אפריקה - תחילת התרבות הנשענת על הקצב והתנועה, שם החל האדם משחר ההיסטוריה לפתח את הנושא, הקצב הוא ידיד טוב והוא עזר לאדם השחור ועוזר לו לכל אורך הדרך, באופן הפיסי והרוחני כאחת שכן באפריקה אין הבדל בין השניים,
אפריקה - תחילת התרבות הנשענת על הקצב והתנועה, שם החל האדם משחר ההיסטוריה לפתח את הנושא, הקצב הוא ידיד טוב והוא עזר לאדם השחור ועוזר לו לכל אורך הדרך, באופן הפיסי והרוחני כאחת שכן באפריקה אין הבדל בין השניים, בעבודה וברפואה ובאי רועי שמחות ובטקסים סודיים פולחניים ביער המקודש, כמו בהעברת ידע ממקום למקום, שם ובכל מקום יש תופים וריקוד.
באפריקה, בכל שבט יש אומנים ורקדנים , בכל שכונה יש מרכז קהילתי בו מתאמנים ויש מועדי תחרויות מקומיות, חבורה הלוקחת מקום ראשון יוצאת לתחרות ארצית וכן תחרות כלל אפריקאית troup federal ( בחלק המערבי )
הריקוד התפתח שם לממדים מעוררי כבוד והערכה בתמיכת המוסדות הממשלתיים. לא פחות מאשר הבלט הרוסי .תחילה קרה הדבר בגינאה קונקרי,
קפיצת הדרך שהביאה למצב זה הייתה בתקופת הנשיא סקו טורה SEKOU TOURE, צאצאו של סאמורי טורהSAMORI TOURE , שהיה אחד המנהיגים החזקים ביותר בכל אפריקה , בסוף המאה ה- 19 רצו הצרפתים להשתלט על גינאה ולהפכה לקולוניה צרפתית , סאמורי טורה משבט המאלינקה התאחד עם שבטים כמו טוקולור וסיקאסו ובשנת 1890 הביסו וגרשו את הצרפתים מגבולות גינאה, הוא נלחם נגד כל הניסיונות להפוך את גינאה קונקרי למושבת עבדים, ונודע במעשי נקמה אכזריים ומעוררי צמרמורת נגד האדם הלבן, ב- 1898 נכנע לבסוף והצרפתים נכנסו לגינאה גבלו באנגלים ששלטו בסיירה לאונה ובפורטוגלים ששלטו בגינאה ביסאו וליבריה.
לאחר מלחמת עולם שנייה זכתה גינאה בעצמאות והמפלגה הדמוקרטית ובראשה סקו טורה צאצאו של המנהיג המהפכן סאמורי טורה קבל את השלטון , הוא היה מרקסיסט והושפע ממהפך השלטון ברוסיה, ב- 1958 הפכה גינאה להיות רפובליקה.
סקו טורה שעלה לשלטון ב- 1957 היה מנהיג בעל רוח חופשית עוד יותר , מהפכן אמיתי ואדם נעלה מטרתו הייתה להוכיח לבני ארצו שאין להם צורך באדם הלבן , לא מדבשו ולא מעוקצו.
עד אז היו התושבים מפוזרים , כל שבט לעצמו עם שפתו, אנשיו, מקום ישוב ומערכת ממשל קטנה שלו , הוא הציע לבני ארצו להתאחד, כך זכה בממשלה רחבה ותומכת, לכל שבט היה ייצוג בממשלתו, הוא קבע את הסוסו כשפה ראשונה , הטיף לתושבים לא להיות נרפים ועצלים והלהיט אותם לעבוד ולהתפתח. הם פיתחו את הארץ , סללו כבישים ובנו מערכת רכבות, בנו בנינים מעניינים ומרשימים אדריכלית, ועוד.
