם הומחזו על ידי החולם, אחרים מקורם במסרים אלו ואחרים, אותם מקבל החולם.

בחלק מהמקרים החולם חווה סיטואציות שאינן נעימות, אך מתעורר בהרגשה טובה על אף החלום המוזר, כאשר בפעמים אחרות החולם חווה סיטואציות נעימות, אך מתעורר בבוקר בהרגשה לא נעימה, מדוע?...

התשובות לשאלות אלו בפרקים הבאים.



פרק א' - מבנה השינה והחלום



במעבדות השינה בודקים את הפעילות האלקטרו פיזיולוגית בעת השינה, החוקר מצמיד אלקטרודות אל קרקפתו של החולם, כדי לנטר (לנהל מעקב רצוף) את הפעילות החשמלית של המוח ( EEG) ואל סנטרו- כדי לנטר את פעילות שרירי הגו: רישום מהסוג האחרון נקרא אלקטרו-מיוגרם (EMG). המודד את הפוטנציאל חשמלי הנרשם באמצעות אלקטרודה המונחת על השרירים, כאשר ניטור של תנועות העיניים המכונה אלקטרו-אוקולוגרם (EOG). נעשה באמצעות אלקטרודות המוצמדות סביב העיניים. לאלה מוסיפים עוד אלקטרודות ומתקני המרה אחרים שנועדו לנטר מדדים אחרים כגון: קצב לב, נשימה, ושינויים במוליכות החשמלית של העור.

במצב עירות יש ב-EEG של בני אדם בריאים שני דגמים בסיסיים של פעילות. פעילות אלפא ופעילות ביתא.

פעילות אלפא כוללת גלים סדירים בתדר בינוני של 8-12 הרץ. מוחו של אדם מפיק פעילות כזאת כאשר הוא נח ורגוע, אינו שרוי בריגוש או בעירור מיוחד ואינו עוסק בפעילות מנטלית מאומצת (כגון פתרון בעיה). לעיתים אפשר למצוא גלי אלפא אצל אדם שעיניו פקוחות, אבל הם שכיחים יותר כשהעיניים עצומות. הסוג השני של EEG ערני פעילות גלי בתא.

פעילות גלי ביתא, כוללת גלים לא סדירים, נמוכי משרעת (גובה הגל), ברובם בתדר של 13-30 הרץ. פעילות כזאת מתרחשת במצב של דריכות, כשהקשב מופנה למתרחש בסביבה או בעת חשיבה פעילה.

פעילות תטא, פעילות EEG בת 4-8 הרץ, המהווה שלב מעבר בין ערות לשינה, המתקיימת לסירוגין בשלבים המוקדמים של שנת גלים איטיים ובשנת ה-REM.

פעילות דלתא, פעילות חשמלית סדורה וסינכרונית בת 1-4 הרץ הנרשמת מהמוח, חלה בשלבים העמוקים ביותר של שנת גלים איטיים.

שנת REM. כל שלבי השינה חוץ משנת ה-REM, מאופיינת על ידי תנועות עיניים מהירות, כן הוא נקרא גם "שינה פרדוקסלית" בגלל מציאות של פעילות בתא, הנראית לרוב במצב עירות .

שנת גלים איטיים, שנת לא REM, המאופיינת בפעילות EEG סינכרונית בשלביה העמוקים ביותר.



מחזוריות שלבי השינה.

ציטוט מתוך ספרו של זיו מאיר "משמעות החלום ופירושו":

