פרשת שבוע "נשא"

בס"ד
לעילוי נשמתו של אשר אנשל
בן יהודה והינדה ז"ל

פרשת "נשא"

פרק ז' בספר במדבר, שהוא הארוך ביותר בין פרקי התורה ומצוי בפרשה הארוכה ביותר בתורה, 176 פסוקים. הרבה עקב החזרה על אותו הנוסח שתים עשרה פעמים: החל מפסוק יב' ועד פג' סה"כ 72 פסוקים שמתחילים במילים
"ביום ...(הראשון) נשיא ... (למטה יהודה) קרבנו ... (פירוט הקורבן)", האם לא היה די לומר: "ויקריבו איש איש את קרבנו...הראשון נשיא לבני יהודה נחשון בן עמינדב, ביום השני נשיא לבני יששכר נתנאל בן צוער" וכן הלאה, ולפרט את מרכיבי הקרבן של המקריב הראשון או האחרון? כיוון שממילא הם היו זהים?
המפרשים לא הרבו לעסוק בשאלה זו, ודבר זה עצמו לא ברור דיו אני אנסה להציג מספר הסברים לעניין.
אתחיל בעניין הנשיאים מי הם הנשיאים הללו ובכן הנשיאים הם לא אנשים שנבחרו ע"י העם אלא ע"י הקב"ה ככתוב "ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם" (במדבר א/ה). ולאחר מניין השמות מוסיף הקב"ה "אלה קרואי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם" (במדבר א/טז)
ופרשתינו מודגש שוב "נשיאי ישראל ראשי בית אבותם הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים" (במדבר ז/ב) ומי הם הנשיאים הנ"ל
אבן עזרא מסביר "קרואי העדה" טעם העדה לא יעשו דבר עד שיקראום, כלומר העדה ממתינה למוצא פיהם
ורש"י מוסיף אלה קרואי העדה. הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה:
בנוסף אומר רש"י אומר שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד
רבינו בחיי מסביר "קריאי מועד" שהיו נקראים אל אהל מועד.
ובמסכת סנהדרין דף קי/א כתוב
קריאי מועד שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים אנשי שם שהיה להם שם בכל העולם .
ואני הייתי מגדיר את הסטטוס שלהם כמו הסטטוס של נשיא מדינת ישראל .
נחזור לסיבה לכפל הפסוקים.
אור החיים מסביר נראה כי כולם כאחד רצו להקריב ביום ראשון לחנוכת המזבח, שרצו שיתחנך מכולם יחד, וה' אמר נשיא אחד ליום וגו', ואמר כי בכל הי"ב ימים יחשב חנוכת המזבח, ולזה אחר אומרו נשיא אחד.
על פי מדרש רבה על הפרשה (פר' י"ג-י"ד), אינו דומה קרבנו של נשיא אחד לקרבנו של נשיא אחר, גם אם בתיאור שני הקרבנות מופיעה אותה "קערת כסף שלושים ומאה משקלה", או אותו "פר בן בקר". המדרש טוען שלכל אחד מנשיאי השבטים הייתה כוונה שונה בכל אחד מפרטי קרבנו הזהים לשאר.
ספורנו מסביר הנה כל אחד מהם הקריב, להורות שכל אחד מהם כיוון לכפר על פירטי החטאים שידע בשיבטו וזה בכל אחד מפרטי קורבנו לרצון להם לפני הקב"ה, וסמך וניצב עליהם בעד שבטו.
הרמב"ן מפרש
והנכון בטעם הכתוב, כי הקב"ה חולק כבוד ליריאיו וכמו שאמר כי מכבדי אכבד, והנה הנשיאים כולם ביום אחד הביאו הקרבן הזה שהסכימו עליו יחד, ואי אפשר שלא יהא אחד קודם לחבירו , אבל רצה להזכירם בשמם ובפרט קרבניהם ולהזכיר יומו של כל אחד, לא שיזכיר ויכבד את הראשון {זה קרבן נחשון בן עמינדב} ויאמר וכן הקריבו הנשיאים איש איש יומו, כי יהיה זה קצור בכבוד האחרים. ואחרי כן חזר וכללם, להגיד שהיו שקולים לפניו יתברך.
ועוד בזה טעם אחר במדרשם, כי לכל אחד מהנשיאים עלה במחשבה להביא חנוכה למזבח ושתהיה בזה השיעור, אבל נחשון חשב בשיעור הזה טעם אחד וזולתו כל אחד מהנשיאים חשב טעם בפני עצמו,
גם בפרשת במדבר רואים אנו את רצונו של הקב"ה לתת לכל אחד את הכבוד המגיע לו שם הסביר הרמב"ן כיצד מונים את העם מבני עשרים שנה
אמר לו הקב"ה למנותם בכבוד ובגדולה, לכל אחד ואחד, לא תהיה אומר לראש המשפחה "כמה במשפחתך" "כמה בנים יש לך", אלא כולהון יהון עוברים לפניך באימה ובכבוד ואתה מונה אותם, הדא הוא דכתיב "במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה לגולגלותם:" (במדבר א/יח) .