הוא הזמין את כל האמנים – זמרים מוסיקאים ורקדנים והציע להקים להקת בלט לאומי אשר תייצג את המדינה בכל אירוע . כמובן שכל שבט מייצר אמנים המייצגים את תרבותו ואזורו, כולם באים לידי ביטוי בבלט שהוא כמו קורת גג לאומני העילית , אלה חייבים להתמחות בכל התרבויות השונות שהלהקה מציגה ומייצגת. ואימונים מפרכים מלטשים אותם לדרגה עילית זו.בזמנו נבנה גם ההיכל הענק למופעי הבלט בבירה- קונקרי. עם מסכים מתחלפים ותפאורת ענק מרהיבה וקינטית.
סקו טורה מת באופן מפתיע ב- 4 ביולי 1985 , לאחר מריבות עקובות דם עלה לשלטון לנסרה קנטה המכהן עד היום כנשיא בגינאה.
מאסטרים לתיפוף ידועים אוניברסלית שהחלו דרכם בלהקה הלאומית היו- ממדי קייטה ופאמאדו קונטה.
הכוריאוגרף הראשון בלהקה היה פודיבה קייטה FODIBA KEITA ,אמן ממאלי הוא בסס את צורת העבודה של הלהקה . הוא פיתח את המיזנסן- ספור הבלט, תיאטרון
מחול לתוכו משובצים הריקודים השייכים לבלט .
הוא קבע את צורת האימונים האינטנסיביים ,
בסוף השלך לכלא מסיבות פוליטיות.
אז הגיע מגינאה ביסאו שחקן רקדו ואקרובט מזהיר בשם איטלו זמבו ITALO ZAMBO והמשיך לפתח את הריקוד ותוכנו, עד היום משמש זמבו כדירקטור ראשי של הבלט הלאומי בגינאה, עמידו בנגורה HAMIDOU BANGOURA משמש סגנו.
עוד רקדן ותיק ומיוחד הוא – קוקה סאלי . KOCA SALE’ DIOUBATE
טובי הרקדנים מצטרפים לבלט הלאומי , אשר הופעותיו הפכו לשם דבר בשנים האחרונות גם בעולם, לאחר פריצת מוסיקת וריקוד העולם (world music and dance ),
הנושא מעולם לא תועד באופן מרוכז ולימודי, למרות חשיבותו הרבה לאנושות בכלל ולחוקרי הריקוד בפרט ,וכן כמובן לכל תלמיד ותלמיד אשר מסיים בגרות במחול ומגיש עבודת גמר בנושא "חקר תולדות המחול" .
מוטיבים מהריקוד האפריקאי אפשר לראות כיום ב- mtv ובכל דיסקוטק ברחבי העולם הוא הפך לתרבות ההמונים , כל אלה רוקדים בהשפעה אפריקאית שבטית, תרומת האדם השחור להתפתחות המחול אינה פחותה מתרומתו העצומה למוסיקה. יש לתעד את ההתפתחות באפריקה מאז רקד השבט סביב המדורה ועד היום כאשר בקונקרי בירת גינאה מתנוסס היכל ריקוד בו הצופים יושבים בקומות כמו בתאטרון קירוב שברוסיה, ומופעי קבוצה זו הם כמו ההתגלות על הר סיני לכל חובב דג'מבה (תוף אפריקאי) וריקוד , הייתה זו התפתחות אדירה של הבנה השקעה וכמובן התעצמות.
ניתן למצוא חומר מתועד בספריה הלאומית בקונקרי כמו שמות מפלסי דרכים – מורים וכוריאוגרפים שהשפיעו ופיתחו תנועות ,ותמיד אפשר לשאול את זקני העדה ולחקור אותם על יצירות מופת בעבר והיום, על ריקודים מיוחדים ועל רקדנים מצטיינים , אלה מעולם לא נשכחו, אך הסיפורים האלה היו שמורים עד היום באפריקה.
ניתן לקרוא יותר באתר בנגורה-
www.bangoura.co.ilאשמח לשמוע תגובות למאמר,
ברכות ,רחל.