מחזוריות השלבים מעניינת ביותר: אדם ההולך לישון, גלי מוחו הם גלי ביתה, הוא שוכב במיטתו, נח ומנמנם, גלי מוחו משתנים לגלי אלפא. עם ההרדמות מופיע לזמן קצר- למשך דקה או שתיים- שלב 1. בשלב קצר זה לא ניתן להבחין בהתפרצות המתח הפסיכולוגי. לאחר זאת- מופיע שלב 2, לאחריו שלב 3, ואחר כך שלב 4. לאחר שלב 4 שנמשך במחזור ראשון זה זמן ניכר- כמחצית השעה ועד 40 דקות- מופיע שלב 3, ולאחריו שלב 2 ושוב שלב 1. סדר השלבים משלב 1 המופיע בתחילה עד לתחילתו שנית- נחשב למחזור שלם, ומכאן מתחיל שוב מחזור חדש: 1, 2, 3, 4, 3, 2. בדרך כלל משך כל מחזור אצל אדם מבוגר הוא קבוע, ונמשך בין 60 ל- 100 דקות. קיימים בכך הבדלים אינדיבידואליים, אך לגבי אותו אדם עצמו משך המחזור הוא קבוע למדי. למרות קביעות משך המחזור בכללותו, הרי שחלוקת הזמן הפנימית בין השלבים במהלך כל מחזור הולכת ומשתנה מתחילת הלילה לקראת סופו. שלב 1 קצר בתחילת הלילה והולך ומתארך ממחזור למחזור עד שבסוף הלילה, במחזור הרביעי או החמישי, מגיע לידי מחצית משך כל המחזור ונמשך כחצי שעה עד שלושת רבעי השעה. כאמור שלב 4: הוא ארוך במיוחד בראשית השינה, ואחר כך הולך ומתקצר ממחזור למחזור, לרוב הוא נעדר כליל החל מן המחזור השלישי ואילך. מהמחזור הרביעי ואילך מצטמצם שלב 3, ולפעמים נעלם אף הוא. נזכור שההבדל בין שלב 3 ושלב 4 הוא כמותי בעיקרו ומתייחס לאחוז גלי הדלתא שבהם, כלומר כמות גלי הדלתא הולכת ומצטמצמת ממחזור למחזור. אסכם ואומר שבתחילת השינה, במחזורי השינה הראשונים, שלטת בייחוד השינה השקטה, ואילו במחזורים האחרונים שלטת בעיקר השינה הפעילה, "REM”. בסך הכל לאורך כל השינה, בממוצע אצל אדם מבוגר, תופס שלב 1 כרבע מכלל השינה- כ- 25 אחוז, שלבים 2 ו-3 למעלה ממחצית השינה- כ-60 אחוז ושלב 4 כ-15%.

גילויי השינה הפעילה על מצבי המתח הפיזיולוגי שבה, במיוחד תנועות העיניים המהירות והמתואמות, הביאה את החוקרים להנחה שבשלב זה (שלב 4) חלה חווית החלימה, כאשר תנועת העיניים מלווה את הצד החזותי- תמונתי של החלום. כמו כן דומה הפעילות הפיזיולוגית המוגברת, כגון העלייה בלחץ הדם, מהירות הדופק, אי- סדירות הנשימה ועומקה, לזו של התרגשות חזקה במצב של עירות, ניתן לראותה כמייצגת את ההתרגשות בעת חוויות החלום. השערה זו הביאה לגל מחקרים בעשורים האחרונים, סחפה חוקרים רבים, והגבירה את ההתעניינות המדעית בחקר השינה על כל שלביה.

השיטה הנפוצה לבדיקת השערה זו היא להעיר את הנבדק הישן במעבדה בכל אחד משלבי השינה השונים ולחקור אותו על חוויותיו ברגעים האחרונים לפני שהתעורר. כאן נתגלתה תופעה שלא תאמה הנחה הרווחת הן בקרב הציבור והן בקרב חוקרי השינה והחלום עד אז: תקופת השינה, בכללותה, איננה פרק זמן בו האדם חסר הכרה ומשולל חוויות ותהליכים מנטליים: אדרבא, מרובים החוויות והתהליכים המנטליים ההכרתיים בעת השינה בכל שלביה. יחד עם זאת, ניתן לסווג את חוויות האדם בעת השינה על פי תוכנם לשני סוגים:

סוג ראשון הקרוב למה שנקרא בדרך כלל "חלום" והוא כולל חוויות הנראות רחוקות מהמציאות הקרובה שבה נמצא האדם. יש בחוויות אלה יסודות וצירופים מוזרים, התפתחויות בלתי הגיוניות, מעברים בלתי אפשריים מבחינה מציאותית- פיסית, כן חווה החולם חוויות של תחושה ותפיסה, בייחוד תפיסה חזותית, ולעיתים חוויות של רגש ואמוציה.

סוג שני של חוויות דומה יותר להרהורים, לזיכרונות ממאורעות ממשיים שאירעו לאדם הישן בזמן הלא רחוק, מעין הרהורים וחשיבה חופשית לא מכוונת. חוקרים במעבדות שינה שונות מצאו שרוב הסיפורים מן הסוג הראשון מתקבלים כאשר מעירים את האדם משלב השינה הפעילה (REM), או זמן קצר (כ- 2-3 דקות) לאחר סיומו.

כאשר מעירים את הישן בשלבים אחרים מתקבלים על פי רוב סיפורים מן הסוג השני.

לאור ממצאים אלה, כמה מהחוקרים הרחיק לכת וחיפש קשר בין אופי תנועות העיניים לבין תוכן החלום. ואמנם בכמה מחקרים נמצא, שחלומות בעלי תוכן פעיל במיוחד לוו בתנועות עיניים מהירות ביותר, ושעה שנצפו תנועות עיניים מתונות, היה גם תוכן החלום שקט.

חוקרים רבים חפשו התאמה יותר מדויקת, בין תוכן החלום לבין פרטי תנועות העיניים, למשל תנועות מצד לצד בכיוון אופקי כשהחולם דיווח על הסתכלות מהצד במשחק פינג פונג. אך ספק רב אם אמנם קיימת התאמה מדויקת מעין זאת, הממצאים בדרך כלל אינם מחזקים השערה כזאת. יתכן שתנועות העיניים הן רק חלק, לאו דווקא המהותי ביותר, מפעילות כללית של קצות הגוף, שרירי אצבעות הידיים, הרגליים והפנים, בשעת השינה הפעילה.

מאידך, נמצא קשר בין אורך ה "עלילה" של חווית החלום לבין אורך השינה הפעילה. כשמעירים אדם לאחר שהיה כ- 4-3 דקות במצב של שינה פעילה יהיה הסיפור קצר בדרך כלל, וככל שארוך יותר הזמן בו נמצא אדם במצב של שינה פעילה סמוך להערה- הולך הסיפור ומתארך.



שינוי תנוחה כשלב מעבר מחלום לחלום.

ציטוט מתוך ספרו של זיו מאיר "משמעות החלום ופירושו":

לעיתים קורה, שתוך כדי השינה הפעילה מסתובב האדם על משכבו ומשנה את מצב שכיבתו, והנה באותם מקרים כשנמשכה השינה הפעילה וכאשר העירו את הישן דקות מספר לאחר מכן, הוא דיווח על חלום המורכב כאילו משני חלומות, או שסיפר על חלום אחד שנפסק ועל חלום שני שהתחיל.

כלומר שינוי תנוחת הגוף סימל את המעבר מחלום לחלום.



הקשר בין שינה פעילה לחלימה.

כאמור קיימת חפיפה בין חלימה לבין שינה פעילה, אולם מתעוררת השאלה מדוע ישנם אנשים הטוענים כי אינם חולמים כלל? יתר על כן, הרי אף אלה הטוענים שהם חולמים לעיתים קרובות, כמות החלומות עליה הם מדווחים היא מועטה למדי יחסית למה שהיינו מצפים מאדם החולם באופן קבוע. כלומר, המחקר מלמד כי אנו חולמים במשך למעלה משעה ועד שעתיים מדי לילה. אפשרות אחת היא, שאמנם החלימה קיימת תמיד, אצל כל בני האדם בשנתם הפעילה, אך רוב החלומות נשכחים במהירות ויש על כן בני אדם שאינם זוכרים מחלומותיהם מאומה. אמנם נמצא כי כאשר מעירים אדם משנתו הפעילה הטוען כי אינו חולם כלל, הרי שלרוב הוא מדווח לתימהון עצמו, על חוויה של חלום. כמו כן, נמצא כי כמות החלומות המדווחת פוחתת ככל שמעירים את הנבדק בשלב מאוחר יותר של השינה השקטה וזמן רב יותר מרגע סיום השינה הפעילה. כעבור כ-5 –10 דקות של שינה שקטה נשכחים או מועברים זיכרונות החלום מהפאן המודע לפאן אחר. בהקשר לכך, יש לציין כי ככל שמהירות ההתעוררות רבה יותר (משלב השינה הפעילה) עולה אחוז החלומות המדווחים, זאת גם כאשר מהירות ההתעוררות גדולה בגלל אמצעי הערה נמרצים יותר, וגם בהתאם לנטיות אינדיבידואליות להתעורר במהירות. נבדקים הרגילים להתעורר באיטיות ובאופן הדרגתי- זוכרים חלומות במידה פחותה. אפשר לאמור שהמצבים המנטליים והחוויות בשעת השינה הפעילה שונים באופיים בצורה מהותית, הן מאלה שבשלב השינה השקטה והן מאלה של שעות העירות, עד כי חוויות מסוג זה אינן

"עוברות" בקלות לשלב אחר של שינה או למצב עירות.



שינה פעילה- חלימה.

החפיפה בין חווית החלימה לבין השינה הפעילה אינה מושלמת: לפעמים כשמעירים את הישן משלב השינה הפעילה דיווחיו הם מסוג הרהורים, ואילו בהערה משלבי השינה השקטה – מתקבלים סיפורי חלום מובהקים. התברר, שנוסף לקשר בין שלב השינה ותוכן החוויות, (שינה פעילה וחלימה, שינה שקטה והרהורים) קיים גם קשר בין תוכן החוויות לבין זמן השינה:

בתחילת השינה תוכן החוויות בכל שלבי השינה הוא פחות "חלומי", ואילו לקראת סוף השינה נעשה התוכן יותר ויותר "חלומי". מתברר אם כן ששכיחות החוויה החלומית קשורה בשתי תופעות. האחת בסוג השינה, דהיינו בשינה הפעילה עולה שכיחות החלימה, והשניה בשעת השינה, כאשר לקראת סוף השינה הולכת וגוברת הנטייה לחלום.

חלק מהחוקרים סבורים על כן, שנכון יהיה להניח שהביטוי הפיזיולוגי של החוויה החלומית אינו מצב השינה הפעילה, אלא רגעי התפרצות המתח הפיזיולוגי השכיחים במיוחד בשינה הפעילה, אך מופיעים בשכיחות מועטה יותר גם בשלבי השינה האחרים, בעיקר בשלב השינה השקטה לקראת סיום השינה.

בקבלה היהודית לעומת זאת, מחלקים את החלומות לסוגים שונים בהתאם למועד החלימה על פי הלוח העברי, ולמועד הופעתה בלילה, כמפורט בחלק השני של הספר .



החלום כתופעה פסיכו-פיזיולוגית:

ציטוט מתוך ספרו של זיו מאיר "משמעות החלום ופירושו":



החלום אינו תופעה פסיכולוגית בלבד, אלא תופעה פסיכו-פיזיולוגית, כאשר צידה הפסיכולוגי הוא חווית החלום, והצד הפיזיולוגי מתגלה בתופעות מסוימות במערכת העצבים המרכזית, מתבטאת בייחוד בשינה הפעילה ובמצבי התפרצות המתח הפיזיולוגי.

מתברר גם שתופעה פסיכו- פיזיולוגית זו מתרחשת במחזוריות חוקית קבועה, וכי היא כללית לכל בני האדם ובעלת בסיס תורשתי. ממצאים אלה משלימים ומאשרים אם כן, את המחקרים ההיסטוריים, האנתרופולוגיים והפסיכולוגיים, המצביעים על כלליותה של תופעת החלום בקרב האנושות ועל בסיסה התורשתי.



האם עוברים ותינוקות חולמים?



מסתבר, ששאלות מעין אלה נשאלו על ידי אמהות רבות מדורי דורות וכן על ידי חובבי בעלי חיים, מאז החלו בני אדם לביית בעלי חיים. הורים המתבוננים בתינוקם מגלים מדי פעם בפעם, שהוא מתכווץ ומתפתל תוך כדי שנתו, ידיו רועדות, עיניו נעות מאחורי עפעפיו העצומים, ויש גם שהוא בוכה תוך כדי שנתו. אף חובבי בעלי חיים, כגון המגדלים כלב או חתול בביתם, רואים שבעל החיים נע לעיתים בשנתו, טלפיו וזנבו רוטטים ופעמים שהוא משמיע נהימות בשנתו. האם הם חולמים?

הדרך האמינה ביותר לקבל מידע על חוויותיו של אדם, על כל מגרעותיה היא לשאול אותו על כך. על חוויותיהם של תינוקות ושל יצורים שאינם בני אדם, לא נוכל כמובן ללמוד בדרך זו וכל תשובה שניתן לעצמנו על שאלות אלו תהא בהכרח עקיפה.

אצל בני האדם היודעים לדווח מילולית נמצאה הקבלה בין חוויות החלום לבין השינה הפעילה, בייחוד לבין המצב של התפרצות המתח האמוציונלי המרובה בעת השינה הפעילה, ובשינה בכלל לקראת שעות ההתעוררות. בבואנו לחפש תשובה לשאלה- האם תינוקות ובעלי חיים חולמים, נבדוק ראשית כל- האם גם אצלם קיים סוג השינה הפעילה על כל התופעות הפיזיולוגיות הכרוכות בו, דבר זה נחקר באופן יסודי ביותר.

אשר לתינוקות, ברור שיש להם שינה פעילה בשפע. ולא זו בלבד, אלא ששנתם הפעילה מרובה מזו של בני אדם מבוגרים. משך השינה בכללה, לאמור סך כל השינה הפעילה והשקטה גם יחד, מרובה הוא ביותר אצל תינוקות, והוא הולך ופוחת בהדרגה עם העלייה בגיל. הילוד ישן בממוצע כ- 16 שעות ביממה וכעבור מספר שבועות מתקצר זמן זה לכ- 14 שעות ביממה. בתוך כארבעה חודשים להיוולדו ישן הוא כ- 13 שעות ביממה בלבד: מכאן ואילך, מתקצר הזמן בהדרגה בצורה איטית יותר, עד שהוא מגיע לרמת השינה של מבוגר כ- 7- 8 שעות שינה בממוצע ליממה.

לא זו בלבד ששנת התינוקות נמשכת זמן רב משנתם של מבוגרים, אלא שחלקה היחסי של השינה הפעילה מתוך כלל השינה גדול אצל התינוק יותר מאשר אצל מבוגר. סמוך ללידה תופסת השינה הפעילה קרוב למחצית מכלל השינה של הילוד, והיא הולכת ומתקצרת בהדרגה ומגיעה לכ- 20- 25 אחוז עם הבגרות. מכאן ששעות השינה הפעילה של הילוד הן מרובות ביותר: כמחצית מכלל שנתו הארוכה.

השינה הפעילה מופיעה בשלבים המוקדמים ביותר של החיים והיא קיימת לא רק אצל הילוד, אלא אף אצל עוברים בחודשים האחרונים טרם נולדו. בחודשים אלה ניתן להצמיד אלקטרודות לבטנה של האם ובמכשירים אלקטרוניים מורכבים ועדינים ניתן לאמוד את השינויים הפסיכולוגיים שחלים בעובר. כן נערכו ניסיונות על פגים, מסתבר שמשך שנתם בכללה מרובה במקצת, אף ממשך שנת הילוד, בנוסף אחוז שנתם הפעילה עולה על זה שאצל הילוד ושאינו פג- למעלה ממחצית משך השינה.

תוצאות מחקרים אלו ברורים. אולם נשאלת השאלה: האם ניתן להסיק מן הזהות הקיימת אצל מבוגר "שינה פעילה = חלימה", שגם התינוקות חולמים? לכאורה, נראית מסקנה זו כהגיונית. אך עלינו לשאול את עצמנו, האם מסוגלים התינוקות לחלום טרם העשירו את עולמם הפנימי ואת חוויותיהם בתכנים מחיי העירות של העולם החיצוני? והרי אצל המבוגר ברור כי אף שיהיה תוכן החלומות זר ומוזר ככל שיהיה, הריהו שאוב בעיקרו מניסיון החיים ומהחוויות של שעות העירות. גם החריגה מן המציאות מבוססת על יסודות השאובים ממנה, והראיה: עיוור מלידה, אשר מעולם לא ראה צורות וצבעים מן העולם החיצוני, חלומו איננו מורכב ממחזות ראייתיים אלא מיסודות השאובים מתוך חוויותיו הוא בשעות העירות דהיינו, מתחושות מישושיות ואחרות הקיימות אצלו. ובאשר לתינוקות ועוברים נראה כי עולם התחושות של העובר הוא מצומצם ביותר, ומה יכול אפוא, להיות תוכן חלומותיו? הילוד לעומת זאת רואה, שומע וחש ברבים מן הגירויים שמסביבו, הוא חווה חוויות של אי נוחות וכאב, כגון רעב, חום, רטיבות, וכן גם חוויות של סיפוק צרכים, הוא מסתגל בהדרגה לסביבתו, מכיר אותה, מבחין בדמויות המבוגרים המקיפים אותו ועוד. עם כל זאת, נראה כי עולם חוויות זה הוא דל ומצומצם, ונשאלת השאלה: האם די בו כדי להוות בסיס לחוויות חלומיות, כפי שאנו המבוגרים מבינים את המושג?

על כך אשיב כי מאחר ולמחקר הפסיכולוגי הקונבנציונלי אין תשובה, ולא נראה, כי בעתיד הקרוב תהיה תשובה, אלא אם יהיו מספיק פתוחים לתשובתי הבאה, אותה אצטט מספרי "גלגול נשמות" (כל הסודות הכמוסים):

האם ועל מה תינוק בן יומו חולם?

ציטוט מתוך ספרו של זיו מאיר "משמעות החלום ופירושו":

המחקר הפסיכולוגי במעבדות שינה מלמד כי שנתם של תינוקות היא ברובה שנת REM , (פעילה) לפיכך הסיקו חוקרים שונים כי שלב זה קשור להתפתחות המוח. לטענתם הקשר עשוי להיות משני כיוונים, יתכן שהתפתחות המוח גוררת הופעת שנת רים (אולי כדי להכניס סדר בהתפרצויות של צמיחת נירונים), וייתכן גם ששנת רים היא הסוללת את הדרך להתרחשות צמיחה של המוח.

כן קיימות השערות רבות נוספות לתופעה התמוהה של שנת REM ולהלן 4 סוגי הסבר נוספים על פי מספר חוקרים אחרים: 1. עמידה על המשמר 2. למידה (התגבשות או הדחה), 3. תכנות מחדש של התנהגויות טיפוסיות למין, 4. התפתחות המוח, מכאן שניתן לומר כ במקום שיש כל כך הרבה הסברים משוערים אין הבנה כלל לסיבות התופעה. עד כה לא זכתה אף אחת מן ההשערות לאישוש ברור או להפרחה חד משמעית. אמנם המחקר מלמד כי חסך בשנת REM חל אחרי אימון, הוא פוגם בלמידה ובמיוחד בלמידה של תפקידים מסובכים, אבל השפעת החסך אינה גדולה ביותר ראו מחקרו של McGrath&Cohen 1978:Smith1985) )

מחקרים בעוברים ובתינוקות אשר נולדו קודם זמנם מראים ששנת REM מופיעה לראשונה שלושים שבועות לאחר ההתעברות ומגיעה לשיאה בערך בשבוע ה-40 Roffwarg,Muzio&Dement,1966,Petter-)) כ-70 אחוז משנתם של ילודים היא שנת REM, בגיל שישה חודשיים יורד השיעור הזה ל- 30%, בגיל 8 ל-22% ובשנות הבגרות המתקדמות לפחות מ- 15%.

אם תפקיד שנת REM הוא לקדם את התפתחות המוח, נשאלת השאלה מדוע קיימת שנת REM גם בבוגרים? אחת האפשרויות לדעת החוקרים השונים היא ששנת REM ממריצה את השינויים הכבירים החלים במוח בזמן התפתחותו,מאידך כאשר אנו מעירים במעבדות השינה את הנסיינים בשנת הREM, הם תמיד מספרים כי היו באמצע חלום, דהיינו יש לציין כי שלב החלימה על פי כל המחקרים מלמד כי הוא השלב בו מתרחשת שנת ה- REM, עוד אציין כי בכל המחקרים אין כל קשר בגיל הנסיין אותו אנו מעירים, כלומר בכל גיל בו אנו מעירים את הנסיין מתברר כי הערנו אותו בעת החלום.

לעומת זאת בכל שלב שינה אחר בו אנו מעירים את הנסיין אין הוא טוען כי הערנו אותו בעת החלום, מכאן שאין ספק כי שנת ה-REM היא השינה בה אנו חולמים וחווים חוויות שונות.

אם כן, מדוע עוברים חולמים כ-70% מהזמן בו הם ישנים? ומעל הכל, על מה הם חולמים? אלו חוויות הם כבר הספיקו לחוות? מדוע הם לעתים מחייכים בעת החלימה ? מה הם רואים? מדוע תינוקות רכים החולמים רק כ-50%-30% (תלוי בגיל ) צוחקים לעיתים בשנתם, או מתעוררים בחרדה ובוכים בפחד היסטרי? האם גם זה קשור לשלב התפתחות המוח? או בשל המרצת שינויים החלים במוח כחלק מההתפתחות? אם כן מדוע לעיתים התינוק בשנת החלימה מחייך ומגיב בעזרת גפיו כאילו הוא רואה דבר מה , כמו גם שרוי לעיתים בפחדים ובהתכווצות?

מכאן שההסברים של החוקרים המלומדים לוקה בחוסר רב, הם אינם יכולים להסביר את התופעה, ובודאי שההסבר המדעי במקרה זה לא צלח.

ההסבר ההגיוני הפשוט ביותר הוא:

א. כמו שהמבוגר חולם גם התינוק חולם.

ב. כפי שהמבוגר חולם בחלק מחלומותיו על ההתנסויות שחווה כך גם התינוק חולם על חלק מההתנסויות שחווה.

ג. משך החלימה הארוך יותר של התינוק נעוץ בעובדה שהמעבר לחיים הללו צורך הסתגלות איטית יותר, על כן הוא שרוי יותר זמן בזיכרונות מהעבר, דבר המקל עליו את תנאי ההסתגלות לחיים, כך, ככל שאנו גדלים אנו זקוקים לפחות זמן הקשור בהסתגלות לחיים אלו, ואנו יכולים להתמודד עם המקום והחוויות אותם אנו חווים.

ד. על אלו חוויות חולם התינוק, או העובר?

על אותם החוויות, זיכרונות המצויים עמו מגלגולו הקודם אשר טרם עברו /נמחקו מהשלב המודע ללא מודע והם עדיין טריים במוחו.

כידוע חלק מהילדים בשלב הצעיר לרוב עד גיל 3-4 שנים זוכרים את גלגולם הקודם (בהמשך מפורטים מחקרים שונים בעניין זה התומכים בכך,).

לכאורה, קביעתי זו אינה טובה יותר מקביעתם של חוקרים רבים שציטטתי קודם לכן האומנם ??? תופתעו בהמשך.....

ציטוט של מחקר זה כאמור, מובא מתוך ספרי "גלגול נשמות כל הסודות הכמוסים", המסביר את התחבטות החוקרים בשאלה, האם ועל מה העובר והתינוק חולמים?

במהלך הטיפולים אותם אני מבצע באמצעות שחזור גלגולים לבעיות ופחדים שונים בקליניקת מכללת ברק לרפואה משלימה, לא אחת התברר, כי קיים קשר הדוק ביותר בין חוויות חלימה שונות לבין גלגולים, בספרי "שחזור גלגולים", ציטטתי עשרות מקרים טיפוליים, בחלקם רואים את הקשר ההדוק בין החלומות שלנו הגורמים לנו לרוב לקום בתחושת חרדה, או זיעה קרה, או סתם בתחושה לא טובה לבין גלגולים שונים.





האם גם בעלי חיים חולמים?

ציטוט מתוך ספרו של זיו מאיר "משמעות החלום ופירושו":



אכן, גם שנתם של בעלי חיים זולת האדם נחקרה ונבדקה. מסתבר ששני סוגי השינה, הן השקטה והן הפעילה, קיימים ללא ספק, בכל המינים והזנים השייכים למחלקת היונקים, לעומתם, אצל חלק מן העופות והזוחלים המצב אינו ברור: מצויה אצלם כנראה, רק תופעה מטושטשת הקרובה במקצת לשינה פעילה, אך מרבית שנתם היא מסוג אחד- השינה השקטה. כך גם אצל דו- חיים, דגים וחסרי חוליות, מצוי כפי הנראה סוג שינה אחד בלבד. אך גם כאן ניתן לשאול: האם בעלי החיים ממחלקות היונקים והעופות אכן חולמים?

אכן נושא זה של חלומות אצל בעלי חיים נחקר, וממצא מעניין שנתגלה עונה במידה מרובה על שאלה זו. באמצעות מתן שכר ועונש מתאימים, למדו קוף שישב לפני מסך טלוויזיה ללחוץ על מתג, בכל פעם שהופיעה תמונה על המסך, כאשר לא הופיעה כל תמונה היה עליו לא ללחוץ. לאחר שהקוף למד זאת היטב, הושיבהו לפני המסך וחברו לגופו אלקטרודות הקשורות למכשיר פוליגרף הרושם את גלי החשמל במוח, את הדופק, הנשימה, מתח השרירים, תנועת העיניים וכדומה. השאירו את הקוף שעות רבות בבדידות בחדר שקט ואפלולי עד שנרדם. התברר שבשעות העירות בבדידותו, הקוף לא לחץ על המתג (שהרי בפרק זמן זה לא הופיעו תמונות על המסך), אך רק משנרדם, ולרוב רק בשלב השינה הפעילה לווה אצל הקוף דימויים חזותיים- אז לחץ הקוף על המתג.

באשר לחתולים קיימים מחקרים המוכיחים כי במהלך השינה הפעילה מתרחשים אצלם תהליכים דמוי חלום, ז'ובה, נירו-פיזיולוג צרפתי ניתח חתולים, והצליח לפגוע באזור במוחם האחראי לירידה במתח השרירים (שכזכור היא אחת ממאפייני השינה הפעילה). בהגיע חתול עם פגיעה זו במוחו לשלב השינה הפעילה, הופיעו כל מאפייניה (תנועת עיניים מהירות פעילות מואצת של גלי המוח), חוץ מהירידה במתח השרירים. יתר על כן החתול זינק ממקומו, שערותיו סמרו והוא התנפל על אויב מדומה שכביכול היה בכלובו. לכל מי שצפה בו היה ברור שהחתול "הוזה". כעבור כמה דקות החתול חזר לשינה הרגילה, שלאחריה הקיץ כאילו דבר לא קרה. ז'ובה תיאר כיצד חתולים שקטים ונחמדים הפכו לאחר שניתחם, בשנת החלום שלהם ל"נמרים פראיים".

מכך הסיקו החוקרים שלירידת מתח השרירים בזמן החלימה יש פונקציה של הגנה, כיוון שהיא מונעת הוצאה לפועל של החלום.

מאידך ניתן להסיק, כי גם בעלי חיים אכן חולמים, חלומותיהם כמובן מתאימים לרמת התפיסה והתחושה שלהם. אנו יכולים לשער כי חלומותיהם נסבים סביב עולם התחושות והתפיסות שלהם.



מאמרים מתוך הספר "פירוש החלומות השלם" של זיו מאיר.

על המחבר:
זיו מאיר יליד ירושלים בעל רקע תיאורטי ומעשי רחב בתחום הפרפסיכולוגיה, משמש כמרצה במכללות שונות בתחום, וכן בפירוש חלומות, שחזור גלגולים, מיסטיקה מאגיה ותקשור ביהדות, שיטות טיפול אנרגטיות, המחבר הוא בנוסף מאסטר לרייקי, נטורופת , ורפלקסולוג בכיר העוסק בכל הקשור לתחום הרפואה ההוליסטית ומשמש כיו"ר "ההתאחדות הישראלית לשיטות ריפוי הוליסטיות ורייקי" וראש המגמה ללימודי רייקי, תקשור ושחזור גלגולים במכללת ברק בירושלים.